נאמנות לערכים או למי שמשלם לך?

[siv30]

נאמנות לערכים או למי שמשלם לך?

במשך מספר שנים מתנהל חרם של העולם האקדמאי על האקדמיה הישראלית. החרם מתנהל במספר כיוונים : סירוב לסקור את העבודות והמאמרים של המדענים הישראלים, סירוב להגיע להרצות בארץ וסירוב לקבל מרצים מהארץ בחו"ל. החרם מתגלגל בתואנה שעל עולם האקדמיה בארץ ללחוץ על הממשלה בקשר ל"כיבוש" ולמדיניות ביחס לפלסטינאים. מעבר לשאלות כיצד מתמודדים עם החרם, מה עונים למחרימים והאם זו לא סתם אנטישמיות במסווה של פוליטיקה רדודה עולות שאלות סמויות בכתבה: http://news.walla.co.il/?w=//468347 לדעתי אחת מהבעיות הקשות שעולות בכתבה היא ההשתתפות של אקדמאים מתוך הממסד בחרם ובהצדקתו. סוג של גייס חמישי שפועל נגד הארגון שבו הוא חי וממנו הוא מקבל שכר. אז אני לא בעד סתימת פיות, אבל, סרטן הוא סרטן ולדעתי מקומם של המדענים האלה אינו באקדמיה שלנו ושימו לב, שלושת האקדמאים שהוזכרו היו דווקא נשים (לדעתי שלושתן מאוניברסיטת ת"א) שמקבלות שכר יפה מאוד על חשבון הציבור שמשלם את החשבון בסוף החודש. אז אם הן כל כך נגד, שיפרשו למה לקבל שכר נכבד מאוד מאותה הממשלה שלה הם בזים ואותה הם מוקיעים? בעעע, נשים אמרתי?

 

[בלתי צפויה]

בלי כל קשר למה שאני חושבת על החרם

גם אני מקבלת שכר מאוניברסיטה. אסור לי לבוז לממשלה ולהוקיע אותה? הייתי בכמה הפגנות נגד מדיניות הממשלה, אולי יש לזה פחות השפעה מאשר לחרם, אבל הנקודה היא אותה נקודה.

 

[siv30]

מבחינתי את יורקת לבאר ממנה את שותה

לדעתי אתה לא יכול מצד אחד לקבל משכורת מהמעביד שלך ומצד שני לצאת בחרם או במקרה אחר לצאת כנגד מדיניות השיווק או היצור של אותו המעביד. לאדם צריכה להיות ההגינות הבסיסית כדי להבין שהפעילויות האלה שהוא כל כך יוצא נגדן חלקן ממנות את השכר שלו. אני לא חושבת שבמקרה כזה אפשר להחזיק את המקל משני הצדדים חייבת להיות בחירה חד משמעית.

 

[בלתי צפויה]

אני רוצה לחדד את השאלה

כי אני לא מאמינה שהבנתי אותך נכון. עובד ציבורי לא יכול להפגין/להתבטא/למתוח ביקורת על מדיניות הממשלה? לא יכול להיות חבר במפלגת אופוזיציה? לא יכול לשלוח לעיתון מאמר נוקב נגד הגזירות הכלכליות? לא יכול להרצות בכנס אקדמי או ציבורי בנושאים חברתיים או פוליטיים, אם ההרצאה כוללת ביטוי דעה שלילית על הממשלה?

 

[siv30]

כל אדם זכאי לחיות ולפעול לפי מצפונו

לכן לא מעניין אותי מה אדם עושה ב - ד' אמותיו. אתן לך דוגמא: אני עובדת של חברת נייקי, החברה משלמת לי כמה אלפי שקלים בחודש. מאידך, אני מאמינה שהחברה פושעת כי היא גורמת לניצול האוכלוסיות החלשות בעולם השלישי ובעצם העברת המפעלים למזרח אסיה ולאפריקה היא תורמת לשימוש בילדים ותורמת בכלל למצב העבדות בעולם. בנוסף, אני גם מאמינה שהנעליים שהם מיצרים לא שוות את הכסף שהציבור משלם עליהן. החומר סוג ג' ומוטב היה לו הציבור היה משכיל להצביע ברגלים ולהמנע מלקנות את המוצרים של החברה. עכשיו אני מפרידה בין שתי פאזות:

ברמה האישית - מותר לי להאמין, לא לקנות ולהפגין מחאה שקטה בכך שאני לא אקנה את המוצרים של נייקי ואולי גם אשכנע את החברים הקרובים שלי לא לקנות.

