נבואות במקרא
כיאות לתורה אשר נתנה לנו מאת קורא כל הדורות וצופה המעשים, אנו נצפה למצוא במסמך (-התורה-) ידיעות מראש על עניינים שיתרחשו. הקדמה1 : לדעת כל הכופרים התורה נחתמה לפני 2300 שנה לפחות, בתקופת עזרא. אנו נביא רק נבואות כאלו ש: 1. נאמרו ללא ספק זמן רב לפני התגשמותן 2. פשוטו של מקרא (דהיינו, שללא ספק שאל מאורע זה התכוון המקרא), ופשוטה של היסטוריה (שאכן ללא ספק כך קרה). 3. נבואות מפורטות, הנוטלות סיכונים, נגד ההגיון והניסיון ההיסטורי. 4. נבואות פרדוקסליות ואבסורדיות. הקדמה2 : הדת היחידה מלבד היהדות שהעזה לומר נבואות היא הדת הנוצרית. כריסוסטומוס שחי במאה השלישית לספירה כותב כי "האלוקים לעולם לא יניח ליהודים לחזור לירושלים…" (מצוטט בספרו של ברל לוקר "בחבלי קיום ותקומה" בעמוד 69). נבואה זו הנה הוכחה חזקה עד כמה קשה לומר נבואה ולדאוג שאכן תתגשם, גם אם מדובר בנבואה שההגיון והניסיון מחייבים את התגשמותה. שהרי, כל זמן שנבואה זו נראתה שמתגשמת והולכת, היא לא הייתה כה מרשימה, הן הנבואה הזו לא עומדת בקריטריונים דלעיל, היא איננה נגד ההגיון. אדרבא, אין כל הגיון שעם שעזב את ארצו ישוב אליה אחרי זמן כה רב. כריסוסטומוס דיבר אפוא בהגיון. אין זה גם נגד כל מודל היסטורי, שהרי ההיסטוריה מאשרת כי עמים שעזבו את ארצות מולדתם – לא שבו אליהן וממילא אך טבעי הוא כי העם היהודי לא ישוב לארצו… הכותב לא נטל כל סיכון. ואע"פ כן, כידוע "נבואה" זו לא התגשמה, ויהודים שבו לארץ ישראל למגנת ליבה של הנצרות, ששיבת ציון שכזו עומדת בסתירה לאותה נבואה, ועלינו לזכור כי לא מדובר סתם באיזו נבואה בעלת חשיבות משנית, אלא בנושא העומד בראש מעיינם של הנוצרים המאמינים כי האלוקים החליף, כביכול, את העם היהודי באומה אחרת והעדות היא כי ארץ ישראל נלקחה ממנו, כביכול, לנצח… ועתה מששבו היהודים לארץ ישראל התנפץ רעיון זה מכל וכל… ללמדנו עד כמה קשה לומר נבואה ולדאוג להתגשמותה גם כשמדובר בנבואה כה הגיונית שהתגשמותה עשויה להיות כה טבעית. נביא להלן מעט דוגמאות מנבואות הכתובות במקרא שהיו אמורות להתקיים, ואכן התקיימו. נבואה 1. (הישרדות) – אין זכר לשומרים ולאכדים לבבלים או לאצטקים והאינקה, עמים שלמים נעלמו באופן שונה ע"י כבוש או פזור, או שהוטמעו בעם אחר או שנטמעו בהם, או ע"י רעב או אסונות טבע. מעטים הם העמים שלהם זהות ברורה שלא לדבר על שורשים בעברם. לעומת זאת בולטת הישרדותו של העם היהודי, והצורה שבה שרד אין לה אך ורע על במת ההיסטוריה. כיוון שאין מדובר בתופעה מקובלת, אין לחזותה מראש. ובכל זאת התורה מבטיחה: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם". ירמיהו נבא (ירמיהו נ´) כי בבל הכובשת האדירה שכבשה את א"י והגלתה את הגלות, תחרב. ואלו העם היהודי המתמוטט והולך, הבטיח לו עתיד נצחי. "והייתה בבל…כמהפכת אלוקים את סדום ואת עמורה…לא תשב לנצח" וכו´. וגם מנבא שלא תשוב עוד לקם לעולם! מנין לילוד אישה לדבר על נצח? הסיכוי כי עיר לא תקום מחדש, לעולם, יש בנבואה זו סיכון של ממש. ובמיוחד כשמדובר על העיר בבל – מרכז האימפריה הבבלית, הן כה רבים חלמו לבנותה, כאלכסנדר מוקדון שרצה להופכה לבירת קיסרותו. "גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים וכו´ " (ירמיהו ל"א) ירמיהו מנבא: א. העם יהיה קיים לעולם. ב. הם ידעו שהם מזרע ישראל. ג. תמיד יהיו מבני העם שישמרו