נבואת איש הדרקון חלק א'

נבואת איש הדרקון חלק א'

כאשר הכוחות הכבירים של הקיום חברו יחד כדי ליצור את העולם, את האדמה שמתחת ואת השמים שמעל, דבר אחר המתין בשקט במקום מרבצו לכדי שהעולם החדש יהיה בשל לקראתו. הדבר התבטא בסופו של דבר בכוחות אדירים חדשים שפרצו בפראות אל האדמה ועיצבו את עצמם בהשתמשם בכוחות הטמירים של השמים והאדמה, האש והמים, החיים ומה שמעבר להם, המקצבים העמוקים והמרחבים הקיצוניים. הם השתמשו בכוחות אלה כמו שמשורר משתמש במילים, כמו שצייר משתמש בצבעים, כמו שכלי נגינה משתמש בתווים, כמו שאורג משתמש בחוטים, והם עזרו לעצב את המציאות כמו שהיא. אותם גורמים עיצבו עצמם בסופו של דבר, באמצעות כוחות החיים כגזע של זוחלים עתיקים ואדירים שהילך על הארץ ושלט בה. אלה היו האלים הקדומים ביותר של האדמה- הזוחלים הפלאיים- הדרקונים. והזמנים באו ושצפו כגלי הגאות והשפל וגזעים אחרים, צעירים יותר ופחות בטוחים בעצמם, נולדו על האדמה. הם עבדו את הדרקונים, העריצו אותם וסגדו להם כאלים. והדרקונים השיבו להם טובה, הגנו עליהם, כלכלו אותם ועיצבו את תרבותם. והזמן עבר והדרקונים שלטו ביד רמה על הארץ. אולם מן הטבע הוא הדבר שדברים שמתחילים טוב משתבשים מאוחר יותר. וכך בחשכת הליל חסר הירח נולד גזע אפל של דרקונים, שהתמכר לפיתוי השליטה. כל מטרתם היה להשיג כוח ועוד כוח למען שכרון הכוח וכל האמצעים היו כשרים בעניהם. הדרקונים האפלים גייסו לשורותיהם חברים חדשים רבים מבין הדרקונים שנפלו לפיתוי והתמכרו לו. וכך הגיע לקיצו תור הזהב של עידן הדרקונים במלחמת אחים בין דרקונים שכיבדו את החיים ונשבעו להגן עליהם ובין אלה שאיבדו כל ערך וכבוד לחיים, ושעבדו אותם לתועלתם. רבים היו הקרבות ונוראים מעשי הזוועה שפילחו את האדמה באותה תקופה אפלה. אך עד מהרה נעשתה ידם של הדרקונים האפלים על העליונה, והדרקונים המוארים- כפי שנקראו עתה, נסוגו למעוזם האחרון, לוקחים איתם את הגזעים החיים האחרים שהצתופפו סביבם בפחד. והדרקונים האפלים כבשו את האדמה, משחיתים את הגזעים החיים שנפלו לידיהם ומעוותים אותם לתועלתם. והדרקונים המוארים, ביודעם שיומם קרב, קיבצו אליהם את הנבחרים מכל האנשים עליהם נשבעו להגן, וגילו להם את כל סודותיהם. הם לימדו אותם את מלאכת השליטה בטבע ובכוחות הקדומים ששוכנים מעבר לו- מה שיקרא מאוחר יותר בשם קסמים וכשפים. ואז הדרקונים האפלים הסתערו על מעוזם האחרון של הדרקונים המוארים והביסו אותם תבוסה מרה. והם גירשו אותם אל מחוץ לעולם אל השממות הריקות מהם הגיחו רוחותיהם לראשונה. אולם הדרקונים המוארים לא הסתלקו בטרם עשו מעשה אחד אחרון שעתיד לשנות