נגד החלוקה
מסמך : נגד החלוקה בין המיתוסים הציוניים תופס מקום מרכזי המיתוס על הקמת המדינה היהודית, משאת הנפש של ששים דורות של יהודים בגולה. הקמת מדינת ישראל מוצגת כעניין מתקדם שאין עליו עוררין. העובדה כי כל הכוחות הפוליטיים בישוב היהודי (כולל הסטליניסטים) תמכו בהצעת החלוקה של האו"ם, העובדה כי ארה"ב וברה"מ שתפו פעולה ביניהן בעניין זה - מוצגות כהוכחות האולטימטיביות ל"קדמה" שהיתה טמונה בהצעת החלוקה בכלל ובהקמת המדינה היהודית בפרט. כל המאורעות מרגע ביצוע אותה תכנית הרת-שואה מוצגים על-ידי ציונים שמאליים וסטליניסטים כהשתלשלות שאינה נובעת, שאיננה חלק מאותה תכנית. כזכור לא בוצעה מעולם אותה תכנית חלוקה ככתבה וכלשונה. המדינה הפלסטינית הזעירה אשר צריכה היתה לקום חולקה בהסכמים בין בן-גוריון ועבדאללה ונשכחה מלב עד אשר עם תום מלחמת 1967 הועלתה שוב - ושוב כתכנית ריאקציונית מובהקת. המלחמות בבנגלה-דש, במזה"ת (ובאירלנד) הן תזכורות הנשלחות לנו עד היום מן החלוקות אשר האימפריאליזם הבריטי טמן, כמוקשים, בדרך נסיגתו. כמהפכנים עלינו להיות מודעים את ההיסטוריה של תנועת הפועלים בכלל ושל הארגונים המהפכניים בפרט. אנו מביאים גילוי דעת על החלוקה של קבוצה טרוצקיסטית, "ברית הקומוניסטים המהפכנים – הסקציה הפלשתינאית של האינטרנציונל ה-4" שפעלה בפלסטינה בשנים ההן. המאמר פורסם בעיתון "קול-המעמד" מס. 31, בספטמבר 1947. נגד החלוקה ! חברי ועדת האונ"א גלו "הבנה" לבעיית הארץ ו"עשו עבודה מפליאה משך זמן קצר מאד". כך הגיבה על הצעת החלוקה בשם הסוכנות, גולדה מאירסון, ורוב המפלגות הציוניות הסכימו לה, בהסתייגויות מסוימות בנוגע ל"צורת" הפתרון. והנה הצטרף לדעה זו גם מר מרשל, מניסטר החוץ האמריקאי. אולם מניסטר החוץ האמריקאי כידוע, אינו מוסד הדואג לשלום עמים נרדפים. ולכן עשויה תגובה זו לעורר חששות גם בלב אלה שהאמינו עד כה בכוונות הטובות של ועדת האונ"א. מה נותנת הצעת ועדת האונ"א ליהודים ? במבט ראשון: הכל. עלית 150,000 ויותר. עצמאות מדינית. שני שלישי פלשתינה בקרוב, שלושת הנמלים הגדולים וכמעט כל אזור החוף. זה היה יותר מאשר העיזו לשער אפילו האופטימיסטים מבין אנשי הסוכנות. האין "הבנה" ו"ידידות" זו חשודים במקצת? מדוע הצביעו בעד הצעה זו נציגי קאנדה, הולנד ושבדיה, הקשורים קשרים הדוקים למעצמות האנגלו-זכסיות? ומדוע הצביעו בעדה נציגי המדינות גואטמאלה, פרו ואורוגוואי שאת מדיניותם מכתיבים ממש בוושינגטון? - בכל העיתונות הציונית והציונית למחצא (פ.ק.פ.) השתמטו מלהציג את השאלה הזו. וממילא לא ענו עליה. אך דווקא זו היא השאלה הקובעת. חשובים מתוכן ההצעה הם הגורמים שהניעו את המציעים. כי אל נרמה את עצמנו! - מאחרי המדינות ה"בלתי מעונינות" - כדברי מרשל - מסתתרות המעצמות המעונינות ביותר בבעיה זו. החישובים שהולידו את הצעת חלוקת פלשתינה הם אותם החשובים שהביאו לחלוקת הודו. וחישובים אלה מה הם ? בתקופתנו, תקופה של מהפכות סוציאליות והתקוממויות העמים המשועבדים, מקיים האימפריאליזם את שלטונו בעיקר באמצעות שתי שיטות: דיכוי גס וברוטלי - באינדונזיה, הודו-סין ויוון; או בדרך הכשלת המלחמה המעמדית על ידי חרחור ריב לאומני. השיטה האחרונה בטוחה יותר, זולה יותר ומאפשרת לאימפריאליזם להסתתר מאחרי הקלעים . האימפריאליזם נעזר עד כה בהצלחה בשיטת ה"הפרד ומשול" בארץ בהשתמשו ב"עליה" הציונית כגורם מסכסך. כך נוצרה מתיחות לאומית שהפנתה, במידה רבה, את התמרמרות ההמונים הערבים בארץ ובמזרח הערבי כולו מן האימפריאליזם אל היהודים. אך בזמן האחרון חדלה השיטה להביא את מלא התוצאות הרצויות. למרות המתיחות הלאומנית התפתח והתארגן בארץ מעמד פועלים ערבי חזק ולוחם. שלב חדש נפתח בתולדות פלשתינה, בשעה שפועלים ערבים ויהודים שתפו פעולה בשביתות מקיפות ואילצו את המנצל האימפריאליסטי למתן ויתורים. וכישלונו האחרון, להטיל את תושבי פלשתינה לתוך מערבולת דמים הדדית ממושכת בדרך מעשי פרובוקציה, למד את האימפריאליזם לקח נוסף. עתה הוציא את מסקנותיו: אם אתם מסרבים לצאת אחד נגד השני, נעמידכם במצב פוליטי-כלכלי כזה שיכריח אתכם לכך! - זהו תוכנה האמיתי של הצעת החלוקה. שמא יתגשם בזה חלום העצמאות המדינית של העם היהודי? "עצמאות" המדינה היהודית תתבטא בזה שתוכל לבחור באפן "חפשי" ו"עצמאי" בין השנים: לגווע מרעב או להימכר לאימפריאליזם על עורה ועצמותיה. סחר החוץ - ספוק הסחורות, חיוניות ושאינן חיוניות, ושווק התוצרת המקומית - נשאר כקודם תחת פקוח האימפריאליזם. עמדות המפתח של המשק, הנפט, החשמל, המינרלים, נשארים בידי המונופול של קפיטליסטים זרים. והפרופיטים ימשיכו לזרום לכיסיהם . מדינת כיס יהודית בלב המזרח הערבי עשויה להיות מכשיר מצוין בידי המדיניות האימפריאליסטית. מבודדת מן ההמונים הערבים, תהיה מדינה זו נטולת כל אמצעי התגוננות ונתונה לחסד ולשבט בידי האימפריאליסטים. ואלה ישתמשו בה לבצור עמדתם ויטפחו בו בזמן בקרב ארצות ערב את ה"סכנה היהודית". כלומר את הפחד מפני מגמות ההתפשטות הבלתי נמנעות של המדינה היהודית הזעירה. וביום בהיר אחד, כשהמתיחות תגיע לשיאה יעזבו "הידידים" את המדינה היהודית לנפשה. גם לערבים תינתן "עצמאות מדינית"; החלוקה תביא ליצירת מדינה ערבית פיאודלית מפגרת, כעין עבר הירדן במערב הירדן. כך שואפים לבודד ולשתק את הפרולטריון הערבי בסביבת חיפה, מרכז חשוב זה מבחינת הנפט ומבחינה אסטרטגית, שואפים לפצל ולשתק את המלחמה המעמדית של כל פועלי פלשתינה. ו"הצלת פליטי המחנות"? האימפריאליזם יצר את בעיית פליטי המחנות כשסגר בפניהם את שערי כל המדינות. גורל הפליטים נוגע לו. הוא גם אינו פילנתרופ. ואם יעביר "במתנה" את פליטי המחנות לפלשתינה הרי יעשה זאת במטרה אחת בלבד: להשתמש בהם לצרכיו. בהצעת החלוקה, שהיא, למראית עין, ל"טובת" היהודים בצורתה, יש כמה צדדים מועילים: א) ישמשו הויתורים לציונות פיתיון בו ידוגו את הסכמת רוב היהדות. ב) הזדמנות פרובוקטיבית נהדרת להרגיז את הערבים (שהגיעה לשיא בצרוף יפו למדינה היהודית ושלילת כל נמל מהמדינה הערבית). ג) פרובוקציה זו מאפשרת לבריטניה להופיע אחר כך כ"ידיד הערבים" ו"להלחם" בעד חלוקה שניה צודקת יותר "לטובת" הערבים ועל ידי כך להקל