תורה ומצוות. ואת כל זה ירמיהו מבטיח בשעה שהוא מקונן על חורבנם. גם ישעיה: "ואני זאת בריתי אותם, אמר ה´, רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, אמר ה´, מעתה ועד עולם" יהודים תמיד יהגו בתורה. המצרים, האכדים, השומרים והיוונים, הרומים הבבלים והאשוריים, איש אינו עוסק בהם ולומד אותם על מנת לקיימן, ובו בזמן, תורת ישראל ממשיכה להילמד ולהתקיים כמעולם, אותם תפילין כמו שנמצאו במערות בר כוכבא, אותם מקוואות עתיקים. התופעה אינה מקובלת ואינה מוכרת ולכן לא ניתן לחזותה מראש. עם ישראל אפילו בזמן הקשה ביותר לא חדל מלעסוק בתורה (למרות שמקובל שעמים פרחו ושגשגו רק כאשר המצב הביטחוני והכלכלי היה שפיר) ואף תופעה בלתי טבעית זו – נחזתה מראש. וכמו כן, אין הגיוני כי מערכת חוקים תחשב רלוונטית אלפי שנים ללא הפסקה. נבואה2. (עם קטן) - "ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב" (דברים כ"ח). בגלות הם יהיו מעטים. פרדוכס – אותה תורה שהבטיחה כי העם לא ייכחד – מבטיחה כי דווקא בתקופה הקשה בהיסטוריה יהיה "מתי מעט" ובכ"ז לא ייכחד. מעין "שבור את החבית ושמור את יינה". נבואה 3. (פיזור) – "והפיצך ה´ בכל העמים מקצה השמים ועד קצה הארץ" (דברים כ"ח). אין עם שהיה מפוזר כמו העם היהודי. מניין ידע משה שכך יהיו הדברים? ועוד, גם לנבא את פזור העם וגם את הישרדותו, הופך את הנבואה ליותר בלתי הגיונית. (הזכרנו שעמים רבים נמחקו עקב התבוללות) נבואה 4. (גירושים) – "ובגויים האלה לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך". לא היה עם שסבל מגירושים כמו העם היהודי. לא היה עם שהוצא כנגדו צו גירוש ממלכתי, ואלו רוב המדינות גירשו את יהודיהן. איך אפשר לחזות כי ארצות שונות בעלי מנטליות שונה יתאחדו בעניין אחד – ביחס ליהודים? ושוב- לא יצליחו לכלותו! נבואה 5. (אנטישמיות) – "והיית שמה למשל" (דברים כ"ח). "ונתן ה´ לך שם לב רגז", תופעת האנטישמיות הנה תופעה בלתי מובנת שהחוקרים עסקו בה רבות ועד היום נשארה תמוהה. וגם תופעה בלתי הגיונית זו התורה חזתה, ובכל זאת "הקב"ה מצילנו מידם" (הגדה של פסח). נבואה 6. (עם מדובר) - "והיית שמה למשל ולשנינה". רש"י – מלשון "ושיננתם" – ידברו בך". מרק טווין כותב "הוא הבולט ביותר על כוכב לכת זה". וגם את זאת ידעה התורה מראש. סיכום – ההיסטוריה היהודית מלאה פרדוכסים, עם קטן שנוא, רדוף, מגורש, והעם ממשיך ליצור את יצירותיו, בכל התנאים, ולשמור על אורחות חייו. וכל זה, היה כתוב בתורה מראש. נבואה 7. (הכותל יעמוד לעד). – הנה זה עומד אחר כתלנו" (שיר השירים ב´). ובמדרש על שיר השירים מבואר פסוק זה "אחר כותל מערבי של בית המקדש שנשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם". (המדרש קיים גם לפי דעת קלוייזנר כ 1600 שנה לפחות). כיצד ניתן לדעת על כותל אבנים שלא יחרב בזמן שהשאר יחרבו? מי מסתכן להתחייב על כזאת? מיכה אומר "ציון שדה תחרש…והר הבית לבמות יער", והרי שתי הנבואות צריכות להתקיים, ואכן הר הבית נחרש מספר פעמים, ואלו הכותל המערבי נשאר עומד קיים! (הערה – בוודאי כוונת המדרש לכותל הר הבית ולא לכותל המקדש, שכן בזמנו של המדרש כבר כותלי המקדש היו כבר חרבים. גם כותל הר הבית יכול להיקרא כותל המקדש שכן כל הר הבית מכונה מקדש. ישנם עוד נבואות רבות שהתגשמו הכתובות בתורה ובנביאים, אך מפאת קוצר הזמן לא הבאתים.
