מ"מ טירונים

[fiction06]

מ"מ טירונים

לכל הורי חיילי צבא ההגנה לישראל שבת שלום! לאור נסיוני עם חיילים רבים והחלק שבו הורי החיילים לוקחים חלק בחייהם הצבאי החלטתי שאני חייב להכנס בפעם הראשונה לפורום הזה כדיי לעיין מה גורם לאותם הורים "לקחת חלק" (מילה עדינה להתערבות כרונית) בחייהם של ילדיהם. היו לי מקרים רבים בהם קיבלתי טלפונים רבים כל סופ"ש שחיילי נשארו שבת כעונש על מעשהים כמו שבירות שמירה, הפקרת נשקים וכו' מקצין העיר או ממפקד הבסיס לאחר שאותם הורים "לא מבינים" לטענתם למה ילדם סוגר את השבת ורוצים הסבר מפורט. כיום אני יכול להעיד בתור קצין שמשרת בצבא שנתיים וחצי שאוכלוסיית החיילים במיוחד הטירונים נעשתה מפונקת ותעשה כך עוד יותר בעתיד. מי שגורם לכך אלו אתם ההורים!!! שאני הייתי בטירונות ההורים של אף אחד מחבריי למחלקה בטירונות לא היה חושב להתקשר על עונש שקיבלו לא בגלל שלא איכפת להורים, תאמינו לי הלוואי לכל חייל כאלו הורים, הבעייה זה שלא היו פורומים כאלה שהחדירו לכל ההורים את הפחד מהמילה המפחידה הזאת שנקראת "צה"ל". המילה ש"לוקחת" לכם את הילד שלכם והופכת אותו לחייל ויוצא מהחממה של אותה אמא שממררת בבכי כאילו חס וחלילה הבן שלה הלך ולא יחזור. כיום בעקבות התערבות ההורים, הטירונויות נעשות פחות משמעותיות בחייהם של ילדכם, והכוונה לא לעונשים ולדברים כאלה אלא במקום שהבן שלכם יהיה מרוכז במה שעושים בטירונות והכוונה לא בטירונות של שבוע אלא בטירונות של כמה חודשים הוא מרוכז במה אמא שלו תחשוב על כל דבר, ותאמינו או לא רואים את הפחד בעיניים בילדים כאלה בכל מצד והם אפילו אומרים שאמא שלי לא תוכל להסתדר בלעדיי בשבת, לא מדובר בילדים בלי הורים או אחים חס וחלילה אלא משפחה ממוצעת עם זוג הורים ו-3 ילדים. הורים יקרים הגיע הזמן שתבינו שאתם צריכים לצאת מהבועה שאתם חיים בה ולתת לילדים שלכם לחיות את החיים שלהם. אתם לא יכולים להתערב בכל דבר שהם יעשו בחיים שלהם. תחשבו שעכשיו הילדים שלכם עוברים לגור מחוץ לבית ואתם מתערבים במה שהם קונים לקניות בשבת ואתם פותחים על זה פורום. אני יודע שאני לא אשנה הרבה בהודעה הזאת אבל אחרי שראיתי הודעות של הורים שממורמרים שהילדים שלהם לא יוצאים השבת זה פשוט מעורר רחמים - מצטער על הבוטות אבל הורים יקרים אני לא יודע אם כולכם הייתם בצבא אז לפני שאתם מתערבים בנושא הצבא תחשבו אם אתם במקום הילדים שלכם אם הייתם עושים אותו דבר ותוציאו מהראש את המשפט שאתם עושים את כל זה רק בגלל שאתם רוצים לטובתם. אתם לא רואים את זה אבל אתם הורסים להם את החיים ואני רואה את זה ממקור ראשון. שתהיה לכולם שבת שלום ושירות נעים

 

[גנקויה]

כותב כ"כ הרבה מילים ולא יודע לקרוא?

