שירלוש האחת
New member
נא לקרוא ולהעביר הלאה למכרים/ות
"אלוהים בן זונה לקח לי את הילדה שלי" הילדה שלו , בת 20 , נהרגה במקום. אמא שלה אפילו לא התקשרה לבית החולים , היא הגיעה ישר והתחננה לפיסת מידע קטנה. היא רק לא ידעה שהילדה שלה בכלל לא הגיעה , היא הועברה ישירות לאבו כביר. "**** שלי , הלכה לי הילדה" היא צרחה שוב ושוב ושוב... "מרכז מידע שלום" "שלום , זאת אמא של *****" קול סדוק עונה לי "אני יודעת שהוא אצלכם אבל המוניות לא רוצות לבוא לקחת אותי , הם יגיעו רק בעוד 3 שעות (בגלל הפקקים) , אתם יכולים לבוא לקחת אותי? את יכולה רק להגיד לי באיזה מצב הוא , עד שאני אגיע לבית חולים?" "אין לי מושג , עוד אין פרטים , תקבלי את הפרטים שתגיעי לכאן , תנסי להרגע" שחקנית טובה אני. הבן שלה , שהתקשרו לגביו עשרות חברים וחברות ובני משפחה , נהרג גם הוא. הוא שוכב , בגוף קר, מכוסה כולו. "זאת שוב אני בקשר ל******" היא אומרת לי , אחרי שהתקשרה אלינו לפחות 10 פעמים. "עדיין אין לי פרטים לגביו , השם שלו לא נמצא ברשימה. תני לי פרטים עליו , סימני לידה , שיער , גיל. רגע , תמתיני רק רגע........ הוא אצלנו. תגיעו לבית חולים" "תגידי לי באיזה מצב הוא" "אין לי מושג" "בבקשה , אני אחות , את יכולה לספר לי , הוא בין ההרוגים?" "אין לי מושג , אני נשבעת לך, אין לנו פרטים כאלו, תגיעו לכאן" שוב אני משקרת. היקיר שלה , חייו תמו על שולחן הניתוחים. כשלא יכולתי יותר , הלכתי. כמה שעות אחרי שהתחיל הסרט הרע הזה. פתאום שמעתי קול בכי וצרחות מכיוון החניה. שלוש בחורות הופיעו מולי ממררות בבכי. אחת מהן היא האחות של הראשונה , אחת מהן היא החברה הכי טובה שלה. "זה לא יכול להיות , זה לא הגיוני! אחותי באמת מתה???" הן באו לבית חולים , אבל לא ידעו שההורים שלהם כבר באבו כביר... הלכו לראות את הפרח שלהם בפעם האחרונה. היו עוד מקרים מזעזעים. המון בכי , המון צרחות , מופע איימים. אני אור , בת 22. מתנדבת בבית החולים באסף הרופא . השמות לא כתובים פה כמובן , אתם יודעים מה הסיבות. מה שראיתי היום , אף אחד לא צריך לראות. במלחמות אין מנצחים והפרחים שלנו נקטפים בלי מחשבה נמאס לי לחיות בפחד נמאס לי לחיות על זמן שאול. די! די למלחמות! אני לא מבקשת הרבה . אני רק מבקשת שתעבירו את המייל הזה לכל מי שרק תוכלו. תפיצו אותו בכל מקום אפשרי. תעשו הכל , שהוא יראה אור. שכולם יקראו. שיבינו. שדי. הגיע הזמן. הגיע הזמן להפסיק לשחק ב*** סיימתי לכתוב לכם את המכתב הזה , פתחתי את MSN וקראתי. "פיגוע בבית קפה בירושלים" אין לי כוח יותר.
"אלוהים בן זונה לקח לי את הילדה שלי" הילדה שלו , בת 20 , נהרגה במקום. אמא שלה אפילו לא התקשרה לבית החולים , היא הגיעה ישר והתחננה לפיסת מידע קטנה. היא רק לא ידעה שהילדה שלה בכלל לא הגיעה , היא הועברה ישירות לאבו כביר. "**** שלי , הלכה לי הילדה" היא צרחה שוב ושוב ושוב... "מרכז מידע שלום" "שלום , זאת אמא של *****" קול סדוק עונה לי "אני יודעת שהוא אצלכם אבל המוניות לא רוצות לבוא לקחת אותי , הם יגיעו רק בעוד 3 שעות (בגלל הפקקים) , אתם יכולים לבוא לקחת אותי? את יכולה רק להגיד לי באיזה מצב הוא , עד שאני אגיע לבית חולים?" "אין לי מושג , עוד אין פרטים , תקבלי את הפרטים שתגיעי לכאן , תנסי להרגע" שחקנית טובה אני. הבן שלה , שהתקשרו לגביו עשרות חברים וחברות ובני משפחה , נהרג גם הוא. הוא שוכב , בגוף קר, מכוסה כולו. "זאת שוב אני בקשר ל******" היא אומרת לי , אחרי שהתקשרה אלינו לפחות 10 פעמים. "עדיין אין לי פרטים לגביו , השם שלו לא נמצא ברשימה. תני לי פרטים עליו , סימני לידה , שיער , גיל. רגע , תמתיני רק רגע........ הוא אצלנו. תגיעו לבית חולים" "תגידי לי באיזה מצב הוא" "אין לי מושג" "בבקשה , אני אחות , את יכולה לספר לי , הוא בין ההרוגים?" "אין לי מושג , אני נשבעת לך, אין לנו פרטים כאלו, תגיעו לכאן" שוב אני משקרת. היקיר שלה , חייו תמו על שולחן הניתוחים. כשלא יכולתי יותר , הלכתי. כמה שעות אחרי שהתחיל הסרט הרע הזה. פתאום שמעתי קול בכי וצרחות מכיוון החניה. שלוש בחורות הופיעו מולי ממררות בבכי. אחת מהן היא האחות של הראשונה , אחת מהן היא החברה הכי טובה שלה. "זה לא יכול להיות , זה לא הגיוני! אחותי באמת מתה???" הן באו לבית חולים , אבל לא ידעו שההורים שלהם כבר באבו כביר... הלכו לראות את הפרח שלהם בפעם האחרונה. היו עוד מקרים מזעזעים. המון בכי , המון צרחות , מופע איימים. אני אור , בת 22. מתנדבת בבית החולים באסף הרופא . השמות לא כתובים פה כמובן , אתם יודעים מה הסיבות. מה שראיתי היום , אף אחד לא צריך לראות. במלחמות אין מנצחים והפרחים שלנו נקטפים בלי מחשבה נמאס לי לחיות בפחד נמאס לי לחיות על זמן שאול. די! די למלחמות! אני לא מבקשת הרבה . אני רק מבקשת שתעבירו את המייל הזה לכל מי שרק תוכלו. תפיצו אותו בכל מקום אפשרי. תעשו הכל , שהוא יראה אור. שכולם יקראו. שיבינו. שדי. הגיע הזמן. הגיע הזמן להפסיק לשחק ב*** סיימתי לכתוב לכם את המכתב הזה , פתחתי את MSN וקראתי. "פיגוע בבית קפה בירושלים" אין לי כוח יותר.