כיאות לתורה אשר נתנה לנו מאת קורא כל הדורות וצופה המעשים, אנו נצפה למצוא במסמך (-התורה-) ידיעות מראש על עניינים שיתרחשו. הקדמה1 : לדעת כל הכופרים התורה נחתמה לפני 2300 שנה לפחות, בתקופת עזרא. אנו נביא רק נבואות כאלו ש: 1. נאמרו ללא ספק זמן רב לפני התגשמותן 2. פשוטו של מקרא (דהיינו, שללא ספק שאל מאורע זה התכוון המקרא), ופשוטה של היסטוריה (שאכן ללא ספק כך קרה). 3. נבואות מפורטות, הנוטלות סיכונים, נגד ההגיון והניסיון ההיסטורי. 4. נבואות פרדוקסליות ואבסורדיות. הקדמה2 : הדת היחידה מלבד היהדות שהעזה לומר נבואות היא הדת הנוצרית. כריסוסטומוס שחי במאה השלישית לספירה כותב כי "האלוקים לעולם לא יניח ליהודים לחזור לירושלים…" (מצוטט בספרו של ברל לוקר "בחבלי קיום ותקומה" בעמוד 69). נבואה זו הנה הוכחה חזקה עד כמה קשה לומר נבואה ולדאוג שאכן תתגשם, גם אם מדובר בנבואה שההגיון והניסיון מחייבים את התגשמותה. שהרי, כל זמן שנבואה זו נראתה שמתגשמת והולכת, היא לא הייתה כה מרשימה, הן הנבואה הזו לא עומדת בקריטריונים דלעיל, היא איננה נגד ההגיון. אדרבא, אין כל הגיון שעם שעזב את ארצו ישוב אליה אחרי זמן כה רב. כריסוסטומוס דיבר אפוא בהגיון. אין זה גם נגד כל מודל היסטורי, שהרי ההיסטוריה מאשרת כי עמים שעזבו את ארצות מולדתם – לא שבו אליהן וממילא אך טבעי הוא כי העם היהודי לא ישוב לארצו… הכותב לא נטל כל סיכון. ואע"פ כן, כידוע "נבואה" זו לא התגשמה, ויהודים שבו לארץ ישראל למגנת ליבה של הנצרות, ששיבת ציון שכזו עומדת בסתירה לאותה נבואה, ועלינו לזכור כי לא מדובר סתם באיזו נבואה בעלת חשיבות משנית, אלא בנושא העומד בראש מעיינם של הנוצרים המאמינים כי האלוקים החליף, כביכול, את העם היהודי באומה אחרת והעדות היא כי ארץ ישראל נלקחה ממנו, כביכול, לנצח… ועתה מששבו היהודים לארץ ישראל התנפץ רעיון זה מכל וכל… ללמדנו עד כמה קשה לומר נבואה ולדאוג להתגשמותה גם כשמדובר בנבואה כה הגיונית שהתגשמותה עשויה להיות כה טבעית. נביא להלן מעט דוגמאות מנבואות הכתובות במקרא שהיו אמורות להתקיים, ואכן התקיימו. נבואה 1. (הישרדות) – אין זכר לשומרים ולאכדים לבבלים או לאצטקים והאינקה, עמים שלמים נעלמו באופן שונה ע"י כבוש או פזור, או שהוטמעו בעם אחר או שנטמעו בהם, או ע"י רעב או אסונות טבע. מעטים הם העמים שלהם זהות ברורה שלא לדבר על שורשים בעברם. לעומת זאת בולטת הישרדותו של העם היהודי, והצורה שבה שרד אין לה אך ורע על במת ההיסטוריה. כיוון שאין מדובר בתופעה מקובלת, אין לחזותה מראש. ובכל זאת התורה מבטיחה: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם". ירמיהו נבא (ירמיהו נ´) כי בבל הכובשת האדירה שכבשה את א"י והגלתה את הגלות, תחרב. ואלו העם היהודי המתמוטט והולך, הבטיח לו עתיד נצחי. "והייתה בבל…כמהפכת אלוקים את סדום ואת עמורה…לא תשב לנצח" וכו´. וגם מנבא שלא תשוב עוד לקם לעולם! מנין לילוד אישה לדבר על נצח? הסיכוי כי עיר לא תקום מחדש, לעולם, יש בנבואה זו סיכון של ממש. ובמיוחד כשמדובר על העיר בבל – מרכז האימפריה הבבלית, הן כה רבים חלמו לבנותה, כאלכסנדר מוקדון שרצה להופכה לבירת קיסרותו. "גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים וכו´ " (ירמיהו ל"א) ירמיהו מנבא: א. העם יהיה קיים לעולם. ב. הם ידעו שהם מזרע ישראל. ג. תמיד יהיו מבני העם שישמרו תורה ומצוות. ואת כל זה