מתפקדת חדשה
מתפקדת חדשה
אני יושבת וחושבת בכלל איך להתחיל את הפתיחה ממה וביכלל, ופתאום נתקעתי לא יצאו לי כל המילים שבדך כלל לא מתביישות לצאת ובכן: אני אמא של אורי (בן) שקבלתי אותו במתנה ממלאכי השמיים אחרי המון המון המוןןןןןןןןןןןןןןןןן טיפולים ושנים (7) אני יודעת שזה קצת מאיים אבל אורי הוא ההוכחה שבאמת יש שם משהו ששומר משגיח מכוון מחליט ומחלק גם צ´ופרים. הגדרת הבעייה שלי ושל אישי היא "ללא סיבה" ומעולם באף טיפול לא הושג איזשהו קצה של הריון עד לאותה הפעם. ארבעת החודשים הראשונים עברו באשפוז בוולפסון ואחר כך השער עבר חלק יותר ממרגרינה שנמסה בשמש. את אורי בני בכורי (איזו זכות שנפלה בחלקנו) ילדנו בשבוע 39 (בסוף) ומאז שהוא היה בן 7 חודשים וגמלה בליבי החלטה להפסיק להניק התחלנו מסע של טיפולים. אך הפעם משום מה ועוד לא ברור לי למה יותר קשה לי, גם פיזית וגם נפשית ואני כל כך רוצה שזה כבר יקרה ותמיד אני חוששת שרק הפעם לא יקח כל כך הרבה זמן כמו קודם. היום אורי כבר בין שנה וחודש (אני עדיין סופרת את הימים) ועדיין לא נקלטנט והפעם כאילו שמשהו חייב להקשות מכבי החליטה (או יותר מכון לומר הרופא המחוזי החליט) כי אי כניסה להריון מפאת "חוסר סיבתיות" אינה מצדיקה מבחינתו אישור לטיפולים ואי לכך ובהתאם לזאת הוא מפסיק לנו את הטיפולים לאלתר ועכשיו אנו מוצאים את עצמנו כלואים בתוך תוהו ווהו של ביורוקרטיה וחוסר אונים משווע ואני שואלת אתכם כמה פעמים ספרתם עד 10 לפני שהתעצבנתם??. אני במצוקה אבל כל כך מאושרת ממה שכבר יש לי ואהבתי הגדולה לפשוש הזה מצדיקה בהחלט מאבק /ים ככל שידרשו. אני שמחה שמצאי לי פורום שבו אפשר לשוחח על ההפריות ולהתלקק על האוצרות. רוצה להיות חברה שלכם לחלוק אתכם ולדעת שיש עוד משהו חוץ ממשפחה וחברים שמבין ואפילו מאוד.
מתפקדת חדשה
אני יושבת וחושבת בכלל איך להתחיל את הפתיחה ממה וביכלל, ופתאום נתקעתי לא יצאו לי כל המילים שבדך כלל לא מתביישות לצאת ובכן: אני אמא של אורי (בן) שקבלתי אותו במתנה ממלאכי השמיים אחרי המון המון המוןןןןןןןןןןןןןןןןן טיפולים ושנים (7) אני יודעת שזה קצת מאיים אבל אורי הוא ההוכחה שבאמת יש שם משהו ששומר משגיח מכוון מחליט ומחלק גם צ´ופרים. הגדרת הבעייה שלי ושל אישי היא "ללא סיבה" ומעולם באף טיפול לא הושג איזשהו קצה של הריון עד לאותה הפעם. ארבעת החודשים הראשונים עברו באשפוז בוולפסון ואחר כך השער עבר חלק יותר ממרגרינה שנמסה בשמש. את אורי בני בכורי (איזו זכות שנפלה בחלקנו) ילדנו בשבוע 39 (בסוף) ומאז שהוא היה בן 7 חודשים וגמלה בליבי החלטה להפסיק להניק התחלנו מסע של טיפולים. אך הפעם משום מה ועוד לא ברור לי למה יותר קשה לי, גם פיזית וגם נפשית ואני כל כך רוצה שזה כבר יקרה ותמיד אני חוששת שרק הפעם לא יקח כל כך הרבה זמן כמו קודם. היום אורי כבר בין שנה וחודש (אני עדיין סופרת את הימים) ועדיין לא נקלטנט והפעם כאילו שמשהו חייב להקשות מכבי החליטה (או יותר מכון לומר הרופא המחוזי החליט) כי אי כניסה להריון מפאת "חוסר סיבתיות" אינה מצדיקה מבחינתו אישור לטיפולים ואי לכך ובהתאם לזאת הוא מפסיק לנו את הטיפולים לאלתר ועכשיו אנו מוצאים את עצמנו כלואים בתוך תוהו ווהו של ביורוקרטיה וחוסר אונים משווע ואני שואלת אתכם כמה פעמים ספרתם עד 10 לפני שהתעצבנתם??. אני במצוקה אבל כל כך מאושרת ממה שכבר יש לי ואהבתי הגדולה לפשוש הזה מצדיקה בהחלט מאבק /ים ככל שידרשו. אני שמחה שמצאי לי פורום שבו אפשר לשוחח על ההפריות ולהתלקק על האוצרות. רוצה להיות חברה שלכם לחלוק אתכם ולדעת שיש עוד משהו חוץ ממשפחה וחברים שמבין ואפילו מאוד.