נאמנות = ויתורים
למי שראה אתמול את הסרט בערוץ 4 - הגשרים של מחוז מדיסון. סרט מומלץ ביותר, יש גם ספר. תקציר קצרצר למי שלא ראה את הסרט: פרנצ'סקה איטלקיה שנישאה לחייל אמריקאי, חיה בחוה במחוז מדיסון מדינה איווה בארה"ב, יום אחד מופיע בחוה צלם של הנשיונל ג'וגראפיק - רוברט שמו, בחיפושיו אחרי גשר שרצה לצלם. בעלה ושני ילדיה המתבגרים של פרנצ'סקה שהו 4 ימים בתחרות מחוץ לחוה. במשך ארבעת הימים הללו מתפתח רומן לוהט בין השניים ורוברט מבקש מפרנצ'סקה, המתלבטת בין אהבתה אליו לנאמנות לבעלה וילדיה, לבוא איתו. פרנצ'סקה התוודתה בפניו שהיו לה חלומות אחרים לחייה, שלא כך חשבה שיראו... ילדיה המוצאים את יומנה, לאחר מותה, בו רשמה את סיפור פגישתה עם הצלם, היו המומים, הם לא ידעו או חשו בכך מעולם, להיפך, אימם חיה עם אביהם וטיפלה בו עד יומו האחרון. אתמול ראיתי את הסרט באור שונה, אחרי הרבה שנים שעברו מאז קראתי את הספר וראיתי את הסרט לראשונה. שאלתי את עצמי, האם הייתי יכולה לעשות מעשה אמיץ כמו של פרנצ'סקה, המוותרת על אהבה ענקית כמו שמצאה עם רוברט, מוותרת על ההרפתקאה עליה חלמה רוב חייה? כל זאת למען שלמות המשפחה. אני לא וויתרתי, הלכתי אחרי לבי, רציתי לעצמי (בדיעבד גם לבנותי) טוב יותר, נעים יותר, אוהב ומכבד יותר. אני עדיין לא יודעת איך זה השפיע על בנותי, אך כולי תקווה שהן למדו כי אושרנו בידנו ורק אנחנו יכולים להוביל את חיינו מבלי להיות מובלים. בכל דבר יש טוב ופחות טוב - תלוי בזוית הראייה.
למי שראה אתמול את הסרט בערוץ 4 - הגשרים של מחוז מדיסון. סרט מומלץ ביותר, יש גם ספר. תקציר קצרצר למי שלא ראה את הסרט: פרנצ'סקה איטלקיה שנישאה לחייל אמריקאי, חיה בחוה במחוז מדיסון מדינה איווה בארה"ב, יום אחד מופיע בחוה צלם של הנשיונל ג'וגראפיק - רוברט שמו, בחיפושיו אחרי גשר שרצה לצלם. בעלה ושני ילדיה המתבגרים של פרנצ'סקה שהו 4 ימים בתחרות מחוץ לחוה. במשך ארבעת הימים הללו מתפתח רומן לוהט בין השניים ורוברט מבקש מפרנצ'סקה, המתלבטת בין אהבתה אליו לנאמנות לבעלה וילדיה, לבוא איתו. פרנצ'סקה התוודתה בפניו שהיו לה חלומות אחרים לחייה, שלא כך חשבה שיראו... ילדיה המוצאים את יומנה, לאחר מותה, בו רשמה את סיפור פגישתה עם הצלם, היו המומים, הם לא ידעו או חשו בכך מעולם, להיפך, אימם חיה עם אביהם וטיפלה בו עד יומו האחרון. אתמול ראיתי את הסרט באור שונה, אחרי הרבה שנים שעברו מאז קראתי את הספר וראיתי את הסרט לראשונה. שאלתי את עצמי, האם הייתי יכולה לעשות מעשה אמיץ כמו של פרנצ'סקה, המוותרת על אהבה ענקית כמו שמצאה עם רוברט, מוותרת על ההרפתקאה עליה חלמה רוב חייה? כל זאת למען שלמות המשפחה. אני לא וויתרתי, הלכתי אחרי לבי, רציתי לעצמי (בדיעבד גם לבנותי) טוב יותר, נעים יותר, אוהב ומכבד יותר. אני עדיין לא יודעת איך זה השפיע על בנותי, אך כולי תקווה שהן למדו כי אושרנו בידנו ורק אנחנו יכולים להוביל את חיינו מבלי להיות מובלים. בכל דבר יש טוב ופחות טוב - תלוי בזוית הראייה.
