לפני אי-אלו שנים
כשה
שלי היה בתיכון, הוא לימד אותי משהו שנראה לי רלוונטי כאן:
בקר. ניסיתי להעיר אותו לביה"ס.
שוב ושוב נכנסתי לחדר ואמרתי "בקר טוב, צריך לקום".
והוא לא זז.
הזכרתי לו, שכשהוא מאחר הוא כועס מאד על עצמו, אז כדאי שיתחיל לקום
והוא ענה:"אני קם, את לא רואה את זה".
כל פעולה, כל תהליך, מתחיל מתחת לפני הקרקע, נסתר מהעין.
אצל אנשים מורכבים ואינטנסיביים כמו שא"סים נוטים להיות,
השלב הזה הרבה פעמים ארוך יותר.
לכן כשהוא "טוען שהוא מתמסר" זה מן הסתם נכון, גם אם לא נראה לעין חיצונית.
וכשהוא עסוק בהתמודדות אחת ואומר שהוא חייב להיות כל כולו בה,
ולא יכול בו-זמנית להיות עסוק גם בהתמודדויות אחרות, כנראה ששווה להקשיב לו.