נאום מהעצרת שהיתה ב-24.06.08 מול בית רוה"מ
נאום של מיקי ליבוביץ' ממטה החברים, החבר הכי טוב של אודי גולדווסר : ערב טוב, הערב נראה כולנו איך נראה חלל שמקום קבורתו לא נודע אם זה היה תלוי באהוד אולמרט. אבל קודם סיפור הרקע - אני רוצה רגע שתדמיינו סיור שנוסע בגבול הצפוני ב-12 ביולי 2006, שני טילי נט מפוצצים את כלי הרכב שבו נוסע הסיור, אש תופת נפתחת מהמארב, זעקות פצועים, דם רב, אחד החיילים יוצא מהרכב ונורה על ידי צלפים, בצד הדרך הוא שותת דם, כל גופו פצוע, אין סיכוי שיצא חי ממארב שכזה, כל הנתונים מצביעים שהוא מת, שם נוסף לרשימת החללים המתארכת? שנתיים אחרי האירוע יחליט ראש הממשלה להכריז עליו כחלל שמקום קבורתו לא נודע, הנציגים יוצאים אל משפחתו, אבל כבד, חיי משפחתו כבר לא יראו אותו דבר, והוא הופך לחלל צהל שמקום קבורתו אינו נודע. אני רוצה להראות לכם איך נראה חלל שמקום קבורתו נודע – אני מבקש להזמין את תומר וינברג. כך יכל היה להראות חלל שמקום קבורתו לא נודע. כך נראה הלכה למעשה ספין תקשורתי שהורג חיילים. אבל הוא חי חברים יקרים הוא חי ונושם ונמצא כאן איתנו. הסיפור הזה הוא לא סיפורו של אודי גולדווסר או אלדד רגב כי אם סיפורו של תומר וינברג שעומד כאן לידי. אני משוכנע שרובכם חשבתם כששמעתם את הסיפור כי מי שעבר את מה שסיפרתי כרגע לא יכול לצאת בחיים מאירוע שכזה. על זה בדיוק סומך ראש הממשלה בבואו להכריז על החברים שלנו כחללים שמקום קבורתם לא נודע... תומר ישב ליד אודי גולדווסר ברכב שנפגע. הוא נפצע, והנה היום הוא נושם הוא עומד איתנו כאן והוא מתהלך בתוכנו וזועק את זעקתם ומשמיע את קולם. אם זה היה תלוי באהוד אולמרט זה היה נגמר אחרת. עם מזל אחר באותו היום, או אולי עם עוד תשומת לב של אחד החוטפים תומר לא היה איתנו כאן הוא היה נחטף ללבנון יחד עם חבריו אודי גולדווסר ואלדד רגב ומי יודע, אולי היום הוא היה מוכרז כחלל צהל שמקום קבורתו אינו נודע והיה יושב במרתפי החיזבאללה ושומע אותנו - הורגים אותו בחייו. קהל יקר, אסור לנו לתת לזה לקרות. אפשר היה לצאת בחיים מתופת החטיפה ביום ה-12 ביולי 2006, אפשר היה, ותומר הוא העדות וההוכחה לכך. ומאז עברו שנתיים, דבר לא השתנה, ואני שואל את עצמי: מדוע פתאום בימים האחרונים אנו שומעים ששוקלים להודיע כי החברים שלנו מתים? בשם איזה מידע שלא היה קיים 711 יום מחליטים ביום ה-712 להודיע כי הם אינם חיים יותר? איפה ה"מידע" החדש היה קודם? למה יצאנו למלחמה לשחרורם אם הם לא היו חיים? למה ראש ממשלה מציב תמונות של אודי ואלדד על שולחנו אם הם מתים? מה קורה כאן? מתחת לאיזו מכונת תעמולה משוכללת אנחנו נרמסים בימים אלו? איזה ספין תקשורתי חדש רקחו עשרות יועצי התקשורת של ראש הממשלה? מה הסיבה היום שראש הממשלה יעשה הכל כדי להרוג לנו את החברים? מה הסיבה שדוקא היום החליט ראש הממשלה לעלות שלב נוסף ברף ההתעללות במשפחות? האם בשביל אינטרס פוליטי הורגים חיילים שנשלחו לקרב להגן על כולנו? קהל יקר, אני רוצה לפנות מכאן לראש הממשלה ולומר לו משפט אחד פשוט, פשוט וקורע עבור שלושת חברינו: החברים שלנו הם לא ספין הם אנשים אמיתיים משפחותיהם אינם כלי בלוח השחמט הפוליטי שלך אדוני ראש הממשלה הם משפחות כואבות, נאבקות, אובדות עצות, מתוסכלות – מתוסכלות מאופן הטיפול שלך בבעיתן כבר שנתיים ובעיקר,ולמרות הכל, עדיין חולמות ומאמינות שעוד יזכו לראות את בניהן בבית. אין לנו כל כוונה לוותר עד שנראה את גלעד, אודי ואלדד בבית. אם חלילה אודי ואלדד אינם חיים, נלווה אותם עד הסוף, אם הם פצועים נחבוש פצעיהם ונלווה אותם עד שיחלימו, אבל בראש ובראשונה החזר אותם הביתה – אנחנו לא סומכים עליך שתחליט בשבילנו אם הם חיים או לא. מערכת השיקולים שלך מעולם לא היתה לטובת החיילים או לטובת המדינה. השיקולים שלך הם ספין אחד ארוך ומתמשך.