נאום ההשבעה של ח"כ עוזי אבן
אני בטוחה שתהנו לקרוא:
נאום השבעה פרופ´ עוזי אבן כנסת ישראל, 4 בנובמבר, 2002 יושב ראש הכנסת, כנסת נכבדה. אני מאושר וגאה לעמוד כאן היום, וּלהישבע אמונים לכנסת ישראל כחבר סיעת מרצ, ישראלי, מדען והומו. מהיום אגייס את כל כישרונותיי, מירצי וניסיוני המקצועי כדי ליצור עבור כולנו – נשים כגברים, ערבים כיהודים, מזרחיים כאשכנזיים, חילוניים ודתיים, טרנסג´נדרים, לסביות והומואים כהטרוסקסואלים - עתיד טוב יותר. אני נרגש וגאה, מכיוון שהיו ימים אחרים - וזה לא היה כל כך מזמן - שבהם נאלצתי לעזוב את עבודתי כמדען בשירות המדינה ואת תפקידיי כאיש כוחות הביטחון רק בגלל שרציתי לחיות את חיי בגלוי בלי בושה, ולאהוב את מי שחָפַץ בו ליבי. יד המקרה היא שביום זה לפני שבע שנים נרצח ראש הממשלה יצחק רבין, שבִזכותו חלה תמורה עמוקה ביחס המימסד אלינו. אני חש כמי שמשמש לא רק כנציגה של קבוצת מיעוט, שסבלה אפליה לא הוגנת במהלך השנים, אלא גם כנציגם של כל המיעוטים, שהחברה שְבֵעַת המלחמות והצער שלנו אינה מתפנה להקשיב להם. אני בא לכאן כאיש שלום. אני מאמין שנוכחותי, כמו גם נוכחותם של משפחתי היקרה ושל חבריי היושבים ביציע, החיים בַאור בלי להתחבא, תבהיר למי שעדיין נמצאים בארון שאין להם ממה לִפחוֹד יותר. אין זה סוד שרבים עדיין משתלחים בקהילה שלנו. אולם אני מושיט כעת יד של שלום אל עמיתַיי, שאינם רואים בעין יפה את נוכחותי בַמשכן. אני רוצה לומר לאלו שהתבטאו באופן חריף כנגדי וכנגד הדומים לי: קשה לי להבין מדוע אתם, הנושאים על נס את תורת ישראל הדוגלת באהבת הרֵע, בחרתם בנו כאויבים. ההשתלחויות שלכם מותירות אותי פעור-פה, נדהם ועצוב. לא רק בגלל הפגיעה האישית, אלא גם בגלל אותם חברי קהילתי ומשפחותיהם, הנימנות על מצביעיכם. אני מכיר הרבה נשים וגברים, שליבם שבור, אחרי שהיציאה מהארון גרמה לקרע בינם לבין יקיריהם. התבטאויותיכם מאמללות גם מצביעים שלכם. אין בַזה הגיון, אין בַזה חוכמה, אין בַזה אפילו ממידת הרחמים. אם אצליח בִזמן שְהוּתי בַכנסת לעשות משהו כדי לשנות את יחסכם הלא צודק אלינו, ארגיש שנפלה בידי הזדמנות גדולה. תודה לכם.
אני בטוחה שתהנו לקרוא:
