נגמרו לי בדמעות.
עברה שנה.שנה מאז שנעלמת מחיי 7 שנים של יחד ושנה אחת בלעדייך.איך אני ממשיך? אני כבר לא בוכה כמו שבכיתי.בהתחלה בכיתי כול היום. ואז בכיתי כול יום.היום אני בוכה מידי פעם וזה מציק לי.אני שואל את עצמי אולי היתרגלתי אבל אז אני חוזר בי ואומר אני לא יכול להיתרגל לא להיות איתך.אני לא יכול להשלים עם המחשבה שאת לא פה איתי לצידי יותר.אני נשבע שיש ימים שאני מחכה להיתעורר ולהבין שמה שאני חווה זה חלום זה שקר זאת לא המציאות.לפעמים אני ממש מכריח את עצמי לבכות בכוח.להרגיש שלא יכול להיות שאני לא בוכה יותר.שאני לא שוכח.הפנים שלי הם מסכה אבל מבפנים אני מת.אני לא יכול לחיות בלעדייך אין למה.כולם אומרים אני מבין אותך אבל אף אחד לא מבין כלום.
עברה שנה.שנה מאז שנעלמת מחיי 7 שנים של יחד ושנה אחת בלעדייך.איך אני ממשיך? אני כבר לא בוכה כמו שבכיתי.בהתחלה בכיתי כול היום. ואז בכיתי כול יום.היום אני בוכה מידי פעם וזה מציק לי.אני שואל את עצמי אולי היתרגלתי אבל אז אני חוזר בי ואומר אני לא יכול להיתרגל לא להיות איתך.אני לא יכול להשלים עם המחשבה שאת לא פה איתי לצידי יותר.אני נשבע שיש ימים שאני מחכה להיתעורר ולהבין שמה שאני חווה זה חלום זה שקר זאת לא המציאות.לפעמים אני ממש מכריח את עצמי לבכות בכוח.להרגיש שלא יכול להיות שאני לא בוכה יותר.שאני לא שוכח.הפנים שלי הם מסכה אבל מבפנים אני מת.אני לא יכול לחיות בלעדייך אין למה.כולם אומרים אני מבין אותך אבל אף אחד לא מבין כלום.