שונא ישראלים גאה
New member
מתנדבי חו"ל במלחמת השחרור: הישראלים לא מחונכים, אבל נמרצים
http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2313333
סקר שנערך ב-1949 גילה מה חשבו המתנדבים היהודים שהגיעו להילחם על הארץ ועל יושביה. רבים התלוננו על חוצפה וניכור, אחרים התפעלו מהיצירתיות
הישראלים הם חצופים, לא מחונכים ולא חברותיים, אך הם גם אנשים יצירתיים, נלהבים ונמרצים. כך אמרו ב-1949 המתנדבים היהודים שהתגייסו לסייע לישראל במלחמת העצמאות. כ-4,000 מתנדבים, שכונו מתנדבי חוץ לארץ (מח"ל), הגיעו לארץ במלחמת העצמאות כדי לעזור ל"הגנה" ואחר כך לצה"ל בקרבות. הם באו מ-60 מדינות, שירתו בתפקידי פיקוד ומפתח והניחו את היסודות להקמת צה"ל. כ-125 מהם נהרגו במלחמה.
במארס 1949 התפנו המתנדבים להשיב על סקר שערך "המכון לחקר דעת הקהל" בראשות פרופ' לואי גוטמן. 378 אנשי מח"ל השתתפו בסקר, רובם גברים צעירים ורווקים ממדינות דוברות אנגלית. תוצאות הסקר נשמרו בארכיון של מרכז גוטמן במכון הישראלי לדמוקרטיה, ונשלפו מהמדפים לקראת יום העצמאות ה-66 בידי החוקר חנן כהן. לדבריו, "לעומת התפיסה ה'רומנטית' שקיימת בקרב הציבור הישראלי לגבי מלחמת העצמאות והחיילים שלחמו במסגרתה, הרי שהסקר חושף תפיסה מפוכחת וביקורתית של מתנדבי חו"ל על השירות, על ישראל ועל תושביה".
רוב המתנדבים (55%) הביעו דעה שלילית על הארץ ועל יושביה.61% מהם חשו שהצבא לא דואג להם ולא מתעניין בהם. אחד מכל ארבעה אמר שאינו גאה להיות חייל ישראלי. כשביקשו לנמק ולפרט את תחושותיהם, הם סיפקו תשובות שעשויות להיות רלוונטיות גם היום. "הם מבקרים קשות את אורח החיים ואת תנאי הארץ וסידוריה", נכתב במחקר. גרסתו המלאה מתפרסמת באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.
את תלונות אנשי מח"ל חילקו עורכי המחקר לשלוש קטגוריות. הראשונה כונתה "פרוטקציה". "בארץ זו לא חשוב מה אתה יודע, אלא את מי אתה מכיר", אמר אחד הנשאלים. "אם אינך מכיר מישהו בממשלה ובמטה אינך יכול להצליח", הלינו אחרים.
בקטגוריית "חוצפה ואי-חינוך" נשמעו התלונות הבאות: "התושבים אינם מתאמצים להיות ידידותיים... הם בלתי מנומסים, מתחצפים ורועשים"; "בארץ זו האנשים מפחדים להודות: אינני יודע"; "האנשים אינם רוצים לשמוע את דעתך... הם יודעים כביכול למפרע מה שתגיד"; "כל אחד חושב שהוא צודק תמיד. אף אחד אינו יכול לסבול שלפעמים הצדק עם השני" .
יתר התלונות קובצו תחת הכותרת "חוסר הכנסת אורחים". "רצינו להכיר את תושבי הארץ, להתיידד איתם. מצאנו תושבים מעטים שבאו לקראתנו", אמר אחד הנשאלים. "התושבים מייחסים חשיבות גדולה מדי לארץ המוצא", הוסיף אחר. לצד אלה, נאמר כי "האנשים בארץ אינם נחים - הם תמיד עסוקים וטוענים שאין להם זמן"; "באנגליה הייתי נחשב יהודי - בישראל אני נחשב אנגלי"; "לא מודים לנו על שבאנו לעזור"; "אוהבים את העלייה, אך לא את העולה"; "חסרה סבלנות כלפי אנשים שאינם מבינים את השפה". מתנדב אחר מצא כי "יותר מדי אנשים באו לישראל במטרה להיות מיניסטרים, אך לבסוף פתחו קיוסקים ברחוב אלנבי". נשאל נוסף הבחין כי "הפוליטיקה משחקת תפקיד חשוב מדי בחיי הפרט בארץ".
