נאמר: "לא טוב היות האדם לבדו"

[גילת אפרים]

נאמר: "לא טוב היות האדם לבדו"

קריאת הכתוב על רקע ההקשר המיידי שלו, מעלה את המסר כי לא טובים לו, לאדם (אישה או גבר), החיים ללא בן/ בת זוג. למה לא טובים? מכל מיני סיבות אפשריות... אך ניתן לקרוא את הכתוב גם בהקשר רחב יותר, לפיו לא טוב לו לאדם להיות לבד. ואני תוהה... מה דעתכם? מהי לבדיות? האם היא זהה, לטעמכם, לבדידות? האם אפשר למצוא אושר גם ברגעי "לבדיות"? יום נפלא

גילת

 

[Tom Aras]

ברור שאפשר למצוא אושר כשאתה לבד

באופן אישי אני צריך הרבה רגעי "לבד" שכאלה, שבהם אני אוסף את המחשבות שלי שקשה לי לארגן בזמן שאני מוקף אנשים אחרים. לדעתי ה"לבד" הופך ל"בדד" ברגע שהמחשבות שלך מתאספות ומאורגנות במקום, ועכשיו הגיעה השעה לחלוק את זה עם מישהו. וכשאין כזה בן אדם... אז קשה. לא סתם אומרים שבשביל לפרוח, צריך עוד בן אדם לידך שיעזור לך להוציא את זה החוצה. כנראה זה טבע האדם.

 

[גילת אפרים]

מסכימה אתך מאד

יש הבדל משמעותי בין 'לבדיות' ל'בדידות'. גם אני מרגישה כי רגעי 'לבד' הם רגעים חיוניים עבורי. יחד עם זאת, אנו יצורים חברתיים, וככאלה אנו זקוקים לחברת אנשים נוספים- לחלוק עמם את מחשבותינו, לבלות עמם ולהנות מחברתם בדרכים שונות. אני שמחה לשמוע שאתה יודע ליהנות גם מרגעים בהם אתה עם עצמך (-: ערב נעים, גילת

 

[tapoz20101]

על הלבד ועל הבדד

הלבד יכול להיות במובן החיובי של האפשרות להתנתק , לפעמים מתוך בחירה , לעיתים מתוך אילוץ - מהמולת החיים , אם זה לפרק זמן קצר ואם לארוך יותר. לחברה המערבית בה אנו חיים יש אפשרות להשלים עם לבד שהוא קצר אך לבד שהוא ארוך נתקל ב"סנקציות" ובלחץ , לעומת תרבויות המזרח המקבלות את הלבד (פעם גם היהדות קבלה את הלבד - אדם יכול היה לגור במערה ,לשתות מים ממעיין ולאכול את פירות החרוב שצמח ליד המערה - למי שזוכר את הסיפור). הבדד ,לעומת זאת ,נתפס - לפחות על ידי - כהרגשה אישית (ופחות כתמונת מצב) של חוסר יכולת אולי לבצע את הקשר החברתי בהיקף הנדרש להזנת הנפש. בעז

 

[גילת אפרים]

ברוך בואך אלינו, בעז ../images/Emo140.gif

'בדידות' היא אכן סוג של תחושה, שאינה מותנית בהימצאותם/ היעדרם של אנשים נוספים בסביבתך. אדם יכול להרגיש תחושת בדידות גם כאשר שהוא מוקף בהמון אדם (משמע, לחלוטין אינו לבד) ואפילו אנשים האוהבים אותו- אדם יכול להרגיש בודד במשפחתו, נער בכיתתו, אדם בין חבריו ועוד... תחושת הבדידות היא תחושה של סבל. אהבתי את הגדרתך לתחושת הבדידות: "הרגשה אישית... של חוסר יכולת אולי לבצע את הקשר החברתי בהיקף הנדרש להזנת הנפש". מה הייתם מציעים לאדם החש בדידות, במטרה לסייע לו להפרד מתחושת הבדידות, לטובת תחושת שייכות? יום נהדר

גילת

 

[י ו ר ם 7]

אני לבד

אני לבד בעולם מאחוריי אין שום רקע אני שוכן במערת החיים , הנלוזות לא משכני אני לבד ולא טוב היות האדם לבדו מחר אולי השמש תחייך לי ובמעוני הדל יצייצו קולות של ציפורים והפילוסופיה תעזור לי לעוף לשחקים שבת שלום ומבורך

 

[Thanateros]

ומה רע בבדידות או לבדיות?

