birth and death
New member
מתעוורת מחלום
הכביש לא מסתיים כבר קילומטרים, זה נדמה שאני במכונית כבר שעות. הנוף לא משתנה והרעש לא פוסק, החום לא מתקרר וכאילו שכל זה לא מספיק נורא אני גם מתקרבת לנקודת ביקורת. או כך לפחות אומר התמרור שחלף על פני. המכונית מאטה, עוצרת לפני פקק. בנקודת הביקורת עומד שוטר. הוא נשען אל מכוניות ושאל את הנהגים אם הכל בסדר, אם הם צריכים עזרה, אם האוטו סוחב ואם המזגן עוזר נגד החום ואני אומר ת לעצמי שזה חייב להיות חלום. שוטר שנמצא כאן כדי לעזור?! השוטר עוזב את הניידת ועובר בין הנהגים. "הכל בסדר?" לנהג הראשון, "חם היום, הילדים עושים בוכים מאחורה?" לנהג שמאחוריו, "נסיעה ארוכה? צריכים מים?" לזה שמאחור ומאחור ומרחו, מציע לעזור. גם לי. ואני מביטה בו, שותקת ותוהה... שוטר... נקודת ביקורת שבה ניצב שוטר לשרותך... זה חייב להיות חלום. ואני מתעוררת. הוא נוהר מעליי, גוער, מעלה לתוכי גרה ויורד. לובש את המדים וזורק עלי שטר. יריקה והוא נכנס לניידת. ונוסע. זה חייב להיות סיוט. אני נועלת את עצמי במכונית, זוחלת למושב הקדמי ומתכווצת. זה חייב להיות סיוט אני חושבת לעצמי שוב. תוחבת את המחט לוריד ומתעוררת לחלום שלי... כאן אף אחד לא יכול לפגוע בי. דפיקות על החלון. ישנתי אולי יום, אולי שעה, החלון מתנפץ בצלילים וצבעים ואני רגועה, מרגישה מרחפת. צללים מלטפים אותי בעדינות, מחממים אותי, אוהבים אותי. זה חייב להיות חלום. נשיקות ממלאכים, צחוק וחיוכים. זה חייב להיות חלום והסטלה עוברת. אני צריכה להקיא אבל לא נותנים לי לזוז. אני מנסה לדחוף את הקיא החוצה אבל הוא בפה שלי, לא נותן לי. אני בוכה עכשיו, להם לא איכפת, אני נחנקת, כואב לי בכל הגוף ואני חלשה וכנועה. הם עושים בי מה שהם רוצים. זה חייב להיות סיוט. זה חייב להיות סיוט ואני מתעוררת... בבית חולים... לא מרגישה כלום. לא יכולה לזוז. לא יכולה לדבר. רק לדמוע... דומעת בשקט בשקט וזה חייב להיות חלום כי זה בטח לא חיים.
הכביש לא מסתיים כבר קילומטרים, זה נדמה שאני במכונית כבר שעות. הנוף לא משתנה והרעש לא פוסק, החום לא מתקרר וכאילו שכל זה לא מספיק נורא אני גם מתקרבת לנקודת ביקורת. או כך לפחות אומר התמרור שחלף על פני. המכונית מאטה, עוצרת לפני פקק. בנקודת הביקורת עומד שוטר. הוא נשען אל מכוניות ושאל את הנהגים אם הכל בסדר, אם הם צריכים עזרה, אם האוטו סוחב ואם המזגן עוזר נגד החום ואני אומר ת לעצמי שזה חייב להיות חלום. שוטר שנמצא כאן כדי לעזור?! השוטר עוזב את הניידת ועובר בין הנהגים. "הכל בסדר?" לנהג הראשון, "חם היום, הילדים עושים בוכים מאחורה?" לנהג שמאחוריו, "נסיעה ארוכה? צריכים מים?" לזה שמאחור ומאחור ומרחו, מציע לעזור. גם לי. ואני מביטה בו, שותקת ותוהה... שוטר... נקודת ביקורת שבה ניצב שוטר לשרותך... זה חייב להיות חלום. ואני מתעוררת. הוא נוהר מעליי, גוער, מעלה לתוכי גרה ויורד. לובש את המדים וזורק עלי שטר. יריקה והוא נכנס לניידת. ונוסע. זה חייב להיות סיוט. אני נועלת את עצמי במכונית, זוחלת למושב הקדמי ומתכווצת. זה חייב להיות סיוט אני חושבת לעצמי שוב. תוחבת את המחט לוריד ומתעוררת לחלום שלי... כאן אף אחד לא יכול לפגוע בי. דפיקות על החלון. ישנתי אולי יום, אולי שעה, החלון מתנפץ בצלילים וצבעים ואני רגועה, מרגישה מרחפת. צללים מלטפים אותי בעדינות, מחממים אותי, אוהבים אותי. זה חייב להיות חלום. נשיקות ממלאכים, צחוק וחיוכים. זה חייב להיות חלום והסטלה עוברת. אני צריכה להקיא אבל לא נותנים לי לזוז. אני מנסה לדחוף את הקיא החוצה אבל הוא בפה שלי, לא נותן לי. אני בוכה עכשיו, להם לא איכפת, אני נחנקת, כואב לי בכל הגוף ואני חלשה וכנועה. הם עושים בי מה שהם רוצים. זה חייב להיות סיוט. זה חייב להיות סיוט ואני מתעוררת... בבית חולים... לא מרגישה כלום. לא יכולה לזוז. לא יכולה לדבר. רק לדמוע... דומעת בשקט בשקט וזה חייב להיות חלום כי זה בטח לא חיים.