כדאי שתתבגר וראשית תלמד לקרוא או להבין את מה שאתה קורא. אין פה "הודעות של הורים ממורמרים שהילדים לא יוצאים שבת" . יש פה הודעות של הורים מאוכזבים שהילדים לא מגיעים אבל לא ממורמרים או לא מקבלים שהילד סוגר שבת . דווקא ההורים שיש פה הם ההורים האידיאלים לצה"ל ,יש פה תמיכה ועידוד גדול לשירות ולצה"ל . חבל שמ"מ מנוסה כמוך לא מבדיל בין טרטור לבין עונש הגיוני. להכריח טירונית ללכת עם שלט - אם אין מפקדים שיטפלו בזה באותו בט"ר- אין ברירה אלא להורים להתערב. אם מסכנים בריאות של חיילים יום יום בצה"ל - הגיע הזמן שהנושא הזה יטופל כדי שחיילים לא ישמעו יותר מילים כמו "אין תורים ", או שמפקדים כמוך, שלא הספיקו לסיים את לימודי הרפואה, יחליטו אם חייל ראוי או לא לראות רופא. מוכר לי מקרוב סיפור על מפקדת שסירבה במשך יומיים לשלוח חיילת לרופא , אח"כ רק חופ"לת "איבחנה " אותה ונתנה לחיילת דסקמול. זה נגמר בהורים שרצו עם החיילת מייד כשהגיעה הביתה למיון +ניתוח תוספתן דחוף .נגמרו הימים שאנשים היו יוצאים נכים או חולים או חולי נפש מהצבא בגלל טיפול לקוי, וקיבלו את הגזירה בשקט. אתה כנראה צעיר ויהיר מכדי להבין את החשיבות של העניין.

 

[s.p.y]

אני לא חשבתי שאני אתערב בצבא,

זה היה נראה לי מגוחך שהורים מתערבים. אבל בתי התגייסה עם פרופיל נמוך לטירונות רגילה, יצאו לה מפקדות מורעלות. לא נתנו לה לראות רופא. ממש לא נתנו. נאלצתי להתערב. עכשיו יש לה כבר שבועים בעיות רפואיות שלא חולפות בגלל הנזקים שנעשו בטירונות. ובלי לפרט, כחובשת לשעבר בצבא, אני יכולה להגיד לך שעברו פה על חוקים והזניחו בפירוש את בתי. מדובר בבעיות רפואיות ממשיות. אז מה תגיד על כך? כמובן שיש הורים שמגזימים. אבל הצבא ממש לא מוכיח את רצינותו לפחות בקשר לטיפול רפואי.

 

[י רדן]

אני לא חושבת שעל כל עניין צריך

לרוץ ולהתקשר למפקדים או לנוגעים בדבר.. אך באמת שמדובר ברשלנות רפואית על כך צריך כן להשמיע קול וקול רם.. יתכן כשאתה תהיה בצד שלנו תראה את הדברים קצת אחרת.. ושוב באמת לא מסכימה עם אותם הורים שעל כל דבר רצים ומתקשרים ומתערבים אני לא מאלה.. אך כשמדובר בבעיות רפואיות, או פגיעה נפשית שלא מקבלות מענה הולם כן חשוב לומר את הדברים כדי שיטופלו.

 

[fiction06]