את גורל העולם כולו. הם השתמשו בכוחות החיים עליהם שלטו, כדי למזג את מאפייניהם של הגזעים החיים כולם והוסיפו להם דם דרקונים, על מנת שישרדו לאורך העידנים וימשלו באדמה. כך הגיחו בני האנוש הראשונים מהאפלה אל במת ההיסטוריה. ובני האנוש התערבבו בגזעים אחרים, מזדווגים איתם ומעמידים צאצאים, וכך מספרם גדל. הם למדו את סודות התרבות, החכמה והקסם מהגזעים האחרים איתם באו במגע. אולם היה בהם משהוא שונה מהאחרים, בשאפתנותם הלוהטת, בניסיונם להגשים את הבלתי אפשרי, הכל כתוצאה מהמורשת הדרקונית המהולה בדמם. ובאותם הימים הדרקונים האפלים הטילו אימה וטרור על הארץ. אולם בני האנוש רבו ושגשגו וכוחם גבר. וכשראו הדרקונים האפלים זאת, הם יצאו עליהם במלחמת חורמה להשמיד את גזעם. אולם הדרקונים האפלים בגאוותם לא ראו בכוחם של בני האנוש ולא ידעו דבר על מורשתם ומוצאם האמיתי. והם אכן השמידו את רובו של הגזע האנושי הצעיר, אך האנשים הנותרים הלכו אחרי הלורד- ראשון המנהיגים האדירים ביותר שידעה האנושות. והוא הוביל את שארית הפליטה ביחד עם הגזעים האחרים נגד עריצות הדרקונים למערכה נחרצת. הוא קיבץ אליו את כל הקוסמים החזקים ביותר ויחד הם חישלו בפעם הראשונה בהיסטוריה כלי נשק, שמלבד הפלדה החדה ממנה הם עשויים, הם גם מהדהדים בממלכות הנסתרות של הכוחות הטמונים במרחב ובזמן- כלי נשק בעלי השפעה קסומה. אולם גם איתם היה להם קשה לעמוד מול הדרקונים האפלים שעוצמתם היתה גדולה בהרבה. ואז בקרב גדול אחרון, בזמן שלוחמיו של הלורד הסיחו את דעתם של הדרקונים בלחימה קשה ובקרבות כבדים, חברו כל הקוסמים והמכשפים מכל הגזעים לרגע אחד של קסם גדול ומשותף שלא נראה כמוהו ואלפים רבים חברו ליצירתו. וקסם אדיר זה צבר תנופה כרוח סערה שלא ניתן לעצירה, מחוזק בידי הנשמות הרבות שיצרו אותו, והדף את הדרקונים האפלים החוצה מהעולם, שולח אותם בעקבות אחיהם הקדומים שגורשו מהעולם עידנים רבים קודם לכן. ובעולם נותרו רק צאצאיהם של אותם דרקונים, בדומה לצאצאי הדרקונים המוארים, אשר ללא הוריהם שידריכו אותם וילמדו אותם את דרכיהם, השתלחו פרא בעולם, בורים וחפים מכל ידע על תרבותם האדירה, יכולתיהם, מודעתם ועוצמתם מצתמקים מדור לדור. בני האנוש שניחנו בשמץ מעוצמת הדרקון הטמון בדמם, למדו לאלפם ולהשתמש בהם כמשרתם, בעוד אחרים חיו פרא והטילו אימה על סביבתם. וכך חלפו השנים, הדורות והעידנים, קמו ונפלו תרבויות, נוסדו והתפשטו ממלכות ואימפריות, מלכים אדירים חילקו את העולם בשילטונם, גיבורים הותירו סימנם על העולם, ושירים רבים הושרו על מבצעי הגבורה שלהם. גברים ונשים אהבו, וילדים נולדו... המשך בחלק ב'
 
