נִתְקַעַתְּ או נִתְקַעֲתְּ ?

[Guychook123]

נִתְקַעַתְּ או נִתְקַעֲתְּ ?

1. אתמול את נִתְקַעַתְּ במעלית.
2. אתמול את נִתְקַעֲתְּ במעלית.

נקדנים אוטומטיים באינטרנט מציגים את האפשרות הראשונה.
האם זה נכון ואם כן: למה?
אגב, את המילה נדהמת, הם מנקדים כך:
נִדְהַמְתְּ - פועל, ד.ה.ם, נִפְעַל, עבר, את.
לכן נראה לי שהצורה הנכונה צריכה להיות #2 : נִתְקַעֲתְּ

 

[trilliane]

שתיהן*

כלל טו -ניקוד ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר
ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נַחַתְּ או נַחְתְּ, הִשְׁבַּעַתְּ או הִשְׁבַּעְתְּ.
&nbsp
התי"ו באה בדגש קל ובשווא בשני המקרים.
https://hebrew-academy.org.il/topic...ועל-בשורשים-בעלי-עיצורים-גרוניים/#target-3143
&nbsp
* בהנחה שהכוונה לשני שוואים רצופים. הניקוד בחטף שגוי; לא ייתכן חטף לפני שווא, מאחר שבתחילת מילה אין שני שוואים רצופים, באמצע המילה הראשון תמיד נח (סוגר הברה) והשני תמיד נע (פותח הברה) ובסוף מילה שניהם נחים. לכן האפשרות היא כפי שנכתב באקדמיה ללשון – פתח ושווא (נח) או שני שוואים נחים (גם הראשון בהם לא מומר ולא יכול להיות מומר לחטף).

 

[חטףקובוץ]

למיטב ידיעתי: נתקַעַתְּ, נשלַחַתְּ, נרגַעַתְּ, נאנַחַתְּ

לעומת נדהַמְתְּ, נשאַלְתְּ, נדרַשְׁתְּ; וכן נִמְסַרְתְּ, נִמְכַּרְתְּ
אינני חושב שיש איזשהו מקרה של חטף לפני שווא