תגובה לגנקויה

לגבי מה שאמרת על זה שהכריחו חיילת ללכת עם שלט אכן זה מוגזם ובושה למפקדים שמגיעים למצב כזה שרוצים להראות את כוחם. אני אישית הדחתי חייל שפגע בחיילים אם זה שהוא שכח להוציא אותם לזמן אוכל שכח הרבה דברים שפגעו בהם , רובם היו בלי כוונה אבל לא התעסקתי אם זה בכוונה או לא בכוונה. אני לא אתן למ"כ שעכשיו סיים קורס וחצי שנה בצבא לפגוע בחיילים שלי. לגבי התורים אני רוצה להסביר איך זה עובד, לכל יחידה יש הקצאות מסויימות של תורים של רופאים מומחים. אני מדבר כרגע רק על רופאים מומחים בחר"פ ומקומות כאלה. ביחידה קטנה למשל יש הקצאות לאורטופד בכל שבוע בערך 4-5 הקצאות לחיילים לא איכפת לחר"פ שמדובר בבסיס טירונים הם נותנים 4-5 הקצאות. רופא נשים למשל יש 2-3 הקצאות לכל שבוע. חיילת שלי חיכתה לרופא נשים כחודש למרות שכתבתי מיילים לקצין רפואה ראשי והתשובה שלהם הייתה שאין להם ברירה כי אין מספיק רופאי נשים בצבא. אני יודע שאין הרבה מה לעשות ותאמינו לי שאני מוכן לעשות הכל כדי שהחיילים שלי יקבלו את היחס הכי טוב אבל יש דברים שהרבה מעליי ומעל מפקד הבסיס שלי. זה ברמת תתי אלופים ואלופים, ואולי אם יתארגנו באיזה גוף מסודר לגבי הנושא הזה אולי תפתר הבעייה. לגבי רופא ביחידה - הבעייה דומה. תחשבו שיש לרופא אחד במהלך יום אחד בסביבות 50 חיילים כי זאת כמות המתאמנים גם אם הוא רוצה להעניק את היחס הכי טוב לכולם הוא לא יכול. תחשבו שמתוך 50 הוא פוגש 20- 30 כל השאר מצטברים ליום שאחרי וכך הלאה וכן, הבעייה שאין מספיק רופאים. לכן אני רוצה שתבינו אני לא בא להתנגד למה שאתם אומרים אני רק משתדל להסביר לכם איך זה עובד מתוך המערכת

 

[י רדן]

מצער לשמוע על עניין התורים וההקצאות

ולכן העניין חייב לעבור חשיבה ושינוי..

 

[י רדן]

ומתוך דבריך עולה שאתה מפקד שאיכפת

לו מהחיילים ומהחיילות שלו וכן ירבו כמוך..

 

[fiction06]

תגובה לירדן

אני שמח שהצלחתי להעביר לכם את המחשבות האמיתיות שלי. אבל מעבר לזה אני רוצה שתבינו איך זה באמת עובד בצבא לכל שאלה שלכם בכייף אני מוכן לענות ואפילו אשמח לענות. כמובן שאני חוזר פעם בשבועיים אז קצת בעייתי אבל אני אשתדל

 

[רימון רסס]

אתה מתייחס למצבים שנוח לך, ומתעלם

מהעיקר. הורים שמתקשרים למפקד כדי להתלונן על כך שהבן נשאר שבת, זאת תופעה, שרוב ההורים בפורום זה לפחות,סולדים ממנה. אבל, אין לנו ההורים את הפריבליגיה לתת אמון מוחלט, במפקדים, במיוחד בשלב הטירונות, שהם מבוגרים בשנה או שנתיים מבנינו, והם בלהט הרצון להפוך את הטירון ללוחם קרבי, ובתוקף הסמכות הבלתי מוגבלת שלהם, עלולים לפעול בחוסר שיקול דעת,שיפגע בבריאות החיילים, ולעיתים גם בחייהם. עיין ערך אהוד שניאור ז"ל,שהיה טירון דובדבן וטורטר למוות.חיילים המתנדבים לשירות קרבי, הם לא בדיוק מפונקים,ולא מעט מפקדי טירונים מנצלים לרעה את כוחם, ולכן חובה עלינו כהורים לדאוג שלא יטרטרו/ישפילו/יקללו/יעליבו/יפגעו בבנינו. האמן לי כשתהיה בנעליים של אב לטירון תחשוב אחרת.

 

[מעוז אישה]

כל מה שאמרת רימון רסס

מילה במילה מסכימה איתך ומצטרפת גם לאותה תגובה.