נבואת איש הדרקון חלק ב'

ואז ביום אביבי וחף מכל ענן, נולד הלוחם והמנהיג האדיר ביותר שידע העולם מאז ימי הלורד. כבר בגיל צעיר הוא הצטיין בהכל: בלחימה, ברכיבה, בתחרויות, במנהיגות, באומץ, בהקרבה, ביושר, באהבה, בשירה, באומנויות, בכישוף, בריפוי, בידע, בחכמה, בבדיחות, במשחקי מזל והגרלות ובאומנויות חדר המיטות. שמו היה אור (UR). הוא נולד בעיר ויאורה בממלכת אסקו. אולם מגיל צעיר עזב את ארצו מולדתו ויצא לנדוד בעולם. בעיקר נמשך אל דרקונים ויצא אל ממלכת דוראן, שם מאלפי הדרקונים הידועים ביותר בעולם. שם בממלכה האפלולית השוכנת בין הרי החרוט האפור, בצפון הרחוק, הוא נעשה למאלף הדרקונים הטוב ביותר. והוא עף על גבו של הדרקון הלבן יוצא הדופן שלו שנקרא בשם סט, ועבר הרפתקאות ומבצעי גבורה רבים שדורות של משוררים ומספרי סיפורים יספרו וישירו עליהם עד סוף הימים. היה לו דיבוק בכל הנוגע לדרקונים, והוא ביקר, נשא ונתן, כרת בריתות ונלחם בין כל סיעות הדרקונים, ובמהרה נעשה המנהיג העליון של כל דרקוני העולם, בהם משל באמצעות כשפים וקסמים שלא היו ידועים לאף קוסם בעולם מלבד לאור. ושלטונו בדרקוני העולם היה כה מוחלט עד כי, בטרם מלאו לו שלושים, היה האדם בעל העוצמה הרבה ביותר בעולם. הדבר משך את תשומת ליבם של רוחות הדרקונים האפלים שסבבו ממרחק את העולם, הכישוף האדיר שעקר אותם מהאדמה עדיין מרחיק אותם ממנה. ומנהיג הדרקונים האפלים, דרקון רב עוצמה להדהים הנקרא בשם זד, בא לאור בחלומו בדמות אישה יפיפיה, ביודעו היטב את חולשתו של אור לנשים, הוא פיתה אותו, כישף את מוחו ושכנעו שהאישה אותה הוא רואה בחלומו אכן קיימת אי שם בעולם ומחכה לבואו. ואור שהיה תמים וראה תמיד את החיים בבהירות ובשמחה ניעור מחלומו, ויצא מיד למסע כדי למצוא את אשת חלומותיו. והוא ודרקונו טסו אל מדבריות הדרום, כאשר זד בא אליו בחלומו בדמות אותה אישה, והטעה אותו, מתמרן אותו להגיע להיכן שרצה אותו. ובעת שרכבו על הרוחות והעננים, שאל אותו דרקונו הלבן סט "אדון, אתה בטוח שמה שאתה מחפש אכן קיים וממשי ואינך רודף אחרי שברו של חלום?" ואור ענה לו "האלה מזה סט, לא מתאים דווקא לך להפוך לאישה זקנה ודאגנית" "אם אתה חושב כך" ענה לו סט, נרגז במקצת "אולם אני הייתי חושב פעמים לפני שהייתי נענה לקריאתם של יצירי חלומות" "אל דאגה סט, אני יודע את אשר אני עושה, תמיד בטחתי בתחושותי ומעולם לא טעיתי" ויותר לא יסף. הם טסו בשתיקה עד שהמישורים החוליים הכהים והלוהטים ריצדו מתחתם. הם נחתו ליד צלע הר בנוי אבן שחורה שנראה כאילו ענק שברו באיבחת חרב וחרץ בו ערוץ עמוק במרכזו. הכניסה לערוץ היתה מערה גדולה ונוחה ושם אור ודרקונו בילו את הלילה. ובלילה באה אליו אשת חלומותיו כשישן, והוא חלם שהם הולכים מתחת לכוכבים, מתנשקים ומתגלגלים באדמה ומתנים אוהבים. ואז הוא לחש לה בחלומו "כיצד אמצא אותך" והדרקון המרושע ענה לו בדמות האישה "קסם מרושע כלא אותי במקום מרוחק, ממנו לא אוכל לחזור. רק אתה תוכל לשחרר אותי מהכלא הנורא בו נידונתי לחיות כל חיי." ואור התעורר כולו דמעות, והוא עזב את גופו ונשמתו חיפשה את אותה אישה שאת שמה לא ידע, בממלכת הרוח. ושם הוא מצא אותה, במקום