MORGINSTERN
New member
מתצפיות שעשיתי על דיונים של
ימניים ושמאלנים עולה הבדל מהותי בניהם מבחינת עצם תפיסת הדיון מרובה המשתתפים. בניגוד למצופה, לכאורה, שהימניים יגנו על רעיונותיהם הפרטיים באמצעות האטמות ויפגינו ביטול מוחלט לכל מה שלא הכירו מניסיונם האישי טרם לכן, כפי שזה קורה בד"כ (או אפילו תמיד) בדיון עם שמאלנים, קורית תופעה הפוכה לגמרי. בדיון של ימניים מורגשת דווקא גישת הוויתור והפשרה. ימנים משנים בקלות את דעותיהם בדיון עם ימנים. מה שקורה בדיונים כאלה הוא שהדעה השלטת הופכת להיות של בעל הביטחון הגדול ביותר בדברי עצמו. כלומר שהקריטריון להגדרת האמת הוא תכונות אופי ולא יכולות שכליות המוגבלות לכללים אוניברסליים כלשהם. מסתבר שעל המסות מועדף יותר אדם שיותר בטוח בעצמו מאשר אחד שמנסה לכבוש דרך דברים שיש בהם מן החוכמה. הדפוס הזה עבד יפה מאוד בגרמניה. בשל תכונות האופי של הפירר שלא גילה טיפת ספק בנכונות דבריו מול המסות, הן נתנו לו את אמונם. בדיונים של שמאלנים אין הסכמה על כלום. יש רק על הדברים הכלליים ביותר, כמו הזכות ליום חופש מהעבודה, שכדור הארץ עגול, מוחלטות הזכות למשכורת עבור יום עבודה וכו. אם מישהו אומר משהו שהוא פחות כללי, הוא תמיד מסייג זאת בכך שזו דעתו. הוא מראש לא מתכוון לקובע משהו מוחלט. בכל פעם שמישהו שומע את חברו מביע את דעתו-הוא הוא אף פעם לא מקבל את זה כמו שזה. יש תחושה שההתמקדות אצל שמאלנים למצוא פרצות במה שנאמר על ידי חבריהם עולה על ההתמקדות לגבש הכללות חדשות (יותר מתוחכמות ממוחלטות הזכות למשכורת עבור יום עבודה). אני מבין שיש אצל שמאלנים זהירות מוגזמת מהכללות חדשות. מדוע לדעתכם? זו לא תופעה חדשה. אותו הדבר קרה ערב מלחמת העולם השנייה.
ימניים ושמאלנים עולה הבדל מהותי בניהם מבחינת עצם תפיסת הדיון מרובה המשתתפים. בניגוד למצופה, לכאורה, שהימניים יגנו על רעיונותיהם הפרטיים באמצעות האטמות ויפגינו ביטול מוחלט לכל מה שלא הכירו מניסיונם האישי טרם לכן, כפי שזה קורה בד"כ (או אפילו תמיד) בדיון עם שמאלנים, קורית תופעה הפוכה לגמרי. בדיון של ימניים מורגשת דווקא גישת הוויתור והפשרה. ימנים משנים בקלות את דעותיהם בדיון עם ימנים. מה שקורה בדיונים כאלה הוא שהדעה השלטת הופכת להיות של בעל הביטחון הגדול ביותר בדברי עצמו. כלומר שהקריטריון להגדרת האמת הוא תכונות אופי ולא יכולות שכליות המוגבלות לכללים אוניברסליים כלשהם. מסתבר שעל המסות מועדף יותר אדם שיותר בטוח בעצמו מאשר אחד שמנסה לכבוש דרך דברים שיש בהם מן החוכמה. הדפוס הזה עבד יפה מאוד בגרמניה. בשל תכונות האופי של הפירר שלא גילה טיפת ספק בנכונות דבריו מול המסות, הן נתנו לו את אמונם. בדיונים של שמאלנים אין הסכמה על כלום. יש רק על הדברים הכלליים ביותר, כמו הזכות ליום חופש מהעבודה, שכדור הארץ עגול, מוחלטות הזכות למשכורת עבור יום עבודה וכו. אם מישהו אומר משהו שהוא פחות כללי, הוא תמיד מסייג זאת בכך שזו דעתו. הוא מראש לא מתכוון לקובע משהו מוחלט. בכל פעם שמישהו שומע את חברו מביע את דעתו-הוא הוא אף פעם לא מקבל את זה כמו שזה. יש תחושה שההתמקדות אצל שמאלנים למצוא פרצות במה שנאמר על ידי חבריהם עולה על ההתמקדות לגבש הכללות חדשות (יותר מתוחכמות ממוחלטות הזכות למשכורת עבור יום עבודה). אני מבין שיש אצל שמאלנים זהירות מוגזמת מהכללות חדשות. מדוע לדעתכם? זו לא תופעה חדשה. אותו הדבר קרה ערב מלחמת העולם השנייה.