נגיד. ורק נגיד ש...
- פותח הנושא עציון
- פורסם בתאריך
את משווה בן זוג לסבא וסבתא?
בן זוגך, שיחיה, גם אם מרגיש שמגיע לו פרס נובל על שטיפל בילדים, הילדים הם עדיין ילדים שלו ואין בזה שטיפל בהם שום דבר שמצדיק מדליה (גם אם היה לו מאוד קשה). סבא וסבתא לעומת זאת, גם אם התנדבו למשימה וגם אם עשו את זה בכייף בהחלט ראוים לתודה מיוחדת ואף לצ´ופר נחמד. מאוד נראה לי הרעיון שהציעה פה מישהי למעלה לשלוח אותם לאיזה יום פינוק, כביכול כתמורה לפינוק ולחופש שאפשרו להורים. המילה כביכול היא מכוון שזה לא מדידה סימטרית ולא תמורה (בנינו, מסג´ הוא לא תמורה על שבוע..)אלא רצון אמיתי להביע תודה ולתת מעט כהוקרת תודה (וכהכנה לפעם הבאה...
)
בן זוגך, שיחיה, גם אם מרגיש שמגיע לו פרס נובל על שטיפל בילדים, הילדים הם עדיין ילדים שלו ואין בזה שטיפל בהם שום דבר שמצדיק מדליה (גם אם היה לו מאוד קשה). סבא וסבתא לעומת זאת, גם אם התנדבו למשימה וגם אם עשו את זה בכייף בהחלט ראוים לתודה מיוחדת ואף לצ´ופר נחמד. מאוד נראה לי הרעיון שהציעה פה מישהי למעלה לשלוח אותם לאיזה יום פינוק, כביכול כתמורה לפינוק ולחופש שאפשרו להורים. המילה כביכול היא מכוון שזה לא מדידה סימטרית ולא תמורה (בנינו, מסג´ הוא לא תמורה על שבוע..)אלא רצון אמיתי להביע תודה ולתת מעט כהוקרת תודה (וכהכנה לפעם הבאה...
כן אני משווה
מה לעשות, אני עדיין הילדה של ההורים שלי, וכשאני יוצאת לחופש, וההורים שלי מתנדבים לשמור לי על הילדים, הם לא עושים את זה כי בא להם לשמור על חמישה זאטוטים, אלא כי הם מאוד רוצים שהבת שלהם תנוח. ואם הבעל שלי רוצה שאנוח ואסע לחו"ל ונשאר עם המעמסה של ארבעה ילדים, הוא עושה זאת כהורה, וכך גם הורי ששומרים על נכדיהם עושים זאת כהורים. אני, כעקרון, לא נוסעת לחופשות של יותר מיומיים, כי אני לא חושבת שההורים שלי חייבים לשמור על ילדי. לשם כך יש בייביסיטרים בתשלום. ואת הפרנציפ של נביא מתנה גדולה, ונרגיש שאנחנו יכולים לנצל את ההורים עד הססוף, ראיתי אצל גיסתי. אחת לחודשיים שלושה היא מעופפת לחו"לה ומותירה את חמותי עם חמשת ילדיה. האחד חייל, השניה חיילת, השלישי סטודנט ושני זאטוטים. לחמותי יש על המקרר לוח חופשות של זה, לוח מערכת שעות של ההוא, סידורי הסעות וכו´. גיסתי תמיד חוזרת עם מתנה מדהימה. פעם כלי מטמטם מכסף, פעם מגהץ (כדי שלחמותי יהיה יותר קל לגהץ לה?). וכך היא עפה לה מעופפת לה, וחמותי שומרת על הילדים. ולמי היא מקטרת?? לאלו שלא קונים, אבל גם לא מנצלים.
