מ-ב-ו-ל-ב-ל-ת צריכה את עזרתכם

shiran1237

New member
מ-ב-ו-ל-ב-ל-ת צריכה את עזרתכם

שלום, פעם ראשונה שאני כותבת פה בפורום, מאוחר בלילה עכשיו והמחשבות מטריפות אותי. אני בת 24, כמעט שנתיים עם חבר שלי. לפני חצי שנה עברנו לגור בעיר אחרת, כבר תקופה ארוכה שאני מחפשת עבודה, הולכת לראיונות, הולכת להתלמדויות-אבל לא מצליחה, כאילו שומדבר לא מסתדר כמו שצריך. התחלתי לברר בקשר ללימודים, אבל כיצד אלמד עם כרגע אני לא עובדת, והולכים לי כל החסכונות? והרי ידוע שלימודים גוזלים זמן, וכסף. זמן שחשוב לי למצוא עבודה, וכסף שכרגע לא נכנס-רק יוצא. קשה לי להסביר במילים את המצב.. אבל אני מרגישה ממש הרבה זמן תקופת נאכס כזאת. כרגע אני לא בקשר כמעט עם אף אחד, למעט חבר שלי. אני בן אדם שמכיר או יותר נכון "הכיר" הרבה אנשים, אבל בתקופה האחרונה נותקו לי הרבה קשרים, מכל מיני סיבות וגם קשר עם חברת ילדות שהיתה החברה הכי טובה שלי שנים, שאין לי מושג איך או למה הסתובב לה כל הראש, והיא נפלה עלי עם כל מני דברים והאשמות, מה שגרם לפיצוץ-וניתקנו את הקשר. אני גרה בעיר שאני לא מכירה פה כל כך אנשים, ואני רוב היום בבית לבד, כי חבר שלי נמצא בעבודה. בעקבות הגלגל הזה של חוסר מציאת עבודה, וניתוק מחברה קרובה (שהיינו משוחחות כמעט כל יום ועל הכל), , נוצר הרבה מתח...עצבות מה שגרם לי לכל מני בעיות בריאותיות. מדהים איך שהחיים סובבים דבר אחרי דבר..בבת אחת. שטוב בעבודה, טוב בזוגיות, טוב בבית ובבריאות- כשרע, הכל רע. מרגישה שהכל תקוע במקום תקופה כלכ כך ארוכה. המון פעמים צצה לי המחשבה לטוס לחו"ל, לשנות קצת אוירה, נופים, אנשים. אולי שם דברים קצת יתחילו לזוז אחרת, איך אומרים: "משנה מקום-משנה מזל". אולי אמצע עבודה..ואכיר קצת אנשים חדשים שיכנסו לחיי. נשמע פשוט לא?...אבל לי זה לא כל כך ככה. עוברים עלי הרבה ימים של בכי ודיכאון, וכשאני מספרת לחבר שלי על ההתלבטות שלי לגבי חו"ל הוא עונה לי בזילזול:"את לא תטוסי, את לא תעזבי אותי". כשהשתחררתי מצה"ל לא עשיתי טיול לחו"ל, לא כ"כ עניין אותי אז. חבר שלי השתחרר ומאז היה בארה"ב פעמיים, עבד בעגלות ולאחר מכן קצת טייל. כשאנחנו נכנסים קצת לדיבור על הנושא הוא אומר לי שכבר היה בחו"ל, ולא מעוניין לטוס. אני בן אדם עם הרבה פחדים, וחוסר ביטחון, ואני פשוט יודעת שאם יהיה לי את האומץ לעשות את הצעד הזה של לטוס-זה יתן לי פוש אדיר. אני אוהבת אותו, אך עם זאת סובלת פה תקופה ארוכה, שמתמשכת הרבה זמן-ואני מעוניינת כל כך לעשות את הצעד הזה. ומצד שני הוא לא מעוניין להצטרף אלי, בטענה שהוא את החו"ל שלו כבר עשה. זה שהוא לא רוצה לטוס איתי כל כך מאכזב אותי, וגורם לי לפקפק ברגשותיו כלפי. אבל אי אפשר להכריח בן אדם..כל אחד ורצונותיו. זה אומר מבחינתי או להישאר פה בארץ, למרות שקשה לי, לא טוב לי ריגשית, לקוות שמתישהו המצב ישתפר מהר (חייבת עבודה) או לעזוב את חבר שלי, שאני אוהבת מאד, ולטוס לבד, לנסות את מזלי... מה אתם הייתם עושים אילו הייתם במקומי? האם הייתם מוכנים לוותר על אהבה, על מנת להמשיך לזרום עם רצונותיכם (במידה ורצונותיכם לא תואם את זה של בן זוגכם)? האם שווה לי לוותר על האהבה בגלל התחושות הכל כך חזקות שאומרות לי :"טוסי, זה הגיל, וזה הזמן"? אני כל כך מאוכזבת כרגע מהחיים, ומבולבלת בקשר למה יהיה בהמשך. ואני מודה על הפורום הזה, שזה המקום היחידי כרגע בשבילי שאני יכולה לשפוך את הלב, אשמח לקבל כל תגובה וכל עצה.
 
=]

היי, דבר ראשון אנ מזדהה איתך גמלי יש תקופה נאחסית כזאת, לא מוצאת עבודה וגם מתנתקת מאנשים.. בקשר לטיול לחו"ל, יש משפט כזה "לכל מקום שאתה הולך אתה לוקח איתך את עצמך" אז לדעתי זה לא משנה אם תטוסי לחו"ל, יכול להיות ששם יהיה אפילו יותר קשה ואם החבר שלך הוא היחיד שאת בקשר איתו אז חבל פשוט לזרוק הכל.... מקווה שעזרתי :)
 
שלום לך

מסכים עם גלילי 18.טיול/עבודה בחו``ל צריך לבוא מתוך רצון בסבבה ולא מתוך בריחה ,כמו שאת נשמעת את צריכה לטפל בעצמך קודם,עבודה היא לדעתי במקום הראשון,הדגש הוא שכל עבודה תתקבל בברכה ובלבד שתצאי קצת מהבית ותראי בני אדם אפילו תנסי להתנדב בתחום שאת אוהבת זה ישפר את הרגשתך פלאים העיקר קומי ועשי משהו.ואל תדאגי הטיול לחול יבוא הלימודים יבואו והעבודה הנכונה גם כן הכל בעתו ובזמנו אף אחד לא רודף אחרייך,איך אומרת נינט בשיר החדש הזמן לא כואב לי:)
 
למעלה