 

[fiction06]

תגובה לרימון רסס

אני מבין שההורים לא יכולים לתת אמון מוחלט במפקדים זה באמת מובן לי. אני כרגע מעביר טירונות ולא יוצא סופ"ש אחד שאני לא מקבל טלפון מההורים או מקצין העיר גם במהלך השבוע למה לא מוציאים את הבן/בת לאירוע משפחתי ולמה הוא קיבל סירוב על בקשה מסויימת. אני לא חושב שהורים צריכים להתערב בנושא כזה. הכי אבסורד זה שלפעמים ההורים מתקשרים למפקד הבסיס מבלי שהילדים שלהם יודעים ומציבים את החיילים במצב לא נעים. שאני בא לחיילי לדבר איתו לגבי מה שאמא שלו דיברה ולו אין מושג על מה מדובר. לגבי מה שנאמר פה על אהוד שניאור ז"ל אני רוצה לציין שבכל הזדמנות ובכל אימון שהעברתי כבר בשבוע הראשון דאגתי להעביר את הסרט ואת התחקיר של אותו מקרה לכל החיילים שלי. זה מקרה שלא מקובל בצבא ולכן עובדה שאותו מ"כ שטרטר את החייל קיבל תקופה ארוכה של מעצר. אני מבין שקל לי לדבר בתור חייל ולא בתור אבא או אמא של חייל ואני אבין את זה רק כאשר אני אבא לילדים אבל אני רוצה שתבינו מה אני מתכוון להגיד שבאמת חשוב לי על כל חייל וחייל ומצבים כמו אהוד שניאור ז"ל הם מקרים קיצוניים שבכל מקרה כזה צריכים להכנס בכל סגל הפיקוד מהמ"כ הצעיר עד הרמה הכי בכירה הקשורה למקרה.

 

[אממאא]

חבל שאתה שופט את כל ההורים

בלי לדעת, להכיר ולשמוע מאיתנו. כן, יש אכזבה לפעמים כשהילדים לא מגיעים בשישי-שבת הביתה. כן, יש אכזבה אם אי אפשר להגיע לבקר את הילדים בבסיס. כן, אנחנו כואבים עם הילדים כשהם רוצים משהו ולא מקבלים אותו, מכיון שהם בורג קטן במערכת ענקית. אבל לא, אין פה הורים, בפורום הזה, שמתמרמרים כשילד לא מגיע בשבת/חג ומרימים טלפונים למפקדים לברר למה ומדוע. כן יש פה אמהות ואבות לילדים קרביים ולא קרביים, שעומדים כהורים מאחורי הילדים שלהם בכל החלטה ובכל משימה. וכן, יש פה הורים, ששולפים ציפורניים כשזה נוגע להשפלת הילדים שלהם (ואני מדברת על ממש השפלה כמו אותה ילדונת שתלו עליה שלט כעונש חינוכי) וכשזה מגיע לבריאות של ילדם. לא חושבת שאתה בתור מ"מ טירונים גמרת 7 שנות רפואה כדי שתוכל לקבל החלטה אם אחד הטירונים שלך מרגיש ברע (גם אם אתה חושב שהוא מתחזה), ולא ארצה להיות במקומך אם יקרה משהו לאחד הילדים בגלל החלטה שגויה שלך. אם נראה לך שהורים של הטירונים שלך ממורמרים, הרי יש ימי הורים בבסיסי טירונים, דבר עם ההורים, שתף אותם במה שאתה והסגל שלך מרגישים. במפגשים שלנו בבסיסי הטירונים אמרו לנו, להורים, גם דברים קשים, ואף אחד לא נפגע. שתהיה לך שבת נעימה, והמשך שירות נעים.

 

[fiction06]

תגובה לאממאא

מה שניסיתי לאמר זה שברור שלא עברתי 7 שנות לימודי רפואה אני לא מגיע למצב שבו אני מחליט אם חייל יטופל רפואית או לא ותאמינו לי שאני מתעצבן מכל מקרה שבו חייל רואה רופא או חובשת באיחור של שעה. שתדעו החוק הצהלי אומר שתוך 24 שעות כל חייל חייב לראות חובש ותוך 48 שעות או חייב לראות רופא. בנוסף לכך אחרי שחייל ראה רופא והרופא החליט שצריך לראות רופא מומחה הוא צריך לקבל הפנייה לא יאוחר מ-14 יום. כמובן כמו שכמה ציינתי בתגובה אחרת שישנה בעייה בכמות ההפניות שקשורה למערך הרפואה בצה"ל שלא מתפקד תמיד כמו שצריך ולפעמים ממש לא טוב. אני רוצה להבהיר שאף מפקד לא יכול להחליט בשביל חייל אם הוא מרגיש טוב או לא ולא משחקים אם דברים כאלה. תאמינו לי שאני מנסה כמה שיותר להסביר את זה להורים אבל מה לעשות שתדעו שיש חוק שלמפקדים אסור לדבר אם הורים אלא רק עם מפקד בסיס שדרגתו סא"ל ומעלה. נכון שזה נראה מצד ההורים לא יפה שהורה מתקשר אלי ואני מסביר לו שאני מצטער אבל אני לא יכול לדבר איתו, ההורים רואים זאת כזלזול שאני מסרב לדבר איתו בלי סיבה.