עליהם לבלוע את הגלולה המרה. כלומר לפנינו כאן חלוקת תפקידים מחושבת מראש. בקצור: הצעת ועדת אונ"א אינה פתרון ליהודים, גם לא לערבים: היא פתרון אך ורק למדיניות האימפריאליסטית. המדיניות הציונית הרשמית נאחזת בהתלהבות בעצם שהאימפריאליזם השליך לה. וגם המבקרים הציוניים ה"שמאליים", תחת לקרוע אח המסכה מעל המשחק האימפריאליסטי, מתקיפים הם - בחצי-פה - את תכנית החלוקה ותובעים . . . מדינה יהודית בכל פלשתינה! המדינה הדו-לאומית לפי מתכונת השומר הצעיר היא רק הסוואה לאותה סיסמה כי היא נותנת ליהודים את הזכות לכפות על הערבים את ה"עליה" והציונות וכל הקשור בזה בלי ונגד הסכמתם . והפ.ק.פ.? מחכה, כנראה, לפתרון ה"צודק"' של האונ"א. על כל פנים היא ממשיכה לטפח אשליות בנוגע לאונ"א ובזה רק מסייעת להסוואת התכנית האימפריאליסטית ולהוצאתה לפועל. לעומת כל אלה הננו אומרים וחוזרים: אל נפול לתוך המלכודת שטמנו לנו! פתרון הבעיה היהודית, כפתרון בעיית הארץ לא יבואו "מלמעלה", מן האונ"א או איזה מוסד אימפריאליסטי אחר. שום "מאבק", "טרור", או "לחץ" מוסרי לא יניעו את האימפריאליזם להפקיר את האינטרסים החיוניים לו כל כך (מניות הנפט נתנו השנה 60% דיבידנדים!). כדי לפתור את בעיית היהודים, כדי להשתחרר מעול האימפריאליזם, יש רק דרך אחת: המלחמה המעמדית המשותפת עם אחינו למעמד הערבים; מלחמה שהיא חוליה בלחי נפרדת במלחמה האנטי-אימפריאליסטית של ההמונים המדוכאים בכל המזרח הערבי ובעולם כולו. כוח האימפריאליזם בחלוקה - כוחנו באחדות מעמדית בין-לאומית.
מסמך : נגד החלוקה בין המיתוסים הציוניים תופס מקום מרכזי המיתוס על הקמת המדינה היהודית, משאת הנפש של ששים דורות של יהודים בגולה. הקמת מדינת ישראל מוצגת כעניין מתקדם שאין עליו עוררין. העובדה כי כל הכוחות הפוליטיים בישוב היהודי (כולל הסטליניסטים) תמכו בהצעת החלוקה של האו"ם, העובדה כי ארה"ב וברה"מ שתפו פעולה ביניהן בעניין זה - מוצגות כהוכחות האולטימטיביות ל"קדמה" שהיתה טמונה בהצעת החלוקה בכלל ובהקמת המדינה היהודית בפרט. כל המאורעות מרגע ביצוע אותה תכנית הרת-שואה מוצגים על-ידי ציונים שמאליים וסטליניסטים כהשתלשלות שאינה נובעת, שאיננה חלק מאותה תכנית. כזכור לא בוצעה מעולם אותה תכנית חלוקה ככתבה וכלשונה. המדינה הפלסטינית הזעירה אשר צריכה היתה לקום חולקה בהסכמים בין בן-גוריון ועבדאללה ונשכחה מלב עד אשר עם תום מלחמת 1967 הועלתה שוב - ושוב כתכנית ריאקציונית מובהקת. המלחמות בבנגלה-דש, במזה"ת (ובאירלנד) הן תזכורות הנשלחות לנו עד היום מן החלוקות אשר האימפריאליזם הבריטי טמן, כמוקשים, בדרך נסיגתו. כמהפכנים עלינו להיות מודעים את ההיסטוריה של תנועת הפועלים בכלל ושל הארגונים המהפכניים בפרט. אנו מביאים גילוי דעת על החלוקה של קבוצה טרוצקיסטית, "ברית הקומוניסטים המהפכנים – הסקציה הפלשתינאית של האינטרנציונל ה-4" שפעלה בפלסטינה בשנים ההן. המאמר פורסם בעיתון "קול-המעמד" מס. 31, בספטמבר 1947. נגד החלוקה ! חברי ועדת האונ"א גלו "הבנה" לבעיית הארץ ו"עשו עבודה מפליאה משך זמן קצר מאד". כך הגיבה על