עם זאת, המתנדבים גם מצאו היבטים חיוביים במדינת ישראל ובישראלים. "אחרי הכל - זו המדינה שלנו", אמרו רבים מהם. "אדם מרגיש עצמו בבית פה", הוסיפו אחרים. תשובות נוספות התייחסו, מהיבטים שונים, להיותה של ישראל מדינת היהודים. "המקום היחידי שיהודי יכול לחיות בו חיי חופש", אמר נשאל אחד. "אנו חופשיים מזיכרונות יהודיים כשאנו כאן", השיב אחר. "המקום היחידי בעולם שמשחרר אותי מן ההרגשה שאני 'יהודי'", אמר נשאל נוסף.
מתנדבי חוץ לארץ אהבו במיוחד את חדוות היצירה שפגשו כאן. "בארץ זו יש לאנשים אפשרות להיות נלהבים. עובדים כשדים", אמר אחד. "בייחוד בקיבוצים אתה נתקל במרץ שאינך מוצא בשום מקום בעולם", הוסיף אחר. "התלהבות נפלאה יש בארץ הזאת, התלהבות ליצירה היסטורית", היתה תשובה נוספת. "התלהבות גדולה אופפת את האנשים והיא סוחפת אותך. למרות הסקפטיציזם, אף אתה מתלהב יותר ויותר...", אמר נשאל נוסף. אחד המתנדבים, כנראה מארה"ב, הקביל בין ישראל לאמריקה. "הצברים הללו דומים לחלוצי אמריקה במאה ה-19", אמר. אחר הוסיף: "כאן עושים יש מאין". והיה גם מי שסיכם: “לא ידעתי שיהודים מסוגלים לכגון אלה".
http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2313333
סקר שנערך ב-1949 גילה מה חשבו המתנדבים היהודים שהגיעו להילחם על הארץ ועל יושביה. רבים התלוננו על חוצפה וניכור, אחרים התפעלו מהיצירתיות
הישראלים הם חצופים, לא מחונכים ולא חברותיים, אך הם גם אנשים יצירתיים, נלהבים ונמרצים. כך אמרו ב-1949 המתנדבים היהודים שהתגייסו לסייע לישראל במלחמת העצמאות. כ-4,000 מתנדבים, שכונו מתנדבי חוץ לארץ (מח"ל), הגיעו לארץ במלחמת העצמאות כדי לעזור ל"הגנה" ואחר כך לצה"ל בקרבות. הם באו מ-60 מדינות, שירתו בתפקידי פיקוד ומפתח והניחו את היסודות להקמת צה"ל. כ-125 מהם נהרגו במלחמה.
במארס 1949 התפנו המתנדבים להשיב על סקר שערך "המכון לחקר דעת הקהל" בראשות פרופ' לואי גוטמן. 378 אנשי מח"ל השתתפו בסקר, רובם גברים צעירים ורווקים ממדינות דוברות אנגלית. תוצאות הסקר נשמרו בארכיון של מרכז גוטמן במכון הישראלי לדמוקרטיה, ונשלפו מהמדפים לקראת יום העצמאות ה-66 בידי החוקר חנן כהן. לדבריו, "לעומת התפיסה ה'רומנטית' שקיימת בקרב הציבור הישראלי לגבי מלחמת העצמאות והחיילים שלחמו במסגרתה, הרי שהסקר חושף תפיסה מפוכחת וביקורתית של מתנדבי חו"ל על השירות, על ישראל ועל תושביה".