ירמיהו מבטיח בשעה שהוא מקונן על חורבנם. גם ישעיה: "ואני זאת בריתי אותם, אמר ה´, רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך, לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, אמר ה´, מעתה ועד עולם" יהודים תמיד יהגו בתורה. המצרים, האכדים, השומרים והיוונים, הרומים הבבלים והאשוריים, איש אינו עוסק בהם ולומד אותם על מנת לקיימן, ובו בזמן, תורת ישראל ממשיכה להילמד ולהתקיים כמעולם, אותם תפילין כמו שנמצאו במערות בר כוכבא, אותם מקוואות עתיקים. התופעה אינה מקובלת ואינה מוכרת ולכן לא ניתן לחזותה מראש. עם ישראל אפילו בזמן הקשה ביותר לא חדל מלעסוק בתורה (למרות שמקובל שעמים פרחו ושגשגו רק כאשר המצב הביטחוני והכלכלי היה שפיר) ואף תופעה בלתי טבעית זו – נחזתה מראש. וכמו כן, אין הגיוני כי מערכת חוקים תחשב רלוונטית אלפי שנים ללא הפסקה. נבואה2. (עם קטן) - "ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב" (דברים כ"ח). בגלות הם יהיו מעטים. פרדוכס – אותה תורה שהבטיחה כי העם לא ייכחד – מבטיחה כי דווקא בתקופה הקשה בהיסטוריה יהיה "מתי מעט" ובכ"ז לא ייכחד. מעין "שבור את החבית ושמור את יינה". נבואה 3. (פיזור) – "והפיצך ה´ בכל העמים מקצה השמים ועד קצה הארץ" (דברים כ"ח). אין עם שהיה מפוזר כמו העם היהודי. מניין ידע משה שכך יהיו הדברים? ועוד, גם לנבא את פזור העם וגם את הישרדותו, הופך את הנבואה ליותר בלתי הגיונית. (הזכרנו שעמים רבים נמחקו עקב התבוללות) נבואה 4. (גירושים) – "ובגויים האלה לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך". לא היה עם שסבל מגירושים כמו העם היהודי. לא היה עם שהוצא כנגדו צו גירוש ממלכתי, ואלו רוב המדינות גירשו את יהודיהן. איך אפשר לחזות כי ארצות שונות בעלי מנטליות שונה יתאחדו בעניין אחד – ביחס ליהודים? ושוב- לא יצליחו לכלותו! נבואה 5. (אנטישמיות) – "והיית שמה למשל" (דברים כ"ח). "ונתן ה´ לך שם לב רגז", תופעת האנטישמיות הנה תופעה בלתי מובנת שהחוקרים עסקו בה רבות ועד היום נשארה תמוהה. וגם תופעה בלתי הגיונית זו התורה חזתה, ובכל זאת "הקב"ה מצילנו מידם" (הגדה של פסח). נבואה 6. (עם מדובר) - "והיית שמה למשל ולשנינה". רש"י – מלשון "ושיננתם" – ידברו בך". מרק טווין כותב "הוא הבולט ביותר על כוכב לכת זה". וגם את זאת ידעה התורה מראש. סיכום – ההיסטוריה היהודית מלאה פרדוכסים, עם קטן שנוא, רדוף, מגורש, והעם ממשיך ליצור את יצירותיו, בכל התנאים, ולשמור על אורחות חייו. וכל זה, היה כתוב בתורה מראש. נבואה 7. (הכותל יעמוד לעד). – הנה זה עומד אחר כתלנו" (שיר השירים ב´). ובמדרש על שיר השירים מבואר פסוק זה "אחר כותל מערבי של בית המקדש שנשבע לו הקב"ה שאינו חרב לעולם". (המדרש קיים גם לפי דעת קלוייזנר כ 1600 שנה לפחות). כיצד ניתן לדעת על כותל אבנים שלא יחרב בזמן שהשאר יחרבו? מי מסתכן להתחייב על כזאת? מיכה אומר "ציון שדה תחרש…והר הבית לבמות יער", והרי שתי הנבואות צריכות להתקיים, ואכן הר הבית נחרש מספר פעמים, ואלו הכותל המערבי נשאר עומד קיים! (הערה – בוודאי כוונת המדרש לכותל הר הבית ולא לכותל המקדש, שכן בזמנו של המדרש כבר כותלי המקדש היו כבר חרבים. גם כותל הר הבית יכול להיקרא כותל המקדש שכן כל הר הבית מכונה מקדש. ישנם עוד נבואות רבות שהתגשמו הכתובות בתורה ובנביאים, אך מפאת קוצר הזמן לא הבאתים.