הצעת החלוקה בשם הסוכנות, גולדה מאירסון, ורוב המפלגות הציוניות הסכימו לה, בהסתייגויות מסוימות בנוגע ל"צורת" הפתרון. והנה הצטרף לדעה זו גם מר מרשל, מניסטר החוץ האמריקאי. אולם מניסטר החוץ האמריקאי כידוע, אינו מוסד הדואג לשלום עמים נרדפים. ולכן עשויה תגובה זו לעורר חששות גם בלב אלה שהאמינו עד כה בכוונות הטובות של ועדת האונ"א. מה נותנת הצעת ועדת האונ"א ליהודים ? במבט ראשון: הכל. עלית 150,000 ויותר. עצמאות מדינית. שני שלישי פלשתינה בקרוב, שלושת הנמלים הגדולים וכמעט כל אזור החוף. זה היה יותר מאשר העיזו לשער אפילו האופטימיסטים מבין אנשי הסוכנות. האין "הבנה" ו"ידידות" זו חשודים במקצת? מדוע הצביעו בעד הצעה זו נציגי קאנדה, הולנד ושבדיה, הקשורים קשרים הדוקים למעצמות האנגלו-זכסיות? ומדוע הצביעו בעדה נציגי המדינות גואטמאלה, פרו ואורוגוואי שאת מדיניותם מכתיבים ממש בוושינגטון? - בכל העיתונות הציונית והציונית למחצא (פ.ק.פ.) השתמטו מלהציג את השאלה הזו. וממילא לא ענו עליה. אך דווקא זו היא השאלה הקובעת. חשובים מתוכן ההצעה הם הגורמים שהניעו את המציעים. כי אל נרמה את עצמנו! - מאחרי המדינות ה"בלתי מעונינות" - כדברי מרשל - מסתתרות המעצמות המעונינות ביותר בבעיה זו. החישובים שהולידו את הצעת חלוקת פלשתינה הם אותם החשובים שהביאו לחלוקת הודו. וחישובים אלה מה הם ? בתקופתנו, תקופה של מהפכות סוציאליות והתקוממויות העמים המשועבדים, מקיים האימפריאליזם את שלטונו בעיקר באמצעות שתי שיטות: דיכוי גס וברוטלי - באינדונזיה, הודו-סין ויוון; או בדרך הכשלת המלחמה המעמדית על ידי חרחור ריב לאומני. השיטה האחרונה בטוחה יותר, זולה יותר ומאפשרת לאימפריאליזם להסתתר מאחרי הקלעים . האימפריאליזם נעזר עד כה בהצלחה בשיטת ה"הפרד ומשול" בארץ בהשתמשו ב"עליה" הציונית כגורם מסכסך. כך נוצרה מתיחות לאומית שהפנתה, במידה רבה, את התמרמרות ההמונים הערבים בארץ ובמזרח הערבי כולו מן האימפריאליזם אל היהודים. אך בזמן האחרון חדלה השיטה להביא את מלא התוצאות הרצויות. למרות המתיחות הלאומנית התפתח והתארגן בארץ מעמד פועלים ערבי חזק ולוחם. שלב חדש נפתח בתולדות פלשתינה, בשעה שפועלים ערבים ויהודים שתפו פעולה בשביתות מקיפות ואילצו את המנצל האימפריאליסטי למתן ויתורים. וכישלונו האחרון, להטיל את תושבי פלשתינה לתוך מערבולת דמים הדדית ממושכת בדרך מעשי פרובוקציה, למד את האימפריאליזם לקח נוסף. עתה הוציא את מסקנותיו: אם אתם מסרבים לצאת אחד נגד השני, נעמידכם במצב פוליטי-כלכלי כזה שיכריח אתכם לכך! - זהו תוכנה האמיתי של הצעת החלוקה. שמא יתגשם בזה חלום העצמאות המדינית של העם היהודי? "עצמאות" המדינה היהודית תתבטא בזה שתוכל לבחור באפן "חפשי" ו"עצמאי" בין השנים: לגווע מרעב או להימכר לאימפריאליזם על עורה ועצמותיה. סחר החוץ - ספוק הסחורות, חיוניות ושאינן חיוניות, ושווק התוצרת המקומית - נשאר כקודם תחת פקוח האימפריאליזם. עמדות המפתח של המשק, הנפט, החשמל, המינרלים, נשארים בידי המונופול של קפיטליסטים זרים. והפרופיטים ימשיכו לזרום לכיסיהם . מדינת