אימומה
היציאה למסעדת אימומה החדשה ברחוב הירקון תוכננה אצלנו כבר כמה חודשים. שסק היקרה שלי שחוזרת לסלובקיה לעוד כמה שנים (לימודים, אל תשאלו – סיפור ארוך) קראה עליה במדור מסעדות בפנאי פלוס ומייד סימנה אותה כאופציה ליציאת הפרידה שלנו. לפני שבוע בעת ביקורנו המזעזע ביטבתה (ראה ביקורת) קפצנו גם לאימומה כדי לראות את המקום. מדובר במקום יפהפה. רחוב הירקון הוא רחוב דיי עמוס במיוחד בימי שישי בערב והמכוניות בו זורמות ללא הפסקה. אימומה מצליחה להשכיח את העובדה שהיא נמצאת בלב הרחוב הזה. היא פינתית ונכנסים לתוך גינה – ממש כך. בצדדים יש צמחיה ממש מקסימה ודשא שמשובצים בו אורות רצפתיים. על הדשא יש עם כסאות נוח כמו של חוף הים. האווירה שם מצאה חן בעינינו עוד מהרגע הראשון. השעה הייתה 2 בלילה והמטבח היה סגור (פעיל עד חצות) אבל למרות זאת ישבו כמה חבר´ה על הדשא (יש שיר כזה לא?) בסתלבט רציני. לקחנו פרטים וכרטיס ביקור והבטחנו לחזור. ואכן חלף עבר שבוע ויציאת הפרידה שלנו משסק הלכה והתקרבה. מומלץ להזמין מקום באימומה אחרת תוכלו למצוא את עצמכם בחוץ וזה לא הכי נעים ברחוב הירקון. היינו כמות מכובדת , ממש סלט פירות של 7 סוגים (רוצים פירוט? אנוכי, שסק, דלעת, קיווי, תפוח, תפוז וקלמנטינה. נכון שזה עזר??) ובהזמנה ביקשה שסק להיות בגינה. מה שבשתיים בלילה נראה כמו פאב, בשעה תשע וחצי בערב נראה כמו מסעדת יוקרה. היה שם הרבה קהל מבוגר (שלא היה בשבוע שעבר. שוב, כנראה בגלל השעה) והישיבה הייתה אמנם בחוץ אבל לא ממש "בגינה" כלומר על הדשא מכיוון שלאכול שם היה מאוד לא נוח. ישבנו סביב שולחן ענק מעוצב בצורה עתיקה. האווירה שם והמקום עצמו היו פשוט יוצאים מהכלל. ואז הגיע התפריט, שאושש את אבחנתנו שמדובר במסעדת יוקרה. התפריט היה מאוד דל במבחר. ייתכן ובגלל שהמסעדה היא חדשה היא עדיין נמצאת בתקופת "הרצה" ולכן יש לתת כמה חודשי חסד. יש גם לציין שהמסעדה לא כשרה ויש בה פירות ים בכמה מהמנות. המחירים היו מאוד גבוהים וסבבו סביב ה 50 שקל גם למנות הראשונות, גם לעיקריות וגם לקינוחים. לאחר התלבטות (קשה) מהמבחר הדל נבחרו לביבות עוף ובטטה (בשבילי), רביולי (שסק וקלמנטינה), סלט כתום (דלעת), המבורגר (תפוח וקיווי) ופטה כבדים (מהמנות הראשונות) בשביל תפוז. המנות הגיעו אחרי המתנה סבירה פלוס של רבע שעה. השירות היה חביב מאוד וחייכני, כמצופה ממסעדה חדשה. דבר אחד שהיה ניכר בכל המנות (מלבד ההמבורגר) הוא גודלם הזערורי מה שהפך ממש לפשע בהתחשב במחיר. במנה שלי היו 4 (!!) קציצות בגודל ביצה וערימת שעועית ירוקה במרכז (47 ש"ח). שעועית ירוקה אני לא כל כך אוהב (אבל אכלתי) והקציצות לא היו משהו בכלל. גם הקציצות וגם השעועית טבלו ברוטב טעים ומעט מתקתק. שסק וקלמנטינה קיבלו מנה קטנה מאוד של רביולי טעימים. הם היו מבושלים "אל-דנטה" כמו שצריך (עם בצק פנימי מעט קשה) וטבלו ברוטב שהורגשה בו שמנת (לא מכבידה) וגבינת רוקפור. גם כאן אי אפשר היה להתעלם מהגודל הקטן של המנה במיוחד בהתחשב במחיר (47 ש"ח). את שאר המנות לא טעמתי אבל דלעת לא הייתה ממש מרוצה מהסלט הכתום שלה (43 ש"ח) שנראה מאוד ירוק (מעניין איך נראה הסלט הירוק). תפוז דווקא אהב את פטה הכבדים שלו שהגיע עם פרוסות טוסט קטנטנות והאמת שנראה טעים, אבל גם הוא היה נורא קטן. את זה אפשר לתרץ בכך שמדובר במנה ראשונה (אבל לא לפי המחיר – 38 ש"ח). לגבי ההמבורגר (49 ש"ח), זו המנה היחידה שנראתה סבירה. היא הגיעה עם פלחים קטנים של תפוחי-אדמה בקליפתם ולחמנייה. לא טעמתי מההמבורגר אבל גם קיווי וגם תפוח הביעו ממנו אכזבה ואמרו שהוא "רגיל". לקינוח מאוד רציתי את קרמבו הפסיפלורה שצוין בתפריט ונראה לי מאוד מעניין, אבל המלצרית החביבה טענה ש"בדיוק הרגע הוזמן האחרון שלנו". בלית ברירה הזמנו פעמיים כדור שוקולד טעים וקטן מאוד (38 ש"ח) ועוגה שלא יצא לי לטעום ממנה. אני חושב שמה שאימומה צריכים לשים על הכוונת זה הגודל של המנות. המנות כולן היו ממש קטנטנות. תפוז טען שבמסעדות יוקרה המנות תמיד קטנות ושבצרפת זהו מנהג קבוע. אם ככה – סבבה. מנות קטנות אבל של אוכל מפיל. האוכל לא היה מפיל וגם לא קרוב לכך. הוא לא עבר אפילו את סף ה"מיוחד". סך הכל בשביל 4 קציצות, קולה, כדור שוקולד וטיפ שילמתי 100 ש"ח שזה דיי הרבה בימינו. מה שכן – מאוד נהנינו מהאווירה המיוחדת במקום והתנחלנו שם כמה שעות אחרי שכל שאר הלקוחות (המבוגרים) כבר הלכו לדרכם. שיפור משמעותי במטבח ולאימומה בהחלט יש פוטנציאל.
