מתעלל הכלבים - ../images/Emo107.gif
ביום האחרון של הלימודים, מתי שכל כיתתו של אורן יצאו לים או סתם כדי לבלות, אורן חזר לביתו להראות את ציוניו המצוינים להוריו. כשהגיע, דממה שררה במקום – אף בן משפחה לא רץ אליו ושאל אותו איך ציוניו השנה. הוא צעק לאמו, לאביו - שקט. לפתע על המעקה של המדרגות מצא פתק בו היה כתוב: "אורן, יצאתי לפגישה בבנק עם אביך, נחזור בתוך שעה, שעתיים – אל תשכח לשים לֶשלג את האוכל שלה! – אוהבת, אימא". למרות שאורן מעט התאכזב מכך שלא זכה להראות להוריו את התעודה שלו (הרי כיתה ח' זאת שנה שהיא יחסית די קשה) – הוא מיד התחיל להכין לכלבתו האהובה שלג את ארוחת הצהרים שלה. לפני שהספיק להגיע למעלה אל כלבתו, שמע את קול הכנסת המכתבים של הדוור אל תוך תיבת הדואר; אז ירד אורן בחזרה למטה ויצא לאסוף את המכתבים מהתיבה. מיד אורן הבחין בגלויה מוזרה ללא כתובת השולח בה היה כתוב כך: "לשלג הכלבה המתוקה שלום רב, רעל זה דבר מקסים, רעל זה דבר קטלני - רעל זה כלי עזר למוות של כל אויבך הרבים. אבל היופי בו וזה מה שאני אוהב, זה שהוא יכול להימצא כרגע בקערת האוכל שלך ולא של אף יצור חי אחר. מ-מתעלל הכלבים". אורן נבהל מיד והתקשר להוריו – אך לשניהם הפלאפון היה סגור (הרי הם היו בפגישה). הוא מיד עלה לכלבתו בחזרה ובלי היסוס שם לשלג את האוכל בתוך הקערה שלה מבלי לחכות רגע אחד מיותר. הוא הניח את הקערה בחזרה אל מתחת לעיתון וקרא לכלבתו לבוא לאכול. שלג ניגשה אל האוכל ונגסה ב-"דוגלי". אורן בדק ליתר ביטחון אם היא לא מורעלת, ולאחר דקה שהבין שאין שום רעל בקערה, ירד בחזרה לקומה התחתונה. כשאורן היה בקומה הראשונה, הבחין ברעשים הבאים מכלבתו; שלג מייללת כמה וכמה פעמים. אורן מיד עלה למעלה בחזרה, אך כנראה שזה היה מאוחר מדי – שלג כבר הייתה שכובה על מרצפות הקומה. אחרי המקרה הנוראי שקרה לשלג, אורן כבר הצליח לשכנע את הוריו לקחת כלבה נוספת; הכלבה שלקח הייתה לבנה, אבל הפעם התעקש אורן לקרוא לה וניל. באחד מהימים כשאורן יצא לטיול עם כלבתו החדשה בפארק השכונתי, שם לב לאיש אחר בסביבת הפארק שצפה באורן ללא הפסקה. האיש היה גבר לבן בתחילת שנות השלושים שלו, בעל קרס מאוד גדולה, מרכיב משקפיים צרות על פרצוף זומם. אורן פחד שהאיש עלול ולהיות אנס, כך שניסה להתרחק ממנו ככל האפשר. אך לפתע כלבתו של אורן, וניל, החלה בריצה מהירה אל עבר הכלב של האיש השמן ונבחה עליו. אורן היה חייב להרחיק את כלבתו מהכלב של האיש ורץ לתפוס אותה – למרות שפחד מהאיש. לאחר שאורן הרחיק את וניל מהכלב של האיש, ראה את האיש תופס את כלבו בקולר, ומניף אותו למעלה (כך שהוא גם חונק את כלבו). אורן מן הסתם לא היה בעד התעללות בכלבים; רץ אל האיש בחזרה