כיס יהודית בלב המזרח הערבי עשויה להיות מכשיר מצוין בידי המדיניות האימפריאליסטית. מבודדת מן ההמונים הערבים, תהיה מדינה זו נטולת כל אמצעי התגוננות ונתונה לחסד ולשבט בידי האימפריאליסטים. ואלה ישתמשו בה לבצור עמדתם ויטפחו בו בזמן בקרב ארצות ערב את ה"סכנה היהודית". כלומר את הפחד מפני מגמות ההתפשטות הבלתי נמנעות של המדינה היהודית הזעירה. וביום בהיר אחד, כשהמתיחות תגיע לשיאה יעזבו "הידידים" את המדינה היהודית לנפשה. גם לערבים תינתן "עצמאות מדינית"; החלוקה תביא ליצירת מדינה ערבית פיאודלית מפגרת, כעין עבר הירדן במערב הירדן. כך שואפים לבודד ולשתק את הפרולטריון הערבי בסביבת חיפה, מרכז חשוב זה מבחינת הנפט ומבחינה אסטרטגית, שואפים לפצל ולשתק את המלחמה המעמדית של כל פועלי פלשתינה. ו"הצלת פליטי המחנות"? האימפריאליזם יצר את בעיית פליטי המחנות כשסגר בפניהם את שערי כל המדינות. גורל הפליטים נוגע לו. הוא גם אינו פילנתרופ. ואם יעביר "במתנה" את פליטי המחנות לפלשתינה הרי יעשה זאת במטרה אחת בלבד: להשתמש בהם לצרכיו. בהצעת החלוקה, שהיא, למראית עין, ל"טובת" היהודים בצורתה, יש כמה צדדים מועילים: א) ישמשו הויתורים לציונות פיתיון בו ידוגו את הסכמת רוב היהדות. ב) הזדמנות פרובוקטיבית נהדרת להרגיז את הערבים (שהגיעה לשיא בצרוף יפו למדינה היהודית ושלילת כל נמל מהמדינה הערבית). ג) פרובוקציה זו מאפשרת לבריטניה להופיע אחר כך כ"ידיד הערבים" ו"להלחם" בעד חלוקה שניה צודקת יותר "לטובת" הערבים ועל ידי כך להקל עליהם לבלוע את הגלולה המרה. כלומר לפנינו כאן חלוקת תפקידים מחושבת מראש. בקצור: הצעת ועדת אונ"א אינה פתרון ליהודים, גם לא לערבים: היא פתרון אך ורק למדיניות האימפריאליסטית. המדיניות הציונית הרשמית נאחזת בהתלהבות בעצם שהאימפריאליזם השליך לה. וגם המבקרים הציוניים ה"שמאליים", תחת לקרוע אח המסכה מעל המשחק האימפריאליסטי, מתקיפים הם - בחצי-פה - את תכנית החלוקה ותובעים . . . מדינה יהודית בכל פלשתינה! המדינה הדו-לאומית לפי מתכונת השומר הצעיר היא רק הסוואה לאותה סיסמה כי היא נותנת ליהודים את הזכות לכפות על הערבים את ה"עליה" והציונות וכל הקשור בזה בלי ונגד הסכמתם . והפ.ק.פ.? מחכה, כנראה, לפתרון ה"צודק"' של האונ"א. על כל פנים היא ממשיכה לטפח אשליות בנוגע לאונ"א ובזה רק מסייעת להסוואת התכנית האימפריאליסטית ולהוצאתה לפועל. לעומת כל אלה הננו אומרים וחוזרים: אל נפול לתוך המלכודת שטמנו לנו! פתרון הבעיה היהודית, כפתרון בעיית הארץ לא יבואו "מלמעלה", מן האונ"א או איזה מוסד אימפריאליסטי אחר. שום "מאבק", "טרור", או "לחץ" מוסרי לא יניעו את האימפריאליזם להפקיר את האינטרסים החיוניים לו כל כך (מניות הנפט נתנו השנה 60% דיבידנדים!). כדי לפתור את בעיית היהודים, כדי להשתחרר מעול האימפריאליזם, יש רק דרך אחת: המלחמה המעמדית המשותפת עם אחינו למעמד הערבים; מלחמה שהיא חוליה בלחי נפרדת במלחמה האנטי-אימפריאליסטית של ההמונים המדוכאים בכל המזרח הערבי ובעולם כולו. כוח האימפריאליזם בחלוקה - כוחנו באחדות מעמדית בין-לאומית.