מה לעשות, אני עדיין הילדה של ההורים שלי, וכשאני יוצאת לחופש, וההורים שלי מתנדבים לשמור לי על הילדים, הם לא עושים את זה כי בא להם לשמור על חמישה זאטוטים, אלא כי הם מאוד רוצים שהבת שלהם תנוח. ואם הבעל שלי רוצה שאנוח ואסע לחו"ל ונשאר עם המעמסה של ארבעה ילדים, הוא עושה זאת כהורה, וכך גם הורי ששומרים על נכדיהם עושים זאת כהורים. אני, כעקרון, לא נוסעת לחופשות של יותר מיומיים, כי אני לא חושבת שההורים שלי חייבים לשמור על ילדי. לשם כך יש בייביסיטרים בתשלום. ואת הפרנציפ של נביא מתנה גדולה, ונרגיש שאנחנו יכולים לנצל את ההורים עד הססוף, ראיתי אצל גיסתי. אחת לחודשיים שלושה היא מעופפת לחו"לה ומותירה את חמותי עם חמשת ילדיה. האחד חייל, השניה חיילת, השלישי סטודנט ושני זאטוטים. לחמותי יש על המקרר לוח חופשות של זה, לוח מערכת שעות של ההוא, סידורי הסעות וכו´. גיסתי תמיד חוזרת עם מתנה מדהימה. פעם כלי מטמטם מכסף, פעם מגהץ (כדי שלחמותי יהיה יותר קל לגהץ לה?). וכך היא עפה לה מעופפת לה, וחמותי שומרת על הילדים. ולמי היא מקטרת?? לאלו שלא קונים, אבל גם לא מנצלים.
סוגיית המובן מאליו...
מה יש לנו עם הקטע הזה של המובן מאליו? או מה קדם למה, הביצה או התרנגולת? יש ילדים (הרוב) שיש להם שורש נטוע עמוק בממלכת המובן מאליו. ברובו באשמתנו כהורים. אנחנו משדרים להם כל הזמן שכל מה שאנחנו נותנים להם, הוא מובן מאליו. בזכות זה שהם הילד שלנו הם תמיד מקבלים הכל ! אם אנחנו מזכירים להם שנתנו להם משהו אי-פעם, זאת סחיטה רגשית. אם אנחנו מסרבים לתת, זאת קמצנות במקרה הטוב, רשעות במקרה הרע. אם אנחנו נותנים תמיד, ואף פעם לא מקבלים חזרה, אנחנו מתמרמרים. (כן עציון, גם בנימה מחוייכת יש מידה של מרמור). אם אנחנו ממשיכים תמיד לתת, ותמיד גם לשתוק, אנחנו זורקים להם חול לעיניים, ומחמיצים את ההזדמנות ללמד אותם ערכיות מהי. אם יש דבר אחד טוב בנושא הזה להיתפס בו, זו הציפייה שהיכולת להעניק ולתת בלי לצפות לתמורה, תהפוך אצלם לערך. תקווה שפעם הם יבינו מה הם קיבלו, ויהיו מסוגלים לתת גם הם בזכות הלמידה הזאת. אני באופן אישי מאוד לא מחבבת את העניין הזה של מתנות מחו"ל. ובלי קשר לחו"ל, גם אם הייתי נוסעת לא לטיול, נגיד לעבודה (וגם בלי שירותי השמרטף בחינם),והייתי חוזרת לבית שמילאו אותו בקניות וגם ניקו לי אותו, הייתי מרגישה צורך גדול לתת. תלוי ביכולת שלי, כמובן. יש דברים שבעיני הם לא מובן מאליו. הם לא נמדדים בכסף, הם נמדדים במעשה. כפי שאתם לילדיכם, תמיד תהיו יותר נותנים ממקבלים, ובעיני שווה יותר המעשה מאשר החומר. כך (בערך) רואה אתכם ה"כלה הוירטואלית".
מה יש לנו עם הקטע הזה של המובן מאליו? או מה קדם למה, הביצה או התרנגולת? יש ילדים (הרוב) שיש להם שורש נטוע עמוק בממלכת המובן מאליו. ברובו באשמתנו כהורים. אנחנו משדרים להם כל הזמן שכל מה שאנחנו נותנים להם, הוא מובן מאליו. בזכות זה שהם הילד שלנו הם תמיד מקבלים הכל ! אם אנחנו מזכירים להם שנתנו להם משהו אי-פעם, זאת סחיטה רגשית. אם אנחנו מסרבים לתת, זאת קמצנות במקרה הטוב, רשעות במקרה הרע. אם אנחנו נותנים תמיד, ואף פעם לא מקבלים חזרה, אנחנו מתמרמרים. (כן עציון, גם בנימה מחוייכת יש מידה של מרמור). אם אנחנו ממשיכים תמיד לתת, ותמיד גם לשתוק, אנחנו זורקים להם חול לעיניים, ומחמיצים את ההזדמנות ללמד אותם ערכיות מהי. אם יש דבר אחד טוב בנושא הזה להיתפס בו, זו הציפייה שהיכולת להעניק ולתת בלי לצפות לתמורה, תהפוך אצלם לערך. תקווה שפעם הם יבינו מה הם קיבלו, ויהיו מסוגלים לתת גם הם בזכות הלמידה הזאת. אני באופן אישי מאוד לא מחבבת את העניין הזה של מתנות מחו"ל. ובלי קשר לחו"ל, גם אם הייתי נוסעת לא לטיול, נגיד לעבודה (וגם בלי שירותי השמרטף בחינם),והייתי חוזרת לבית שמילאו אותו בקניות וגם ניקו לי אותו, הייתי מרגישה צורך גדול לתת. תלוי ביכולת שלי, כמובן. יש דברים שבעיני הם לא מובן מאליו. הם לא נמדדים בכסף, הם נמדדים במעשה. כפי שאתם לילדיכם, תמיד תהיו יותר נותנים ממקבלים, ובעיני שווה יותר המעשה מאשר החומר. כך (בערך) רואה אתכם ה"כלה הוירטואלית".