אבל לא עוד! את העיסקה לשחרורם אסור לך לעצור אדוני ראש הממשלה. אנחנו והציבור, לא ניתן לך, אדוני ראש הממשלה – זה יהיה תרגיל תקשורתי אחד יותר מדי, לא ניתן לך להודיע על מותם של חברינו כדי להגיע ביום ראשון לישיבת ממשלה מכורה מראש שתסכל את העיסקה לשחרורם כי כרגע לא נוח לך להחזיר אותם. אנחנו עייפים , אנחנו עצובים ודואגים אבל לא, אנחנו לא טיפשים, המהלכים שלך ברורים כבר לכולם. ברורים למשפחות וברורים לציבור בישראל. לכולם ברור שתעשה הכל כדי להכריז עליהם חללים עוד לפני ישיבת הממשלה ואז לומר כי ההחלטה היא לא שלך כי אם של גורמים הלכתיים. לכולם ברור שהאבא של התרגיל הזה הוא אתה. לא נסלח לעולם על השבועות האחרונים שהעברת אותנו, את המשפחות ואת כל עם ישראל. אין גבול לציניות? אין גבול לרשעות? אין גבול לרוע? עצור עכשיו את כל התוכניות להודעה על מותם של חברינו והתרכז בשחרורם. החברים שלנו נחטפו כי אתה שלחת אותם לגבול הצפון. החברים שלנו מצפים ממך כראש ממשלה לשחרר אותם. העם כולו בוחן אותך ורואה איך אתה מדרדר את המדינה לתהומות שמעולם לא נראו כאן. אנחנו מגוייסים לצבא השחרור של אלדד, אודי וגלעד עבורנו, אדוני ראש הממשלה, מלחמת לבנון השניה עוד לא הסתיימה. נשבענו ביום שהם נחטפו שאת החברים שלנו לא ישכחו. אנחנו עומדים במילתנו ונמשיך להלחם על החופש שלהם. מיקי ליבוביץ מרכז מטה החברים למען החטופים 24.06.08
נאום של מיקי ליבוביץ' ממטה החברים, החבר הכי טוב של אודי גולדווסר : ערב טוב, הערב נראה כולנו איך נראה חלל שמקום קבורתו לא נודע אם זה היה תלוי באהוד אולמרט. אבל קודם סיפור הרקע - אני רוצה רגע שתדמיינו סיור שנוסע בגבול הצפוני ב-12 ביולי 2006, שני טילי נט מפוצצים את כלי הרכב שבו נוסע הסיור, אש תופת נפתחת מהמארב, זעקות פצועים, דם רב, אחד החיילים יוצא מהרכב ונורה על ידי צלפים, בצד הדרך הוא שותת דם, כל גופו פצוע, אין סיכוי שיצא חי ממארב שכזה, כל הנתונים מצביעים שהוא מת, שם נוסף לרשימת החללים המתארכת? שנתיים אחרי האירוע יחליט ראש הממשלה להכריז עליו כחלל שמקום קבורתו לא נודע, הנציגים יוצאים אל משפחתו, אבל כבד, חיי משפחתו כבר לא יראו אותו דבר, והוא הופך לחלל צהל שמקום קבורתו אינו נודע. אני רוצה להראות לכם איך נראה חלל שמקום קבורתו נודע – אני מבקש להזמין את תומר וינברג. כך יכל היה להראות חלל שמקום קבורתו לא נודע. כך נראה הלכה למעשה ספין תקשורתי שהורג חיילים. אבל הוא חי חברים יקרים הוא חי ונושם ונמצא כאן איתנו. הסיפור הזה הוא לא סיפורו של אודי גולדווסר או אלדד רגב כי אם סיפורו של תומר וינברג שעומד כאן לידי. אני משוכנע שרובכם חשבתם כששמעתם את הסיפור כי מי שעבר את מה שסיפרתי כרגע לא יכול לצאת בחיים מאירוע שכזה. על זה בדיוק סומך ראש הממשלה בבואו להכריז על החברים שלנו כחללים שמקום קבורתם לא נודע... תומר ישב ליד אודי גולדווסר ברכב שנפגע. הוא נפצע, והנה היום הוא נושם הוא עומד איתנו כאן והוא מתהלך בתוכנו וזועק את זעקתם ומשמיע את קולם. אם זה היה תלוי באהוד אולמרט זה היה נגמר אחרת. עם מזל אחר באותו היום, או אולי עם עוד תשומת לב של