ברמה הציבורית - כלפי חוץ אני לא אשתתף בהפגנות מחאה ולא אתמוך במוצרים של מתחרים. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בדרגים בכירים, נניח אם היתי סמנכ"ל. ולשאלתך, לחלק מהדברים הוא לא. בתקשי"ר יש פרק שלם שדן בנושא הזה, מה מותר ומה אסור. לדעתי הכלל תקף במיוחד כאשר אנחנו מדברים על דרגים בכירים כמו פרופסורים, שמקבלים שכר נכבד מהמדינה. זו צביעות לשמה. ושלא יספרו לי על כך שהם פועלים נגד מדיניות, עוד לא שמעתי על הצלחה של אנשים לפעול נגד הממסד מתוך הממסד, זו פשוט בדיחה סרת טעם. נראה אותם מתפטרים כאות מחאה, אז אני אדבר איתך.

 

[שלומית shlomit]

אני מסכימה איתך.

יש להפריד בין הרמה האישית לרמה הציבורית!

 

[אנטוניה2]

זה לא כל כך פשוט.

אני לא מסכימה עם הפרופסורים שחתמו על העצומה, אל אני רוצה לציין כמה דברים. א. על פי הדעות המוצגות כאן, אם הבנתי נכון, "מקבלת כסף מהמדינה= חל עליה איסור להביע את דעתה ולהתנהג בצורה פוליטית". יש מישהי כאן שלא מקבלת בשום דרך כסף מהמדינה? קצבת ילידם, סבסוד בתי ספר ולימודים אקדמיים, השקעה בכבישים...כולנו מקבלות כספים מהמדינה, ואלו שעובדות במוסד אקדמי בכלל זה. אז מה, לא נהיה חיות פוליטיות? הזכות לביקורת צריכה לבוא על חשבון הזכות להתפרנס? הטיעון הזה משחק תפקיד כל כך נכבד בחיינו, כי רוב האנשים(ובמיוחד רוב הנשים) הם חלשים מאד ביחס למקומות עבודה גדולים, במיוחד בימי מיתון- וזה משתק את המוכנות שלנו לצאת בביקורת. אז מה, כואב לכן שיש כמה מעטות שיכולות להרשות לעצמן לצאת בביקורת בלי שיפטרו אותן? ב. מרגיז אותי שהעניין עלה פה בהקשר הקלוש ש"מעניין שרובן נשים". אני לא בטוחה בכלל שרובן נשים- הכתבה הזכירה כמה שמות ולא בטוח עד כמה הם מייצגים. באוניברסיטה בה למדתי ועבדתי בשנה שעברה היו רוב הפרוספורים חתומים על העצומה הזו (ועל כל עצומה שמאלנית אפשרית אחרת) נשים כגברים. ג. ואם כבר החלטנו להטפל לנשיותן- לגבי ה"שילכו אם זה לא נאה להן..." . לדעתי, חתימה של אשה, שסיכוייה למצוא עבודה באוניברסיטה בארץ אחרת נמוכים יותר, מעידה על הרבה יותר אומץ לב. ד. יצא לי לעבוד עם אחת הפרופסרויות המוזכרות- מאד מוכרת בתחומה שבאופן רגיל הייתה יכולה להעסיק לא מעט סטודנטים ע"ח תקציבי מחקר, כמקובל באוניברסיטאות. היא אמרה לי כך: אני חתמתי על העצומה הזו ולכן אני לא אבקש תקציבי מחקר, ואוכל להעסיק אותך רק לתקופה קצובה בהתאם לכסף שנשאר לי. כלומר, החתימה שלה לא הייתה רק הבעת דעה פוליטית שיכולה לפגוע באוניברסיטה. היא עצמה שילמה מחיר על החתימה, כי העדר יכולת להעסיק סטודנטים=יכולת לייצר פחות תוצר מדעי, ספרים ומאמרים= פגיעה בעבודה, ביוקרה ובקידום של הפרופסור. ה. ואחרון- שמתן לב שהכתבה לא הביאה תגובה מהפרופסוריות הללו? היתכן שהכתבה מגמתית? או אולי הכותבים לא היו בטוחים ביכולתן לבטא את דעתן באופן בהיר.

 

[siv30]

טוב זכותך לחשוב כך

אני אשתדל לענות לפי הסעיפים שלך :

בוודאי שכל אחד מאיתנו מקבל כסף מהמדינה בצורה זו או אחרת. אבל כאשר המדינה היא המעביד שלך, והכסף ניתן לך בחסד ולא בזכות (כמו לדוגמא קצבת ילדים) יש לדידי שוני מהותי. המעשה שלהם ברמה הציבורית משול ליריקה לבאר. אני אתן לך דוגמא מוחשית יותר, וענונו זוכרת? גנב את סודות האטום של המדינה מתוך מניעים שאני יכולה להבין לחלוטין. כנ"ל פולארד שגנב מהאמריקאים. שניהם נרקבים בכלא. יש כאן עניין של נאמנות בסיסית שהאדם חייב להפגין כלפי המעביד שלו, לפחות ברמה המוסרית לא היתי מצפה למצוא שסמנכ"ל בכיר לדוגמא בסלקום, גונב מהקופה מליוני שקלים.

