באיגרוף זה שונה
וצ'ייל מדבר בדיוק על זה באותו
ראיון מדובר שאני ממש מציע לך לשמוע - הוא מדבר (ובכנות!) המון על דברים מהצד של לוחם\ספורטאי שלא נאמרים בד"כ, בעיקר לדברים שקשורים למתודיקה ופסיכולגיה של אימון, 'שבירה' בזמן קרב ועוד.
מה שהוא אומר שם על איגרוף, שאני מאד מזדהה איתו בהקשר של קרבות איגרוף שראיתי (בלי הבנה גדולה בתחום), הוא שלמרות שקרבות איגרוף ארוכים יותר, יש שני שינויים:
א. הסיבובים קצרים (3 דקות לעומת 5 דקות) = יותר כוח מתפרץ, פחות קרדיו - נכון גם לגבי K-1
ב. ברוב קרבות האיגרוף יש דבר שנקרא "Feeling out process" שהוא למעשה הסכם בלתי כתוב בין שני הצדדים שאומר שהם יגששו במשך כמה סיבובים לפני שיתחילו להתאגרף ברצינות, בדיוק מהסיבה הזו של כושר גופני חסר. בהמון המון קרבות ראיתי דברים כאלה, וזה משהו שלהרגשתי גם קיים בהרבה קרבות MMA - ממש בזבוז זמן של המתחרה שיודע שהקרב יגיע להחלטה ולכן אסור לו להיות שפוך אחרי סיבוב אחד.
בנוסף, בתור בנאדם שלא מבין הרבה ומתאמן כולה חודש ב-BJJ, ברור לי לגמרי יש הבדל עצום בין הכושר שלך כשאתה על הרגליים לבין מה שקורה כשאתה מקבל טייקדאון ואז צריך לבזבז טונות של כוח כדי להשתחרר מגארד או סייד קונטרול של היריב, במיוחד אם הוא איזה צ'ייל או GSP. זו גם הסיבה שאני לא אומר בהכרח שלמתאבקים כושר גופני טוב יותר, אלא שהגיים פלאן של ה-LnP פוגע מאד ביריביהם הסטרייקרים מה שישתנה לטובה לדעתי בסיבובים קצרים יותר - תחשוב על סטרייקר שמגיע לסיבוב שני בעמידה אחרי 3 דקות מתחת למתאבק לעומת אחרי 5 דקות.
