נגינה

[רויטל אברהם]

נגינה

שלום בני מנגן שנה בפסנתר/אורגנית מנגן מאוד יפה . הוא לא מתלהב להשתתף בקונצרת סיום זה מאוד מאכזב אותי שדיבתי איתו הוא אמר אני לא אוהב להיות מול קהל אבל הסכים, מה לעשות? ללחוץ או לא? תודה

 

[ליסה כאן]

אמ.....

אני אחת שכל הזמן מציירת. תמיד אמרו לי שאני מציירת מדהים ומתקדם. ההורים שלי כל הזמן לוחצים עליי שהראה את ציוריי והלך לחוג. אני לא אוהבת את הרעיון הזה. לפי דעתי את יכולה לקרוא שניה את ההודעה שלך ולהבין מה אינו בסדר. "הוא אמר לי שהוא לא אוהב להיות מול קהל" פחד במה? פחד קהל? אל תלחצי על בנך. כל מה שאני מציע זה כמובן להציע לו, לומר לו שיחשוב ברוגע ואין לו לאן למהר. בכל זאת, זה לא שווה שהוא ילך כי את אמרת לו והוא יעשה זאת באי רצון רב. אם הוא ינגן ללא רצונו הוא יהיה בלחץ גבוהה מהרגיל ואף יכול לגרום למעידות. תני לבנך להחליט וכך הוא יבטח בך יותר ועריך אותך!

 

[יעל עיני]

היי רויטל ../images/Emo140.gif

קודם כל, אני מסכימה עם ליסה בכל מילה. בנוסף, חישבי על כך. הגאווה מקונצרט הסיום צריכה להיות של בנך, ולא שלך. אם הוא בוחר לא להשתתף, עלייך לקבל זאת, זה יחזק את בטחונו בך, ובאמון שלך בו. האכזבה היא שלך, היא לא שלו. לא ללחוץ! נהפוך הוא, לעודד את העובדה שהוא פועל מתוך האמונה שלו, ומתוך ההחלטות שלו. את כן יכולה לשאול אותו האם הוא היה רוצה ללמוד לא לפחד מקהל. האם זה מאכזב אותו, שהוא לא אוהב להיות מול קהל וכו'. אל תשכחי, שהוא הלך ללמוד נגינה בשביל עצמו ולא בשבילך, ולכן כל הקשור לכך זה שלא ולא שלך. שיהיה המון בהצלחה. יעל.

 

[עוד שרון]

לא הייתי לוחצת להופיע

זו חשיפה מאוד מאוד גדולה. אני מופיעה על במות מול קהל כבר כמה שנים וזה משהו שעושה לי כל כך טוב אבל אני מבינה שזה לא כך אצל בנך. אם תלחיצי אותו יווצר מצב גרוע- הוא יעשה משהו שאת רוצה ולא משהו שהוא רוצה בו. הוא עלול ליטעות מהתרגשות/לחץ בנגינה במהלך הקונצרט ועלול להיכנס לסיחרור מחשבתי שיגרום לו להזיע, לירעוד או כל תופעה לא נעימה. הניחי לו- אם הוא מנגן להנאתו זה מה שחשוב ולא ההופעות מול קהל.

 

[tty2]

אני אענה ממרומי גילי המופלג (26)../images/Emo13.gif

גם אני ניחנתי בכישורי נגינה מגיל צעיר והייתה לי מורה פרטית שלימדה אותי בבית. כמו כן את שנותי בבי"ס יסודי, העברתי בבית ספר שפיתח תוכנית אומנויות במסגרתה, יומיים בשבוע, במשך 6 שעות כל יום, השתתפנו בחוגי מוסיקה, מחול, אומנות (ציור ופיסול) ומלאכה. גם אני כמו בנך לא אהבתי את הקונצרטים שנערכו בביתה של המורה למוסיקה ובהם השתתפו כל התלמידים שלה ולאט אהבתי את טקסי בי"ס שבהם הייתי צריך להשתתף. זה עבר לי מהר מאוד! כשההורים חזרו מהטקס ושיבחו את כל הילדים (ואלי לא התייחסו) זה עשה את העבודה! מייד רציתי להיות גם במרכז העניינים! אני חושב שאת לא צריכה ללחוץ על בנך, כי כשהוא ישמע את החוויות מהקונצרט, וכמה כיף ומהנה זה היה, הוא ישתתף בקונצרט הבא (בלי שום ספק!) רק מתוך סקרנות. כנראה שלבנך ישנו חשש מהתמודדות עם קהל והוא לא בטוח בעצמו מספיק. זה יעבור לו ככל שיגדל. בכל מקרה, אני מצטרף להמלצת חברי כי את צריכה לתמוך בו באופן מלא ולא ללחוץ!