הזכות לביקורת עומדת ושרירה כל עוד הביקורת אינה פוגעת במוסד שאותו את עובדת. בואי נניח תנובה, את רואה סמנכ"ל בכיר בתנובה יוצא כנגד מדיניות המחירים שלהם וניצול מעמדם כמונופול? מצטערת , אני לא. אז למה פרופסורים מכובדים מרשים לעצמם לצאת כנגד המעביד שלהם? ועוד לתמוך במהלך שבוודאי יפגע בעמיתים שלהם? במאמר מוסגר, כל החתומים מהארץ, לפחות אלה שהוזכרו יושבים יפה מאוד על סיר הבשר כך שמהלך כזה לא אמור לפגוע ביוקרה שלהם. זה מאוד לא הוגן ולא ישר לנצל את המערכת אחרי שהיא הביאה אותך לאן שהגעת כדי לפגוע בעמיתים אחרים שלך.

מעניין באמת שהזכירו רק את הנשים וגבר אחד. דרך אגב אני לא רואה במעשה אומץ אלה עזות מצח ונבזות כלפי המעביד שלך וכלפי עמיתים שלך.

אני חייבת גילוי נאות למדתי עם שתים מאלה המוזכרות בכתבה. לפחות לגבי אחת, רינהרט, מי שמכיר את המישנה שלה יודע שהיא מטיפה כנגד הרבה דברים, בין השאר היא תמיד יוצאת כנגד האקדמאים שפועלים מתוך הממסד. אז או קיי, התיאוריה שלה מאוד יפה והיא נתמכת ע"י פרופסור חומסקי (אצלו היא למדה) למי שמכירה, אבל את יודעת מה, נאה דורש, נאה מקיים. ובימים קשים אלה, של מיתון כלכלי, של אנטישמיות, של עוני, של משבר, היתי מצפה מדמות כמוה לשנס מותינה ולפעול למען שינוי מבפנים ולא להתגייס כגיס חמישי לשורות האוייב ובכך לפגוע בכל המפעל המדעי הישראלי. הרי ברור שאם לא יסקרו עבודות, לא יזמינו מרצים ולא יבואו להרצות כאן המדע לא יתפתח והעמיתים שלה יסבלו, אז מה העילו חכמים בתקנתם? לדעתי במסווה של אמירה פוליטית יש כאן מתן לגיטימציה לאנטישמיות לשמה יום אני לא יכולה לתת לך דוגמאות קונקרטיות, אבל עצם האווירה של עליהום בזמן שבאמת המדענים לא יכולים לעשות כלום נגד הממשל והמדיניות מצביעה על כיוון אחר לחלוטין. מעניין באמת שהמהלך הזה אינו דו צדדי ופונה לשני הצדדים אלא בפרוש מדבר על מדיניות כיבוש וקולוניאליזם של ישראל. מי שבאמת רוצה לדאוג להם שידאג שהכספים שמוזרמים אליהם יוזרמו לטובת האוכלוסיה ולא לטובת המושחתים שמנהלים את הרשות. אבל זה כבר ויכוח אחר.

 

[לנטוש]

הגזמת

לא הייתי פה מזמן אז סליחה שאני חוזרת דווקא עם תגובה שכזו, אבל הפיסקה הראשונה בתגובה שלך היא הגזמה פרועה. איך הגעת מהנושא המדובר עד סמנכ"ל שגונב מליונים מהמעביד שלו? את העבודה שבשבילה הם מקבלים כסף הם עושים, אז למה הם גנבים? על המוסריות של הצעד שלהם אפשר כמובן להתווכח עוד הרבה, וגם אני אישית לא מסכימה איתם, למרות שאני כן מסכימה עם המטרה הסופית.

 

[siv30]

מוסר לא נבחן רק במילים

מוסר נבחן דווקא במעשים לכן יתכן שאת רואה שוני בין המעשה שהם עושים ובין הגניבה מהמעביד אבל לדידי אין שוני. ברמה המוסרית שניהם פסולים בעניי, שניהם נובעים מאותו המקום ולשניהם יש את אותה התוצאה. ברוכה השבה, למרות התגובה

 

[אנטוניה2]

נכון, ולכן

לא ניתן להשוות בין ביקורת על מדיניות - שבעיני הפרופוריות נגועה בגזענות ובפגיעה בחלשים ובין מעילה בכספים! הרי הביקורת היא מעשה שנועד לעזור לאחרים (ודאי לא נעשה בכוונה כדי לפגוע באקדמיה הישראלית) . והמעילה- מעשה פלילי שנועד לעזור לחשבון הנבק של המועל. ההשוואה היא בעוכרי הטיעון. ואשר ליכולת להפגע- המלומדות כמקצוע דורשת מאבק מתמיד על מקומך בפקינג אורדר. יש לך איזה ספק שעמיתיהן ידאגו שהן ישלמו ביוקר על ביקורת כזו הפוגעת ב"יהלומי המשפחה" (מילא התדמית, אבל תקציהבי המחקר והכנסים!) שלהם?