נאמנות
היום היה לי קשה במיוחד, כאן בפורום שלנו. הרגשתי קצת מגוננת, קצת מותקפת ועוד קצת מנסה לעמוד על דעתי האישית, אך בעיקר הייתי עצובה... אני יודעת שכמנהלת עלי להישאר נאמנה והוגנת לכל הכותבים בפורום מחד, אך מאידך יש גם את ההגנה על חברי הפורום הקבועים, אלה שמשתתפים כאן באופן קבוע, יומיומי ומשתפים אותנו בבעיות והתלבטויות. אני משתפת אתכם בקשיים שלי כאדם, שלקח על עצמו משימה לא קלה, של ניהול פורום מורכב ומסובך כזה, המהווה בעיקר מקום להבעת דיעות, לתמיכה מוראלית ועניינית של קבוצת אנשים שאין להם בדרך כלל קשר קודם. היום שאלתי את עצמי - האם אנחנו, בעיקר מדובר בחברים הקבועים, נאמנים מספיק אחד לשני, האם אני יכולה להרגיש בטחון מלא שאף אחד כאן לא יפגע בי או במי מחברינו?... אין לי תשובה חד משמעית, אמנם הנסיון מראה שאנחנו לויאלים אחד לשני, תומכים משתתפים בעצב ושמחה, אך האם זה יעמוד לנו במבחן המציאות ברגע של אמת אם וכאשר מישהו יפגע מאוד ובטרם יברר דברים עד הסוף, ישלוף ויוציא החוצה כאבים בצורת חיצים כואבים? בשל השאלות הללו ובשל מה שהתרחש היום בפורום, מצאתי לנכון לשתף אתכם ולעורר את העניין סביב נושא הנאמנות שלנו האחד כלפי השני. גם חשבתי שחשוב יהיה לחזור, עכשיו בזמן רגיעה, על המסר שלי ושל עוד אנשים שחשבו כך, שלא להיגרר לעימותים מיותרים עם אנשים שמנסים להתסיס ולחרחר ריב. בואו ננסה להתעלות על הכאב האישי כאשר הוא פורץ, ננסה לעשות הכל כדי להשאיר את פני הפורום יפים ומזמינים, שהרי בסופו של דבר, אנשים מציצים לכאן ומי שיש לו עניין ושייך למשפחת המורכבים ירצה להישאר אם יראה שהמקום נקי ונעים. אז בואו נשמור על ההגיינה וננסה להיות קצת יותר מאופקים וסובלניים, גם אם מישהו מאוד מאוד מרגיז אותנו וכותב כאן דברים שאינם לרוחנו. אני לא מטיפה חלילה, אתם כבר מכירים אותי מספיק כדי לדעת שדברי אלו נאמרים מתוך הלב אל ליבכם. יום נעים לכולם
היום היה לי קשה במיוחד, כאן בפורום שלנו. הרגשתי קצת מגוננת, קצת מותקפת ועוד קצת מנסה לעמוד על דעתי האישית, אך בעיקר הייתי עצובה... אני יודעת שכמנהלת עלי להישאר נאמנה והוגנת לכל הכותבים בפורום מחד, אך מאידך יש גם את ההגנה על חברי הפורום הקבועים, אלה שמשתתפים כאן באופן קבוע, יומיומי ומשתפים אותנו בבעיות והתלבטויות. אני משתפת אתכם בקשיים שלי כאדם, שלקח על עצמו משימה לא קלה, של ניהול פורום מורכב ומסובך כזה, המהווה בעיקר מקום להבעת דיעות, לתמיכה מוראלית ועניינית של קבוצת אנשים שאין להם בדרך כלל קשר קודם. היום שאלתי את עצמי - האם אנחנו, בעיקר מדובר בחברים הקבועים, נאמנים מספיק אחד לשני, האם אני יכולה להרגיש בטחון מלא שאף אחד כאן לא יפגע בי או במי מחברינו?... אין לי תשובה חד משמעית, אמנם הנסיון מראה שאנחנו לויאלים אחד לשני, תומכים משתתפים בעצב ושמחה, אך האם זה יעמוד לנו במבחן המציאות ברגע של אמת אם וכאשר מישהו יפגע מאוד ובטרם יברר דברים עד הסוף, ישלוף ויוציא החוצה כאבים בצורת חיצים כואבים? בשל השאלות הללו ובשל מה שהתרחש היום בפורום, מצאתי לנכון לשתף אתכם ולעורר את העניין סביב נושא הנאמנות שלנו האחד כלפי השני. גם חשבתי שחשוב יהיה לחזור, עכשיו בזמן רגיעה, על המסר שלי ושל עוד אנשים שחשבו כך, שלא להיגרר לעימותים מיותרים עם אנשים שמנסים להתסיס ולחרחר ריב. בואו ננסה להתעלות על הכאב האישי כאשר הוא פורץ, ננסה לעשות הכל כדי להשאיר את פני הפורום יפים ומזמינים, שהרי בסופו של דבר, אנשים מציצים לכאן ומי שיש לו עניין ושייך למשפחת המורכבים ירצה להישאר אם יראה שהמקום נקי ונעים. אז בואו נשמור על ההגיינה וננסה להיות קצת יותר מאופקים וסובלניים, גם אם מישהו מאוד מאוד מרגיז אותנו וכותב כאן דברים שאינם לרוחנו. אני לא מטיפה חלילה, אתם כבר מכירים אותי מספיק כדי לדעת שדברי אלו נאמרים מתוך הלב אל ליבכם. יום נעים לכולם