רוב המתנדבים (55%) הביעו דעה שלילית על הארץ ועל יושביה.61% מהם חשו שהצבא לא דואג להם ולא מתעניין בהם. אחד מכל ארבעה אמר שאינו גאה להיות חייל ישראלי. כשביקשו לנמק ולפרט את תחושותיהם, הם סיפקו תשובות שעשויות להיות רלוונטיות גם היום. "הם מבקרים קשות את אורח החיים ואת תנאי הארץ וסידוריה", נכתב במחקר. גרסתו המלאה מתפרסמת באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.
את תלונות אנשי מח"ל חילקו עורכי המחקר לשלוש קטגוריות. הראשונה כונתה "פרוטקציה". "בארץ זו לא חשוב מה אתה יודע, אלא את מי אתה מכיר", אמר אחד הנשאלים. "אם אינך מכיר מישהו בממשלה ובמטה אינך יכול להצליח", הלינו אחרים.
בקטגוריית "חוצפה ואי-חינוך" נשמעו התלונות הבאות: "התושבים אינם מתאמצים להיות ידידותיים... הם בלתי מנומסים, מתחצפים ורועשים"; "בארץ זו האנשים מפחדים להודות: אינני יודע"; "האנשים אינם רוצים לשמוע את דעתך... הם יודעים כביכול למפרע מה שתגיד"; "כל אחד חושב שהוא צודק תמיד. אף אחד אינו יכול לסבול שלפעמים הצדק עם השני" .
יתר התלונות קובצו תחת הכותרת "חוסר הכנסת אורחים". "רצינו להכיר את תושבי הארץ, להתיידד איתם. מצאנו תושבים מעטים שבאו לקראתנו", אמר אחד הנשאלים. "התושבים מייחסים חשיבות גדולה מדי לארץ המוצא", הוסיף אחר. לצד אלה, נאמר כי "האנשים בארץ אינם נחים - הם תמיד עסוקים וטוענים שאין להם זמן"; "באנגליה הייתי נחשב יהודי - בישראל אני נחשב אנגלי"; "לא מודים לנו על שבאנו לעזור"; "אוהבים את העלייה, אך לא את העולה"; "חסרה סבלנות כלפי אנשים שאינם מבינים את השפה". מתנדב אחר מצא כי "יותר מדי אנשים באו לישראל במטרה להיות מיניסטרים, אך לבסוף פתחו קיוסקים ברחוב אלנבי". נשאל נוסף הבחין כי "הפוליטיקה משחקת תפקיד חשוב מדי בחיי הפרט בארץ".
עם זאת, המתנדבים גם מצאו היבטים חיוביים במדינת ישראל ובישראלים. "אחרי הכל - זו המדינה שלנו", אמרו רבים מהם. "אדם מרגיש עצמו בבית פה", הוסיפו אחרים. תשובות נוספות התייחסו, מהיבטים שונים, להיותה של ישראל מדינת היהודים. "המקום היחידי שיהודי יכול לחיות בו חיי חופש", אמר נשאל אחד. "אנו חופשיים מזיכרונות יהודיים כשאנו כאן", השיב אחר. "המקום היחידי בעולם שמשחרר אותי מן ההרגשה שאני 'יהודי'", אמר נשאל נוסף.
מתנדבי חוץ לארץ אהבו במיוחד את חדוות היצירה שפגשו כאן. "בארץ זו יש לאנשים אפשרות להיות נלהבים. עובדים כשדים", אמר אחד. "בייחוד בקיבוצים אתה נתקל במרץ שאינך מוצא בשום מקום בעולם", הוסיף אחר. "התלהבות נפלאה יש בארץ הזאת, התלהבות ליצירה היסטורית", היתה תשובה נוספת. "התלהבות גדולה אופפת את האנשים והיא סוחפת אותך. למרות הסקפטיציזם, אף אתה מתלהב יותר ויותר...", אמר נשאל נוסף. אחד המתנדבים, כנראה מארה"ב, הקביל בין ישראל לאמריקה. "הצברים הללו דומים לחלוצי אמריקה במאה ה-19", אמר. אחר הוסיף: "כאן עושים יש מאין". והיה גם מי שסיכם: “לא ידעתי שיהודים מסוגלים לכגון אלה".