כן. זה קצת ילדותי, סליחה.
הבעיה אינה במה שענית. זה לגמרי סבבה, וגם אני רואה את זה כשאיפה לגיטימית למצוא בן זוג טוב ולהקים בית.
הבעיה היא במה שלא ענית - וחוץ מזה? אין שאיפות? אין חיים? אין לימודים? אין רצון לקריירה או עבודה? אין תחומי התעניינות שבהם את רוצה להתפתח?
זה בדיוק ההבדל בין ילדותי ללא ילדותי. בגיל שלך, בת הדודה שלי סיפרה לי ששאיפת חייה היא להקים בית בישראל, משפחה, לגדל ילדים. זה הדבר הכי חשוב בסדר העדיפויות שלה (דתיה). ועל הדרך, היא עשתה גם תואר ראשון במתמטיקה (הכי קל לה. אמאלה) ועושה גם תואר שני בייעוץ חינוכי, כי היא רואה את עצמה מגדלת את המשפחה הזאת עם מקצוע ראוי, וכזה שיאפשר לה חופשות של בתי ספר.
היום, אחרי יותר מעשר שנים מהשיחה ההיא, היא אם מאושרת ויועצת חינוכית מוערכת. זה ההבדל בין להיות ילדותי ולראות רק את הנקודה הבאה, ובין להיות לא ילדותי. לו אמרת: מתחתנת, ועל הדרך לומדת ציור כי אני אוהבת ורוצה לצייר - זה היה נשמע אחרת.