כל כך מרוחק שקשה לעלות על הדעת. דמיונו נרתע בבהלה מהמרחק, אולם הוא אימץ את רצונו ופרם בקע בקסם הגדול כדי למשוך חזרה אל העולם את זד הדרקון האפל שכלא עצמו בדמותה של אותה יפיפיה, שכן רק בדמות זו יוכל לחזור אל העולם ממנו גורש, שכן רק בדמות זו יוכל לשכנע בן אנוש למשוך אותו חזרה. ואור בפעולה של כישוף מאומץ הצליח להביא אותו אל העולם שבו חי. ומולו אכן התגשמה דמותה של אותה אישה יפיפיה. "ידעתי שאת אמיתית" אמר אור בערגה, מבט מאוהב בעיניו. אולם כעט, כשהדרקון האפל היה שוב בעולם הזה, הוא לא נזקק יותר לדמות האישה המסתורית והוא שב לדמותו המקורית. מול עיניו המבועתות של אור, נבקעה אשת חלומותיו לשניים, וכמו פרפר היוצא מהגולם, בקע ממנה דרקון שחור ענקי, גדול יותר מכל יצור חי אותו ראה אור אי פעם. כנפיו עצומות, שחורות, יוצרות בנפנופיהן רוח עזה כסופה. והדרקון זד נהם בקול נורא הנשמע כמו כחריקת סלעים מתבקעים "עכשיו אוכל להשמיד אותך, שליט דרקונים ולהחזיר לעצמי את השליטה בעולם זה." והוא נשף מפיו להבה כה נוראית שהתיכה חצי מהמדבר בהדף נוראי לזכוכית וולקנית. אור השתמש בכל לחש וכישוף ידוע לו כדי לעמוד כנגד האש, אולם לא היה עומד מולה זמן רב, אלמלא הדרקון הלבן סט. סט התעורר מהגעתו הפתאומית של הדרקון האפל. הוא התנפל על זד מאחור וקטע את מתקפת האש על אדונו. זד עשה שמות בדרקון הלבן והטוב של אור, אולם קורבנו העניק לאדונו מספר רגעים יקרים. אור שלף את חרבו ותקף את זד, מכוון את הדקירה בדייקנות מקצועית אל נקודה מסויימת בביטנו, בין הקשקשים. אולם זד לא היה דרקון כשאר דרקוני העולם, צאצאים מנוונים לגזע האדיר והמפואר ששלט פעם בעולם, וחרבו התרסקה לרסיסים כאילו חבט בסלע. זד היפנה אליו את מבטו הקטלני, עומד להפוך את דמו למים במבט קפוא אחד, אולם אז רוחותיהם של הדרקונים המוארים שצפו בנעשה, התערבו והשתמשו בכוחם כדי לעורר את כוח הדרקון הנסתר השוצף בדמו של אור. ומכיוון שבדמו של אור היה טמון כוח הדרקון הגדול ביותר בתולדות האדם, הוא הפך מיד לדרקון זהוב ענקי, זהה בהופעתו לדרקונים הטובים והאדירים שמשלו פעם בארץ. עתה, כשגודלו שווה לדרקון השחור הענקי, פנה אור לתקוף את זד, והדרקונים המוארים שלחו לו מרחוק את עוצמתם לתמוך בו במאבקו כנגד עוצמתו האדירה של זד. מר היה המאבק הקשה ביותר שנלחם אי פעם אדם בהיסטוריה של הגזע. אולם בסופו של דבר הרג אור את זד, אף שהיה קרוב למוות בעצמו. הוא חזר לדמותו האנושית עם מותו של הדרקון השחור, ושכב שם פצוע ומדמם, עד שעברה שם שיירה של יושבי מדבר שצפו בקרב מרחוק ובאו להציל את הגיבור. ימים שלמים קדח וגסס אור עד שלבסוף יצאה נשמתו- ואז רק כוח הדרקון האדיר השוכן בו נשאר בגופו. ובמבטו הלוהט והצורב הוא דיבר ואמר מבעד לשפתיים מתות את המילים הגורליות הידועות בשם "נבואת איש הדרקון" ואז עזב גם כוח זה את גופו והוא נדם, בטרם מלאו לו שלושים. הוא נקבר בהלוויה מפוארת כגיבור הגדול ביותר שידעה האנושות ועל מצבת קיברו נחרטו המילים האחרונות שלו, הנבואה שחזתה את שובם של הדרקונים- המוארים והאפלים אל האדמה ואת הקרב האחרון בניהם שיכריע את גורל האנושות הדרקונים והגזעים החיים כולם.
 
