נביאת נחמה
אם אחיה, ישעיהו ליבוביץ', היה נביא התוכחה, היא היתה נביאת הנחמה מאת יאיר שלג אלו היתה נחמה ליבוביץ' בחיים כיום, בוודאי היתה מתנגדת לפרסום הכתבה הזאת. פעם התקשרתי אליה כדי לבקש לראיין אותה. באותו חיתוך דיבור פסקני שאיפיין גם את אחיה, ישעיהו ליבוביץ', נימקה את סירובה: "שאנשים יקראו ספרים, לא עיתונים". ואמנם, באופן יחסי למעמדה בתחומה, מעט מאוד כתבות התפרסמו עליה. העובדה שמכון ון-ליר עורך בשבוע הבא כנס מיוחד לציון 100 שנים להולדתה, מעניקה הזדמנות לספק הזדמנות לחזור אל דמותה. ליבוביץ', שנפטרה ב-1997, היתה פרשנית תנ"ך ובעיקר מורה לתנ"ך - אולי הבולטת בין המורים לתנ"ך בישראל של המאה העשרים. כשהיתה בת 51 הוענק לה פרס ישראל לחינוך, הרבה לפני שזכה בו אחיה הבכור (וויתר עליו, לאור הוויכוח הציבורי שהתעורר על הענקת הפרס למי שכינה את חיילי צה"ל בשטחים "יודו-נאצים"). היא נולדה ב-1905 בריגה, בירת לטוויה. בעקבות המהפכה הבולשוויקית עברה המשפחה לברלין. ליבוביץ' למדה באוניברסיטה המקומית וכתבה דוקטורט על התרגומים השונים לספר תהילים. לשאלה מה הרקע שהצמיח שני אחים מוכשרים ובולטים כל כך, עונה מכרה, חוקר התנ"ך הפרופ' אוריאל סימון: "בתנאים של אוניברסיטאות גרמניה, יהודי היה חייב להצטיין רק כדי לשרוד". אבל מכיוון שאפילו בתנאים ההם, לא כל סטודנט יהודי התבלט כמו האחים ליבוביץ', הוא מוסיף: "היה להם אבא סוחר עשיר, שדיבר איתם עברית ומימן להם מגיל צעיר לימודים יהודיים וכלליים ברמה גבוהה, וכנראה שהיו פה גם גנים טובים במיוחד". ב-1930 עלתה ליבוביץ' לארץ והתגוררה בירושלים. במשך שנים ארוכות לימדה בבית המדרש למורות של תנועת "המזרחי" ומ-1957 גם היתה מרצה לתנ"ך באוניברסיטת תל אביב. חייה לא היו קלים. היא נישאה לדוד שלה, שהיה מבוגר ממנה בשנים רבות, ובמשך שנים נאלצה להתמודד עם בריאותו הקשה. בכל אותן שנים היא המשיכה ללמד את תלמידיה בדירה צנועה בשכונת רוממה ולהתרוצץ, ממש כמו אחיה, בכל פינה בארץ שבה נמצא ביקוש לשיעוריה. למאמר השלם בעתון הארץ http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=664159&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0
אם אחיה, ישעיהו ליבוביץ', היה נביא התוכחה, היא היתה נביאת הנחמה מאת יאיר שלג אלו היתה נחמה ליבוביץ' בחיים כיום, בוודאי היתה מתנגדת לפרסום הכתבה הזאת. פעם התקשרתי אליה כדי לבקש לראיין אותה. באותו חיתוך דיבור פסקני שאיפיין גם את אחיה, ישעיהו ליבוביץ', נימקה את סירובה: "שאנשים יקראו ספרים, לא עיתונים". ואמנם, באופן יחסי למעמדה בתחומה, מעט מאוד כתבות התפרסמו עליה. העובדה שמכון ון-ליר עורך בשבוע הבא כנס מיוחד לציון 100 שנים להולדתה, מעניקה הזדמנות לספק הזדמנות לחזור אל דמותה. ליבוביץ', שנפטרה ב-1997, היתה פרשנית תנ"ך ובעיקר מורה לתנ"ך - אולי הבולטת בין המורים לתנ"ך בישראל של המאה העשרים. כשהיתה בת 51 הוענק לה פרס ישראל לחינוך, הרבה לפני שזכה בו אחיה הבכור (וויתר עליו, לאור הוויכוח הציבורי שהתעורר על הענקת הפרס למי שכינה את חיילי צה"ל בשטחים "יודו-נאצים"). היא נולדה ב-1905 בריגה, בירת לטוויה. בעקבות המהפכה הבולשוויקית עברה המשפחה לברלין. ליבוביץ' למדה באוניברסיטה המקומית וכתבה דוקטורט על התרגומים השונים לספר תהילים. לשאלה מה הרקע שהצמיח שני אחים מוכשרים ובולטים כל כך, עונה מכרה, חוקר התנ"ך הפרופ' אוריאל סימון: "בתנאים של אוניברסיטאות גרמניה, יהודי היה חייב להצטיין רק כדי לשרוד". אבל מכיוון שאפילו בתנאים ההם, לא כל סטודנט יהודי התבלט כמו האחים ליבוביץ', הוא מוסיף: "היה להם אבא סוחר עשיר, שדיבר איתם עברית ומימן להם מגיל צעיר לימודים יהודיים וכלליים ברמה גבוהה, וכנראה שהיו פה גם גנים טובים במיוחד". ב-1930 עלתה ליבוביץ' לארץ והתגוררה בירושלים. במשך שנים ארוכות לימדה בבית המדרש למורות של תנועת "המזרחי" ומ-1957 גם היתה מרצה לתנ"ך באוניברסיטת תל אביב. חייה לא היו קלים. היא נישאה לדוד שלה, שהיה מבוגר ממנה בשנים רבות, ובמשך שנים נאלצה להתמודד עם בריאותו הקשה. בכל אותן שנים היא המשיכה ללמד את תלמידיה בדירה צנועה בשכונת רוממה ולהתרוצץ, ממש כמו אחיה, בכל פינה בארץ שבה נמצא ביקוש לשיעוריה. למאמר השלם בעתון הארץ http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=664159&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0