אחד החוטפים תומר לא היה איתנו כאן הוא היה נחטף ללבנון יחד עם חבריו אודי גולדווסר ואלדד רגב ומי יודע, אולי היום הוא היה מוכרז כחלל צהל שמקום קבורתו אינו נודע והיה יושב במרתפי החיזבאללה ושומע אותנו - הורגים אותו בחייו. קהל יקר, אסור לנו לתת לזה לקרות. אפשר היה לצאת בחיים מתופת החטיפה ביום ה-12 ביולי 2006, אפשר היה, ותומר הוא העדות וההוכחה לכך. ומאז עברו שנתיים, דבר לא השתנה, ואני שואל את עצמי: מדוע פתאום בימים האחרונים אנו שומעים ששוקלים להודיע כי החברים שלנו מתים? בשם איזה מידע שלא היה קיים 711 יום מחליטים ביום ה-712 להודיע כי הם אינם חיים יותר? איפה ה"מידע" החדש היה קודם? למה יצאנו למלחמה לשחרורם אם הם לא היו חיים? למה ראש ממשלה מציב תמונות של אודי ואלדד על שולחנו אם הם מתים? מה קורה כאן? מתחת לאיזו מכונת תעמולה משוכללת אנחנו נרמסים בימים אלו? איזה ספין תקשורתי חדש רקחו עשרות יועצי התקשורת של ראש הממשלה? מה הסיבה היום שראש הממשלה יעשה הכל כדי להרוג לנו את החברים? מה הסיבה שדוקא היום החליט ראש הממשלה לעלות שלב נוסף ברף ההתעללות במשפחות? האם בשביל אינטרס פוליטי הורגים חיילים שנשלחו לקרב להגן על כולנו? קהל יקר, אני רוצה לפנות מכאן לראש הממשלה ולומר לו משפט אחד פשוט, פשוט וקורע עבור שלושת חברינו: החברים שלנו הם לא ספין הם אנשים אמיתיים משפחותיהם אינם כלי בלוח השחמט הפוליטי שלך אדוני ראש הממשלה הם משפחות כואבות, נאבקות, אובדות עצות, מתוסכלות – מתוסכלות מאופן הטיפול שלך בבעיתן כבר שנתיים ובעיקר,ולמרות הכל, עדיין חולמות ומאמינות שעוד יזכו לראות את בניהן בבית. אין לנו כל כוונה לוותר עד שנראה את גלעד, אודי ואלדד בבית. אם חלילה אודי ואלדד אינם חיים, נלווה אותם עד הסוף, אם הם פצועים נחבוש פצעיהם ונלווה אותם עד שיחלימו, אבל בראש ובראשונה החזר אותם הביתה – אנחנו לא סומכים עליך שתחליט בשבילנו אם הם חיים או לא. מערכת השיקולים שלך מעולם לא היתה לטובת החיילים או לטובת המדינה. השיקולים שלך הם ספין אחד ארוך ומתמשך.אבל לא עוד! את העיסקה לשחרורם אסור לך לעצור אדוני ראש הממשלה. אנחנו והציבור, לא ניתן לך, אדוני ראש הממשלה – זה יהיה תרגיל תקשורתי אחד יותר מדי, לא ניתן לך להודיע על מותם של חברינו כדי להגיע ביום ראשון לישיבת ממשלה מכורה מראש שתסכל את העיסקה לשחרורם כי כרגע לא נוח לך להחזיר אותם. אנחנו עייפים , אנחנו עצובים ודואגים אבל לא, אנחנו לא טיפשים, המהלכים שלך ברורים כבר לכולם. ברורים למשפחות וברורים לציבור בישראל. לכולם ברור שתעשה הכל כדי להכריז עליהם חללים עוד לפני ישיבת הממשלה ואז לומר כי ההחלטה היא לא שלך כי אם של גורמים הלכתיים. לכולם ברור שהאבא של התרגיל הזה הוא אתה. לא נסלח לעולם על השבועות האחרונים שהעברת אותנו, את המשפחות ואת כל עם ישראל. אין גבול לציניות? אין גבול לרשעות? אין גבול לרוע? עצור עכשיו את כל התוכניות להודעה על מותם של חברינו והתרכז בשחרורם. החברים שלנו נחטפו כי אתה שלחת אותם לגבול הצפון. החברים שלנו מצפים ממך כראש ממשלה לשחרר אותם. העם כולו בוחן אותך ורואה איך אתה מדרדר את המדינה לתהומות שמעולם לא נראו כאן. אנחנו מגוייסים לצבא השחרור של אלדד, אודי וגלעד עבורנו, אדוני ראש הממשלה, מלחמת לבנון השניה עוד לא הסתיימה. נשבענו ביום שהם נחטפו שאת החברים שלנו לא ישכחו. אנחנו עומדים במילתנו ונמשיך להלחם על החופש שלהם. מיקי ליבוביץ מרכז מטה החברים למען החטופים 24.06.08