 

[אממאא]

שמחה שהבהרת, אבל בימי הורים

בבסיס מותר לך לדבר עם הורים? איתנו דיברו ברמת מפקד הבא"ח ואח"כ ברמות הפיקוד הנמוכות יותר, ואת האמת השיחה עם המ"מ היתה הרבה יותר מועילה מאשר השיחה עם מפקד הבא"ח. לגבי הנושא הרפואי, מה שאתה רואה משם, לא תמיד רואים מפה. ויש מפקדים ש"הכבוד" כל כך חשוב להם, והם מטריפים את הילדים עם מוטיבציה ואובר הישגיות, כך שהילדים כבר חדלים מלבקש להגיע לרופא. וכשמפקד של הבן שלי, אומר לו שלמרות מצבו ולמרות שיש לו אישור רפואי, הוא חייב לסיים את ה-X ק"מ לקבלת הכומתה, אני חושבת שזו חוסר אחריות. ועל דברים כגון אלו אנחנו ההורים נלחמים. כולי תקווה שיהיו עוד מפקדים כמוך בבסיסי הטירונים, ואז לנו ההורים תהיה פחות "עבודה".

 

[fiction06]

תגובה לאממאא

אני יודע שגם אני שהיה לי מקרה דחוף בטירונות המ"מ שלי היה צריך לקבל אישור מיוחד ממפקד הבסיס כדי לדבר עם אמא שלי ישירות. אני מבין שהשיחה ככל שתהיה עם דרג פיקוד נמוך יותר תהיה יותר מועילה כי כך מכירים את החייל יותר טוב. לגבי מסע הכומתה אני יכול לציין כי חיילים שלי שהיו צריכים לעשות מסעות של 10-20 ק"מ גם אלו שרצו לוותר על הפטורים שלהם הכרחנו אותם לא לעשות את המסעות או שיבצעו חלק מהמסע כמובן לפי הסרגל שמותר להם. חבל שאין יותר אכיפה על הנושא מטעם גורמים ברמות גבוהות יותר

 

[אשד4]

מפקד יקר,

ראשית אני חייבת להביע את הערכתי, שחשפת בכנות את דעתך ושיתפת אותנו בתיסכולך בעניין הביוקרטיה הרפואית. אני מצטרפת לקודמי לתיקון הרושם שקיבלת מחברי הפורום. כן, מותר להיות קצת עצובים שהילדים לא מדיעים הביתה, אבל בין זה לבין טלפון למפקד, המרחק הוא כמו מזרח ומערב. וכן, הפורום הוא בדיוק המקום לביטוי רגשות מסוג של עצבות ואכזבה. דומני, שרוב חברי הפורום שרתו בצבא. אין ספק שחלק ממחירי או אולי רווחי (תלוי את מי שואלים)ההתפתחות הטכנולוגית באים לידי ביטוי בפורום זה או אחר. הצבא, לא יכול להסתתר, להתאלם או להכחיש את קיומם, ועל כן, טוב עשית, שהבאת את דבריך והסברך. שבוע טוב ושמור על עצמך ועל חיילנו אשד

 

[oshiko]

תרומתי הצנועה לדיון ...

