מתקשה להרדם

מתקשה להרדם

ואז נזכרת שראיתי שיש את הפורום הזה. אני צריכה ייעוץ, ואוהבת פילוסופיה. וכל זה בתוספת להרגשת חרא. הגעתי סוף סוף לקבלה. אני מקבלת שאני מי שחשבתי שאני לא. חשבתי שאני לא בדיכאון בשש שנים האחרונות, כמו שהפסיכולוגית אמרה, חשבתי שאני יכולה להתמודד לבד, חשבתי שאני חושבת באופן הגיוני על מקומי בעולם: בחלק האווטסיידרי. אבל עכשיו אני מקבלת הכל. אני כנראה באמת ביישנית כמו שאומרים עליי, חסרת ביטחון ופחדנית ענקית. כנראה שהרצון להיות שונה והרצון לעשות דברים בדרך שלי, פשוט לא עובדים. זה לא עובד. אני תקועה. לא מגשימה את החלומות שלי, שהם התירוץ לעובדה שאני לא משנה את הפאקים בחיים שלי. אני לא זזה לשום מקום כמו שהייתי רוצה. לא אוהבת את החיים שלי, לא אוהבת את העבר שלי, מה שאני כן אוהבת זה לחלום על העתיד. לשאוף. הבעיה שהפחדים עוצרים אותי מלחיות. ואני לא יכולה להשתנות כי זה אומר להוריד את כל המגננות, את כל השיריון שמחזיק אותי חיה וחזקה יותר מכל הסובבים אותי. להשתנות זה להיות אדם משעממם. מפחדת לחיות חיים משעממים אבל מצד שני רע לי בחיים הכביכול "לא משעממים" שלי. יש שלבים (כמו בימים האחרונים) שאני מחליטה לשנות הכל, מתוך עצבים גדולים על המצב הנוראי הקיים ואני מבטיחה שהפעם זה יהיה שונה. אני יחזיק מעמד בעבודה משעממת, אני ישים את החלומות בצד לזמן מה, אני אתגבר על הפחדים, אני אתן צ'אנס למי שמעוניין להכיר אותי, אני יאמין שאני מסוגלת לעשות הכל. ולקח לזה בידיוק 4 ימים. עכשיו זה נגמר. וואו יצא ארוך אז אני אסיים כאן.
 
שלום ליחידה

מיריתוש כשקראתי את חיבורך חשבתי שאת, במובן מסוים, מסכמת את חייך. ואז הצצתי בכרטיסך האישי וראיתי שאת בת 24. אני לא איש של קלישאות אבל את כל כך צעירה. והמימוש העצמי (עוד קלישאה ארורה) , יהא מובנו מה שיהיה, מתרחש פעמים רבות דווקא כאשר רודפים אחריו קצת פחות. אני ממליץ שתקראי את קולות האדמה או אולי סיפורי זן כדי לטעום הלך נפש רך, מפוייס, הרבה פחות מודאג ולחוץ. נשמח לארח אותך כאן. אולי, אגב, דווקא דרך שותפות פתוחה בדיאלוג, תרגישי שיש לך ערך עצמי ותרגישי טוב. כי את יודעת מה? אני חושב שזו טעות שאנשים שמסמנים את עצמם כסובלים שואלים את עצמם מה הם יכולים לקבל כדי לצאת מן הסבל.זו לא טעות שלהם אלא בעיקר של מטפליהם. המטפלים נוטים להעמיס עליהם פעלתנות במקום לתבוע מהם נתינה. אולי צריך לשאול: מה אני יכול לתת לזולתי כדי לצאת מן הסבל. שהרי כל כך הרבה אנשים יכולים - וצריכים- לקבל ממך משהו! זה אולי נשמע כמו הטפה צדקנית ומתחסדת, אבל אני בטוח שגם אם חשבת שאת ריקה ומרוקנת, יש בך עדיין מעיינות בלתי חרבים. כדי שכל מה שאני כתבתי לא יהיה קלישאה חסודה, אני כן חושב שאת זקוקה למדריך. למישהו, כמו שכתב ניטשה, "שאוכל לבטוח בו יותר מכפי שאני בוטח לעצמי"! איתך ישראל
 