ריפ: אם ואם ואם, פנקס החשבונאות.
מה שאת אומרת למעשה, שלכל מטבע יש לפחות 4 צדדים. בעברית, מאיפה שלא תסתכל הרי תראה תוצאה שונה. מאחר ואני אישית ממש ממש לא עוסק לא בחשבונאות ולא בפנקסות, הרי אני עושה כמיטב יכולתי להקל על... אז מה אני מצפה מיקירי(כולל, כמובןגם מהכלה הוירטואלית...): הבעת תודה. לי זה לא משנה, ממש לא, איך וכיצד. זה ענין של חינוך!!! את השאלה העיקרית בראש השירשור העליתי אף כי לא קופחתי. השאלה היתה לצורך הדיון. כאשר אתה מחזיק את הילד יום-יומיים, אין הדבר דומה לשלושה שבועות. זה לא פשוט- ולא אפרט. מה עוד שלא שאלו אותך ולא ישבו איתך לצורך הענין. אבל כבודי מחול וכבוד אשתי מחול אף הוא. וכמו שאמר החכם (נו, מה שמו?): את מכבדי אכבד!!! וכל היתר הלא הם כתובים בספר דברי הימים ב´....
מה שאת אומרת למעשה, שלכל מטבע יש לפחות 4 צדדים. בעברית, מאיפה שלא תסתכל הרי תראה תוצאה שונה. מאחר ואני אישית ממש ממש לא עוסק לא בחשבונאות ולא בפנקסות, הרי אני עושה כמיטב יכולתי להקל על... אז מה אני מצפה מיקירי(כולל, כמובןגם מהכלה הוירטואלית...): הבעת תודה. לי זה לא משנה, ממש לא, איך וכיצד. זה ענין של חינוך!!! את השאלה העיקרית בראש השירשור העליתי אף כי לא קופחתי. השאלה היתה לצורך הדיון. כאשר אתה מחזיק את הילד יום-יומיים, אין הדבר דומה לשלושה שבועות. זה לא פשוט- ולא אפרט. מה עוד שלא שאלו אותך ולא ישבו איתך לצורך הענין. אבל כבודי מחול וכבוד אשתי מחול אף הוא. וכמו שאמר החכם (נו, מה שמו?): את מכבדי אכבד!!! וכל היתר הלא הם כתובים בספר דברי הימים ב´....
עציון..אני תמיד בעד לצ´פר אנשים
שהיו איתי בסדר. אבא שלי, למשל, עזר לנו המון. המון ריצות, כאבי ראש ומה לא. אז בתמורה קנינו לה מתנה משגעת שהוא כבר מזמן רצה. עכשיו, אני לא יודעת לגבי חו"ל. בכול זאת אין מה לקנות במזרח הרחוק. אני בטוחה שיש מזכרות נחמדות וכל מיני קשקושים למינהם. גם חמותי נסעה לאירופה לחודש והביאה לי תיק עלוב ומלוכלך שנזרק אחר כבוד לפח. אני על בשרי למדתי שכגודל הציפיות כך גודל האכזבות ולא צריך לצפות יותר מדי. אין ספק שמתנה חביבה מממת את הלב ונותנת את ההרגשה שמעריכים אותך אבל יש אנשים שלא יודעים "לדבר" במתנות. אני אישית, הייתי מביאה איזה כלי מעניין. או איזה משהו מיוחד שמשקף את התרבות שלהם. אני מעולם לא מסתכלת על המחיר אלה על המשמעות של דברים. אמא שלי אוהבת חתולים ויש לה אוסף נכבד אז לה היתה מביאה חתול מיוחד. לפעמים לא הגודל קובע אלא הכוונה והמחשבה.
שהיו איתי בסדר. אבא שלי, למשל, עזר לנו המון. המון ריצות, כאבי ראש ומה לא. אז בתמורה קנינו לה מתנה משגעת שהוא כבר מזמן רצה. עכשיו, אני לא יודעת לגבי חו"ל. בכול זאת אין מה לקנות במזרח הרחוק. אני בטוחה שיש מזכרות נחמדות וכל מיני קשקושים למינהם. גם חמותי נסעה לאירופה לחודש והביאה לי תיק עלוב ומלוכלך שנזרק אחר כבוד לפח. אני על בשרי למדתי שכגודל הציפיות כך גודל האכזבות ולא צריך לצפות יותר מדי. אין ספק שמתנה חביבה מממת את הלב ונותנת את ההרגשה שמעריכים אותך אבל יש אנשים שלא יודעים "לדבר" במתנות. אני אישית, הייתי מביאה איזה כלי מעניין. או איזה משהו מיוחד שמשקף את התרבות שלהם. אני מעולם לא מסתכלת על המחיר אלה על המשמעות של דברים. אמא שלי אוהבת חתולים ויש לה אוסף נכבד אז לה היתה מביאה חתול מיוחד. לפעמים לא הגודל קובע אלא הכוונה והמחשבה.
נו.... מה הביאו?
אנחנו עוד לא השארנו ילדים אצל סבאסבתא, ואם זה יקרה, ונביא מתנה זה כי יבוא לנו להביא מתנה, ולא כי אנחנו צריכים לשלם/לפצות. זה בגלל דעתי על מתנות "כי צריך". וצודקת צפי - אם נעלבתם, דברו עם בנכם היקר, ותגידו לו איכשהו "לפחות תגיד תודה!". ואם לא נעלבתם, אז לא קרה כלום. נכון?
ד"א - להעלב - זו החלטה שלכם, אתה יודע.
אנחנו עוד לא השארנו ילדים אצל סבאסבתא, ואם זה יקרה, ונביא מתנה זה כי יבוא לנו להביא מתנה, ולא כי אנחנו צריכים לשלם/לפצות. זה בגלל דעתי על מתנות "כי צריך". וצודקת צפי - אם נעלבתם, דברו עם בנכם היקר, ותגידו לו איכשהו "לפחות תגיד תודה!". ואם לא נעלבתם, אז לא קרה כלום. נכון?
אני, ../images/Emo45.gif
כל זמן שטיילתי עם אחותי ובעלי (היינו זוג צעיר) וחשבתי על אחייניתי (אז, זה מה שהיה) התגעגתי אליה. כפיצוי על הגעגוע והמצפון המייסר שנטשתי את ה "חיים שלי" (שהייתי, מה לעשות "מכורה לה") נכנסתי לחנות הראשונה וקניתי לה בלי הכרה. וכשאת נזכרת עם מי היא נמצאת (חמותה וחמה של אחותי) את "מתפרעת" על המדפים כפול ומכופל. כך יצא שחזרתי עם "אובר משקל" של 30 ק"ג לחם/ות ו18 ק"ג לילדים (צעצועים קלים יותר מכלים, חולצות ובשמים) ולמה קניתי ולא אחותי ? ככה יצא, אחותי לא הייתה עם כיס מלא אבל היא גם בחרה מתנות ואמרה שאכן מגיע להם.
כל זמן שטיילתי עם אחותי ובעלי (היינו זוג צעיר) וחשבתי על אחייניתי (אז, זה מה שהיה) התגעגתי אליה. כפיצוי על הגעגוע והמצפון המייסר שנטשתי את ה "חיים שלי" (שהייתי, מה לעשות "מכורה לה") נכנסתי לחנות הראשונה וקניתי לה בלי הכרה. וכשאת נזכרת עם מי היא נמצאת (חמותה וחמה של אחותי) את "מתפרעת" על המדפים כפול ומכופל. כך יצא שחזרתי עם "אובר משקל" של 30 ק"ג לחם/ות ו18 ק"ג לילדים (צעצועים קלים יותר מכלים, חולצות ובשמים) ולמה קניתי ולא אחותי ? ככה יצא, אחותי לא הייתה עם כיס מלא אבל היא גם בחרה מתנות ואמרה שאכן מגיע להם.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.