נו, מה אתם אומרים?

 

CallMeCavanaugh

New member
אני לא עושה את זה בדרך כלל

אני תמיד מתנצל על "הביקורת הפוגעת" שלי, אבל למעשה נותן ביקורת בונה. הפעם באמת שאין לי שום דבר חיובי להגיד. הקטע עמוס בקלישאות שכתובות בחוסר חן ובצורה משעממת. אופן ההגשה של הסיפור אולי מתאים למישהו שמספר אותו, לא כסיפור בפני עצמו. יש כאן תקציר של סיפור, לא סיפור. גם במקרה של העברת הסיפור על ידי מספר אחר הסיפור הזה יצטרך לעבור שכתוב מאוד מאסיבי, אבל עצתי לך - תתחיל במשהו פשוט יותר, קצר יותר. הרחבה של הסיפור הזה לפרופורציות המגיעות לו יניבו סיפור שכבר סופר עשרות פעמים בעבר. אני ממליץ גם לקרוא קצת על איך לכתוב נכון. לקסיקון טרקי סיטי הוא מקור טוב למידע כזה, וביקורות בונות לרוב גם הן מקור טוב לאיתור בעיות נפוצות והתגברות עליהן. כשתפרסם את הקטע הבא שלך (ותזכור - קצר יותר ופשוט יותר), אני אוכל לתת ביקורת ספציפית על בעיות בקטע, אבל אני לא מתכוון לכתוב משהו כזה על הקטע שפרסמת - זה יקח יותר מדי זמן ומקום. שוב - מצטער אם הייתי קשוח.
 
אהלן ../images/Emo13.gif

קודם כל, לא נעלבתי. את הקטע הנ"ל כתבתי לפני הרבה זמן (לפני שנתיים אני חושב) והוא היה אמור להיות לכאורה פרולוג של סיפור בסדר גודל של רומן (כמובן שזה לא יצא לפועל. ככה זה בסיפורים ארוכים. קל להתחיל קשה לסיים) בנוסף לכך מבנה השורות הוא נוראי, אני יודע, אפילו לי זה צורם בעניים (צריך להתרגל לממשק של תיבת התגובה של תפוז) בכל מקרה תודה על ההתיחסות
 
יפה מאד - בתור שלד לסיפור. אהבתי

את הקטע הזה הרבה יותר מכל דבר אחר, שקראתי כאן בפורום. זה נראה רעיון נפלא לסיפור. מזכיר מאד גם את ספריה של פליסיטי סאבג', ובעיקר את "דלתה סיטי" (מכיר/ה?) - המספר על נושא דומה. איך את/ה חושב/ת לפתח זאת?
 
למעלה