לחלוטין צודק, כך אני עם טרהיה, הכל במשחק
לפעמים מהעייפות, שוכחים לשחק.
קח את הכדורגל הברזילאי - תאווה לעיניים. ריקוד, משחק (למרות ששנים לא צפיתי).
לעומת זאת - הייתי במשחק כדורגל של האחיין שלי, בן 13. חלק מהאבות צועקים - קדימה, מלחמה, לא לוותר.
למה? אצלנו זה משום שאנחנו בבסיסנו עם קשה עורף, יוצאי עבדות מצרים, 40 שנים הלכנו במדבר בשביל כמה קילומטרים שאפשר לעשות ב 40 יום במקרה הגרוע, רדופים 2000 שנים, יראים, אחרי שואה,
מקיפים אותנו אויבים מכל הכיוונים....... ועם כל זה אנחנו אור לגויים
.
ומי יותר טוב בכדורגל?
אז נכון, החיים הם משחק....
בארגז חול...
לפעמים נכנס חול לעיניים.....
אותו חול שאנו משחקים בו ובונים ארמונות וטירות......
לפעמים זורקים עלינו חול על השיער והעיניים - בכוונה או שלא.......
והעיקר והעיקר .....לשחק.... לשחק בכלל. (עם הלחן של - "לא לפחד כלל")
למרות שאני חושב שסטיב ג'ובס עבד קשה בכמה שנים הראשונות
וגם פה העניין הוא לא באמת העבודה הקשה, אלא התפיסה הפנימית שחווה אותה כקשה.
העבודה יכולה להיות מוגדרת כקשה, אבל העובד ירגיש אותה כמשחק.
כמו לטפס על דיונת חול......בהמשך לארגז - ילד קטן ירוץ עליה בהתלהבות, לעומתו נער המתכונן לצבא, ירצה להרגיש שהוא מתאמן קשה ולכן יחווה את הקושי - הוא יהיה חזק
.