יש פילוסוף אחר שאמר

אדם לאדם זאב. אני משתדלת כל חיי לתת לאנשים מסביבי כוח. וזה אכן אחד הדברים שהכי נותנים לי תחושה של ערך. משהו שטוב. אם אני אופטימית זה רק בשלב שאני מעניקה אוזן וכתף. לא יודעת אם זה חשוב אבל אני לא מרגישה שזה חוזר אליי ואולי זה סתם מחוסר הסתכלות. אני לא חושבת שמישהו יכול להבין אותי. לא חושבת שאני אמיתית מספיק בשביל שיבינו. אבל אני לא יודעת איך זה יעזור לי לשנות את הפעולות או המחשבות שגורמות לי להרוס את החיים שהייתי רוצה שיהיו לי. ואולי זאת הבעיה השאיפות והחלומות הם שגורמים לי להתאכזב ולהרגשת החוסר טעם. אני באמת מאמינה שאף אחד לא יכול לעזור, חוץ ממני. אבל אני לא מסוגלת להשתנות. אתה רוצה שאני יפסיק לרדוף? אוקיי. אבל לשכוח מהשאיפות שלי אני לא יכולה כי בלעדיהם אני כלום. אני אפילו לא עוד איזה אחת. אני מנסה לחיות חיים נורמטיבים. אבל אני שמה לעצמי רגליים. אני רק רוצה להפסיק את המעגליות בחיים שלי! ואני מחכה שזה ייקרה ועד שזה ייקרה, רע לי. זה הכל. הרע הזה היה לא נעים אתמול בלילה. אבל היום, ביום שאחרי, הוא תמיד נראה כדבר זמני שחולף בעזרת הדחקה או שניים. אני בת 25 עוד חודש, ושואלת האם זה יפסק? האם אני אשתנה? אני כל כך רוצה! אני רוצה להיות חלק מהנורמה, לחיות חיים שיגרתיים. אבל סולדת מהם: בן זוג, עבודה, ארועים חברתיים ויש עוד ברשימה. אם אני צעירה בשבילך, ולא אמורה להיות בלחץ אז מה אני אמורה להיות? בחיפוש? כבר מצאתי! אני יודעת הכל! זאת הבעיה שלי שזה ידוע אבל לא מושג. עדיף לא לדעת? עדיף לא לחלום? שנים הייתי שוכבת במיטה בחדרי ולא יוצאת משם. היום שכבר יצאתי משם, ואני באמת סוף סוף עומדת מול עצמי ומודעת להכל, זה לא מצב טוב יותר ממה שהייתי לפני. תודה על הניסיון. אני חושבת שהכתיבה עצמה עוזרת בקצת. אבל ליפעמים הדחקה הרבה יותר נעימה. וכנראה שהמעגל נמשך..
 
להפסיק את ה'מעגליות' בחיים

אני מאמינה שכדי לצאת מה'מעגליות' המתמשכת הזו בחיים, כדאי לצאת מהאינרציה הזו של להסתובב שוב ושוב במעגל... לשם כך אין צורך 'להשתנות' או 'לשנות הכל' (בודאי שלא באופן קיצוני), אלא פשוט לתת את הדעת על כמה דברים בחייך, שיכולים לסייע לך 'לפרוץ את המעגל'. אני מעוניינת להסב את תשומת לבך לעניין ה'פחדים', שהזכרת בדבריך. המחשבות והפחדים שעוצרים אותך מ'לחיות' וגורמים לך לפתח מגננות ולבנות לעצמך 'שריון' אל מול העולם. הפחדים וחוסר הביטחון גורמים לך, כפי שאמרת, לשים לעצמך רגליים ומחבלים באפשרות שלך לחיות את החיים שאת רוצה שיהיו לך. העובדה שאת אוהבת לחלום על העתיד ולשאוף, יכולה מאד לפעול לטובתך ולסייע לך לצאת ממעגל הקסמים שאליו נקלעו חייך. אני חושבת שחשוב לבחון את הריאליות של ה'פחדים' שלך- לגלות עד כמה הם משרתים אותך וכיצד, והאם הם בכלל רלוונטיים למציאות העכשווית שלך. לעתים קרובות, אדם נוכח כי פחדיו הם שריד לדפוס התנהגותי ששירת אותו נאמנה בעבר, אך לא זו בלבד שכבר אינו רלוונטי בהווה, אלא שהוא אף מכשיל אותו מלחיות כפי שהיה רוצה. בד בבד לנתינה, שהציע ישראל, אני מאמינה גדולה בעשיה למען עצמך- אך רצוי מאד להתקדם בצעדים קטנים. שינויים גדולים מדי (כפי שציינת: "להוריד את כל המגננות... את כל השיריון... לשנות הכל" וכו') מעוררים התנגדויות ויוצרים נסיגה למצב הקודם. אני מאמינה שטיפין טיפין תצליחי ליצור שינויים (בתחילה אפילו מזעריים) בחייך, ואט אט אף לצאת מה'מעגליות' שכובלת אותך במציאות שאינה רצויה לך. גם אני, כמו ישראל, סבורה שמוטב כי תמצאי לך 'מדריך' שיוכל ללוותך בתהליך השינוי שאת מייחלת לו, ולעודדך לפרואקטיביות בצעדים קטנטנים, תוך כדי התמודדות עם פחדייך. מניסיון רב, מאמינה כי סיכוייך להצליח במטרתך הם מצויינים. בהצלחה
גילת
 
תכליות ומטרות.

קודם כל: זה שאת אוהבת לחלום וזה שיש לך שאיפות, זה כבר משהו אם כי לטעמי, את צריכה להתביית על מטרות אפילו קטנות. היה זה כמדומני אריסטו שטען שהתכלית האולטימטיבית של האדם הוא האושר וכל פעולה מפועלו של האדם: שם מצוי הטוב שיוביל אותך בהיררכיה ידועה מראש לאותו אושר נכסף. אבל מה: עלייך לתעל את עצמך למטרות. ההיית מאמינה שלאריסטו היה מתכון (כמעט) בטוח לאושר? הוא טען שלכל דבר שאת עושה בחיים יש סיבה, תכלית וזה למעשה מביא אותך לאושר, כל מעשה שאת עושה בפועל, מצעיד אותך קדימה לעבר אושרך (מוזר אה? אפילו עשיית כביסה, ניקיון בית, בישולים, קניות. אוקיי, סליחה, נסחפתי. לענייננו:) אריסטו טען שלאדם יש יותר מתכלית אחת, שלוש למעשה: 1) תכלית ביולוגית ומימושה הינה הבאת צאצאים. 2) תכלית חברתית ומימושה הינה להיות בפוליטיקה או להיות מעורה בחברה- חייה פוליטית שכזו, מארגנת אירועים, מסיבות, פעילה בועדות וכדומה. 3) תכלית עיונית ומימושה ללמוד. ברגע שתגשימי את שלושת התכליות האלו, לטעמו, תהיי מאושרת. וכיוון שטענת שאת אוהבת פילוסופיה ממליצה לך בחום לקרוא את האתיקה שלו שם הוא מסביר מאוד במפורט כיצד להגיע לאושר. אריסטו בנוסף, טוען שאת צריכה להתביית על אותם דברים שיש להם ערך פנימי ולתעל את עצמך אליהם. מרתק!
 

option613

New member
איך הגעת לזה שאנשים משתנים הם משעממים?

גם אמרת שאת "אוהבת זה לחלום על העתיד. לשאוף. הבעיה שהפחדים עוצרים אותי מלחיות": יכול להיות שאת אוהבת את העתיד יותר מההווה, מתוך פחד לחיות את ההווה? לחוות דברים? להיות חלק מהעולם, כמו כולם? ולכן אולי את גם לא אוהבת את החיים שלך?
 
למעלה