קודם כל תודה שהעלית את הנושא. אני חושב שהתפתח כאן דיון מעניין. אני חושב שכבר מיצו את עיקרי הדברים בדיון הזה. כמי שיזם את הפורום הזה ומנהל אותו אני אוסיף קצת התייחסות משלי, שלא מחדשת הרבה, אלא בעיקר מסכמת. מטרות הפורום כפי שאני רואה לנגד עיני: 1. אינפורמציה. ידע זה כח, כידוע. זה יכול היה לעזור לי מאד אילו בתקופה שהתגייסתי היה אינטרנט. פורומים כמו "מתגייסים", "סדירים", ו"הורים לחיילים" מאפשרים לאנשים להתעדכן באינפורמציה מאד חשובה. האינפורמציה הזאת לפעמים קריטית לגבי החלטות של מלש"בים או משרתים. זה לא אומר שההורים מחליטים במקום המלש"ב או המשרת. יש מצבים שהם בעצמם שואלים בעצתנו. אי אפשר לענות על סמך ידע שיש לך מלפני 20-30 שנה. חייבים לדבר באותה שפה ולהיות מעודכנים. גם אם אינפורמציה מופיעה בפורום "מתגייסים" או "סדירים", אנשים בגילנו יותר מוצאים את עצמם עם בני גילם, מבחינת הסיגנון והתכנים. תשוטט קצת בדפי הפורום, בארכיון, במאמרים ובקישורים. אתה תמצא אינפורמציה לגבי משלוח חבילות, תאריכי גיוס, טלפונים, הדרכה לגבי הגעה למקום מסויים, ועוד ועוד. 2.עידוד. הדאגה לחייל שלך שמשרת היא באמת משהו שעליו ניתן לאמר: "תגדל - תבין".אני זוכר איך שתיארו לי את אבא שלי, בעצמו בוגר מלחמות השיחרור, ששת הימים ויום-הכיפורים, בתקופה שבה אני הייתי טנקיסט במלחמת לבנון. חיוור, והדיבור נעתק מפיו. בזכרונו הטרי היו הטנקיסטים שבאו אליו כחובש במלחמת יום-הכיפורים, במצב שאני לא רוצה לתאר כאן כדי לא להלחיץ את הורי הטנקיסטים. אני מקווה שלא נגיע למצבים קיצוניים כאלה של דאגה. אבל זמנים קשים לא חסרים לאף אחד. הפורום הוא תרפיה טובה במצבים אלה. קבוצת תמיכה וירטואלית שמוציאה אותך מבדידותך. אין פסיכולוג שלא ימליץ על כך בשעת משבר. בחצי השנה בלבד בה הפורום קיים כבר היו לצערנו שלושה מקרים שבהם הבן של הורה בפורום חווה התאבדות בבסיס שלו, ומקרה אחד שבו נהרג בפעילות מבצעית חבר ליחידה. שלא נדע עוד ממצבים כאלה - הם, וגם מקרים פחות קיצוניים, מצדיקים את קיומה של קבוצה תומכת. 3. התערבות במקרה הצורך. בכוונה אני כותב את זה אחרי שני הדברים שלמעלה, שהם מבחינתי העיקר. כפי שאתה יכול לראות מכמה מהתגובות בשירשור הזה, אין כאן תמיכה גורפת בהתערבות הורים. צריך להבין שיש מקרים שבהם ההתערבות נכונה, אם מפני שלחייל יש מעט מדי כלים מול הבירוקרטיה הצבאית, אם מפני שעלול להיגרם נזק בלתי הפיך חס ושלום לבריאות הגופנית או הנפשית. אתה בעצמך מכיר את המקרים שבהם היה טירטור אחד יותר מדי. בכל שירשור שעלתה בו השאלה של התערבות הורים, אתה יכול לראות שישנה התלבטות, ובמקרים רבים הגולשים עצמם ממליצים שלא להתערב, ולתת לחייל לנהל את ענייניו. אני חושב שהמכתב שאנו שולחים לקצין רפואה ראשי הוא דוגמא טובה להתערבות במקום. מקווה שהבנת את מטרות הפורום. ואני מצטרף למברכים על רגישותך הרבה כמפקד טירונים.

 

[סמדר בנ]

השתתפות מבורכת

אני מקדמת בברכה השתתפות של מפקדים בפורום. זה יכול לתת לנו ההורים פרספקטיבה אחרת על מה שקורה, וכנ"ל למפקד.