ההבדל האמיתי היחיד בין שני אלו הוא שלבדיות היא יזומה, בעוד בדידות נכפית על האדם, מכאן שההתמודדות המוצלחת יותר תהיה עם הבדידות. זו הזדמנותו של האדם להכיר את עצמו ואת סביבתו באמת, ללא מסך של אשליות שהציב לנגד עיניו. האמירה "לא טוב היות האדם לבדו" אינה דווקא אבחנה, אלא קביעה - לא טוב לכם להיות לבד, זה עלול לגרום לכם לחשוב.

 

[י ו ר ם 7]

בדידות לא מבחירה קשה מאד

ולא תמיד זאת הזדמנות מבורכת.

 

[Thanateros]

הכל תלוי בצורה בה אנו מפרשים את מושג הכאב

האם הוא דבר רצוי ומבורך - הזדמנות לצמיחה, או האם אנו יצורים מנוונים שחפצים אך ורק בנעימות?

 

[גילת אפרים]

על הכאב והנועם

האם כאב הוא רצוי ומבורך? האם תזמן כאב לחייך מרצון ומתוך בחירה? לטעמי, התשובה השלילית כאן היא ברורה מאליה. יחד עם זאת, אם נרצה ואם לא, כאב הוא חלק בלתי נמנע מההוויה הקיומית שלנו. בהקשר זה, ורק בהקשר הכורח שבמציאות הכאב, מוטב לנו שנלמד להכיל אותו במציאות חיינו ונראה בו הזדמנות לצמיחה. האם השאיפה לנוחות ונעימות הופכת אותנו ל"יצורים מנוונים"? האם יש איזו נשגבות בכאב ובסבל? האם אלו ערכים נעלים לטעמך? המשך ערב מצויין, גילת

 

[Thanateros]

טיעון מעגלי 101

את מניחה שהתשובה היא ברורה מאליה. מהיכן? שכן בדיוק בנושא זה אני גורס ההפך: על האדם לזמן לו כאב, קושי, ואתגר. צמיחה היא דבר שאותו שומעים בדרך כלל מכתות ניו אייג' למיניהן, אולם הן שכחו את הכלל הפשוט "על מנת לבנות מקדש יש להרוס מקדש". הכאב עצמו הוא ההתעלות והנשגבות, הוא ההזדמנות להרס המקדש, הכאב הוא ההזדמנות לגילויו של VIR: http://en.wiktionary.org/wiki/वीर#Sanskrit

 

[גילת אפרים]

מסכימה

שתהליך צמיחה מחייב את האדם לזמן לעצמו אתגרים. יחד עם זאת, את האתגר האדם מזמן לו- לא את הכאב והסבל. אלה עלולים להוות פועל יוצא מהאתגור העצמי, שהאדם מוכן להכיל על-מנת להגיע למטרתו. הסבל והכאב לכשעצמם אינם מטרה ואין בהם כל אידאל העומד בפני עצמו. אתה צודק- תהליך צמיחה עצמית מחייב שינויים- קוגניטיביים, אידאים, פיזיים ועוד. יום נעים, גילת

 

[Thanateros]

האם אתגר יהיה אתגר אמיתי

ללא הסבל והכאב? לכן בשורה התחתונה, ביקוש אתגרים הוא ביקוש סבל וכאב, בכל מקרה אחר, זהו מצב של חוסר אותנטיות. האידאל יכול להיות חיפוש של כאב מהבחינה שאדם לא יחפש לעצמו אתגרים מזוייפים, אלא רק אתגרים שיחשלו אותו בכאב: מה שלא הורגני, מחשלני

 

[גילת אפרים]

ברוך בואך בצל קורתנו ../images/Emo13.gif

להיות לבד זהו מצב פיזי, העשוי להתקיים מתוך בחירה או באופן כפוי. לעומת זאת, הבדידות היא רגש, ואפילו רגש קשה. כאמור, תתכן תחושת בדידות גם כאשר האדם מוקף באנשים- ואפילו כאלה האוהבים אותו. זוהי תחושה סוביייקטיבית. נחמדה הפרשנות שהבאת לכתוב "לא טוב היות האדם לבדו"

יחד עם זאת, ההקשר (הן הצר והן הרחב יותר) מאפשר יותר מפרשנות אחת לכתוב הזה... יום נעים, גילת

 

[mash do]

ובנימה זו,

 

[mash do]

הלינק:

http://www.youtube.com/watch?v=ewktkeMAhls

 

[גילת אפרים]

קונטרה ../images/Emo3.gif

http://www.youtube.com/watch?v=jGI1iRazgZQ