והעיר לו על התנהגותו הנוקשה על כלבו. האיש השמן הפיל את כלבו על האדמה, הביט אל אורן, ולפתע - תפס אותו בחולצה ! בדיוק באותה הצורה שעשה לכלבו. "אל תעז להעיר לי ועל הדברים שאני עושה עם הכלב שלי, במיוחד אחרי שהכלבה המטומטמת שלך התנפלה על הכלב שלי" הגיב לו האיש בחזרה. אורן בפרצוף מפוחד, תפס את חולצתו שלו בחזרה, והתרחק קצת מהאיש – אורן אמר לו על סף דמעות: "איזה זכות לך יש לתפוס אותי בחולצה שלי ולקרוא לכלבה שלי מטומטמת? - אני יכול להתלונן עליך במשטרה אתה יודע". האיש חייך לאורן חיוך זדוני במיוחד ואמר: "לא ראיתי שהתלוננת על זה שהרעלתי את הכלבה שלך", והמשיך לחייך. אורן פקח את עיניו והביע בהלה, במהירות תפס את כלבתו בחגורה ורץ עמה עד סוף הפארק, כשהסתכל לאחור - האיש כבר לא היה שם. שנה לאחר המקרה, כשאורן בילה את זמנו בחופש הגדול (עם כלבתו וניל), השתלשלות מקרים נוספת צצה לה. אחרי שאורן לא נתקל ב"מתעלל הכלבים" וכמעט ושכח ממנו – הוא קיבל גלויה נוספת ממנו בה היה כתוב: "אתה וכלבתך הולכים לסבול". מיד אורן זרק את הגלויה לפח הזבל והחל לטייל עם כלבתו בפארק שכונתי אחר. לאחר כמה ימים, באמצע הלילה בו אורן ישן בחדרו וכלבתו ישנה במסדרון – נשמעו הליכות של זר בבית. למרות שהאזעקה לא פעלה, אורן התאפק לא לצאת מחדרו מכיוון שהיה בטוח שאם אביו או אמו היו שומעים את הרעש הם היו יוצאים לבדוק. לאחר חצי שעה של אי שינה וודאות, דפיקה נשמעה על דלתו של אורן. מיד אורן עצם את עיניו בחזרה והלך לישון, הוא לא רצה להיות ער בזמן שפושע מסתובב בביתו. לפתע הדלת נפתחה ושמע את קול אמו קוראת לו. אורן פקח את עיניו וקם ממיטתו, שאל: "מה קרה?" – אמו קראה לו לבוא אל המסדרון, כשאורן בא ראה שוניל חסרה. "מישהו פרץ עכשיו ולקח אותה, אורן", אמר לו אביו בדאגה – ואורן שכבר ידע מי הפורץ ודאג לוניל כמו שאף אחד אחר לא דאג לה, נעל את כפכפיו ויצא אל הרחובות כדי לחפש אותה. הוריו ניסו לעצור אותו, אבל אורן התעלם מהם, הוא היה בטוח בעצמו ולא היסס אפילו לחלקיק שניה. כבר כשיצא מהרחוב, נתקל אורן במשאית שחורה. אורן עצר לרגע, ולפתע יצא מהמשאית איש עם קרס גדולה בתלבושת שחורה עם מסיכת בד של גנבים על פניו, תפס את אורן בחוזקה, גרר אותו אל תוך החלק האחורי של המשאית ונעל אותו בפנים. שנה לאחר המקרה, אורן מצא את עצמו בתוך כלוב מברזל עם קבוצת כלבים אחרים (הכוללת את וניל). נכנס מתעלל הכלבים, תפס את אורן בקולר, הרים אותו גבוה משמע חנק אותו, ואמר לו: "אורן הוא כלב רע ! אין עצם היום ! אתה כלב רע !", וצחק בקול רם בליווי פרצוף זדוני. מוסר השכל מסיפורו של אורן, הוא שאף פעם לא כדאי להסתכסך עם מתעלל כלבים, הרי מי יודע מתי זה גם יחזור אליכם.
