מתן ימי מחלה בתשלום לנשים במחזור על בסיס קבוע

ובנושא הזה אני תמיד נזכר בטקסט של גלוריה סטיינם

אני לא סובל את צפי סער אבל היא היתה הראשונה בגוגל:

http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/1.1589833

"מה היה קורה, למשל, אילו פתאום, באורח פלא, גברים היו מקבלים וסת, ונשים לא?
התשובה ברורה - וסת היתה נהפכת למושא קנאה, לאירוע גברי: גברים היו משוויצים באורך המחזור שלהם ואף חוגגים את תחילת התהליך, שהיה נחשק כהוכחת גבריות, בטקסים דתיים ומסיבות. הקונגרס היה מממן ארגון לאומי לטיפול בהפרעות וסת. תחבושות היגייניות היו ניתנות בחינם, במימון הממשלה. אנשי צבא, פוליטיקאים ימניים וקנאים דתיים היו מסבירים שהמלה ‘menstruation' (‘וסת' באנגלית) אינה אלא men struation - ומשתמשים בכך כהוכחה שרק גברים ראויים לשרת בצבא (‘עליך לתת דם כדי לקחת דם'), לכהן במשרות ממשלתיות (‘האם נשים יכולות לנקוט עמדה תקיפה בלי המעגל הזה הנשלט על ידי כוכב הלכת מארס?'), להיות כמרים ("איך יכולה אשה לתת את דמה בעבור חטאינו') או רבנים (‘בלי האובדן החודשי של הטומאה, נשים נשארות בלתי מטוהרות'). ואילו גברים רדיקלים, פוליטיקאים מהשמאל ומיסטיקנים היו מתעקשים שנשים הן שוות, רק שונות, ושכל אשה יכולה להגיע לדרגה שלהם אם היא תהיה מוכנה לפגוע בעצמה בפצע חמור כל חודש (‘את חייבת לתת דם למען המהפכה') ולהכיר בעוצמת חשיבותה של הווסת".
 

pov2

New member
מאליו- אני חושש שרק אם תקבל מחזור, תבין את הצורך בחופשת מחלה

למעשה- אם גברים היו מקבלים מחזור, אז לא רק שחופשת מחלה בתשלום היתה חלק מנורמות העבודה, אלא שגם התחבושות ההגייניות היו ממומנות ע״י המעסיק. כחוק.
&nbsp
 

מעמקים39

New member


 

pov2

New member
מחזור חודשי הוא למעשה מחלה כרונית שלא מקבלת הכרה

כתבתי על זה פעם פוסט:
&nbsp
תסמיני תקופת המחזור, אשר נמשכים מספר לא מבוטל של ימים, מאופיינים ב:
- עליה במשקל מאגירת מים
- כאבים ראומטים בשרירים/מפרקים (למשל גב ולסת)
- כאבי ראש
- נפיחות ורגישות בחזה
- שינויים בתיאבון/תאווה למזון
- ירידה/עלייה בחשק המיני
- עייפות
- קשיים בהרדמות
- הופעת פצעונים
- החמרה במחלות עור קיימות
- החמרה במחלות נשימתיות קיימות
- החמרה במחלות עיניים קיימות
- עליית חום
- דימום מתמשך (הגורם גם לאנמיה וגם למגבלת יציאה ספונטנית מהבית)
- שינויים תדירים במצב הרוח- נטייה לעצבנות/לחץ/חרדה/דכאון/בעיות ריכוז
- נסיגה חברתית (כתוצאה ממצבי הרוח המשתנים)
- צורך במשככי כאבים
כשכל תסמין מהנ"ל מופיע בנפרד, הוא נחשב כמחלה לכל דבר, אך כשהוא מופיע בזמן המחזור, אז פתאום הוא כבר לא נחשב ל"מחלה" אלא "בסה'כ מחזור" ואפילו יש עליו דאחקות ("מה את עצבנית, קיבלת מחזור? חיחיחי").
הסיבה לזלזול הזה במצבה של חולת המחזור, נובעת מהעובדה שמועד המחלה, תסמיני המחלה ומועד סוף המחלה, ידועים מראש ולכן אינם מדאיגים במיוחד- בעיקר את אלו שלא סובלים ממנה פיזית- את הגברים, אשר מקבעים את התפישה החברתית השלטת, גם בתחום זה.
חשוב להבין, שהזלזול הנ"ל שולל למעשה מהנשים את הלגיטימציה לדרוש ולקבל יחס של חולה, במשך זמן כאבי המחזור המייסרים.
בעבודה, הן לא ידרשו ולא יקבלו חופשת מחלה בתשלום, אלא ימשיכו לעבוד כרגיל
ובבית, הן לרוב לא יזכו בשום יחס מיוחד מצד בן זוגן, שעשוי אף להכביד עליהן את המצב, בגלל אי יכולתו/רצונו לקבל בהבנה את הדכאון,החולשה והעצבים הבלתי נשלטים של האשה בתקופה זו.
בעולם החרדי אגב, דוקא כן מתייחסים למחזור כאל מחלה, אך גם/במיוחד הם, מגיבים הפוך מהדרוש- כשבמקום לסייע לחולה ככל הניתן, מנדים אותה ונותנים לה תחושה שהיא טמאה ומצורעת.
כדי לשפר את יחס החברה לנשים במחזור, כל הנדרש הוא לדמיין שאת המחזור לא מקבלות נשים, אלא גברים.
במצב כזה, לא רק שלא היה זלזול במחלה ולא היו נאלצים לעבוד בתקופתה אלא שגם התחבושות והטמפונים, היו מסובסדים ובצדק ע"י משרד הבריאות, אשר היה קשוב לצרכי החולה ומנסה להקל עליו ככל הניתן וכפי שראוי לעשות.
 
למעלה