נגמר... האומנם?

[רוח סערה]

נגמר... האומנם? ../images/Emo2.gif

הם אמרו שכל ההתחלות יפות, ואם זו התחלה יפה, אני לא יודעת מה זה מכוער, הם אמרו האהבות בתחילת דרכן פורחות ואני לא יודעת, הוא אומר שזה נגמר ואין בי האומץ לוותר לו, כמו אין בי האומץ לסטור לו, על מילים כמו "מצטער אם נפגעת" זה היה צפוי, את ידעת…. לא, לא ידעתי, לא חשבתי על עצמי כמפלט, לא רציתי להאמין לקול שלחש לי בלאט, זעקתי את אהבתי בחוצות, בכיתי, צחקתי עם דמעות, ואין עוד טעם, כאילו אין בשביל מה לחיות, ועדיין אינני מרפה, כי יודעת שיש אהבה, וגם אם חד צדדית היא, משמשת כאבן פינה… אתה שומע,,, אני לא מוותרת!!!! אתה יודע,,, אני לא ממהרת… ממתינה בסבלנות, אורגת חלומות ומציאות מערבבת.

 

[ליידילי]

וואו ילדונת.

איני יודעת מה גילך, אך צעירונת את, לפחות על פי מידת תמימותך. (ואם טעות בידי, בבקשה תסלחי) איני יודעת רב על יופיין של התחלות, (לי ספרו שכל ההתחלות קשות...) אך יודעת גם יודעת שאהבה נובטת חד צדדית היא עד שמשיבים לה אהבה. אנו מתאהבים ממבט ראשון שני או שלישי ב"תואם דמות אהובנו" מתאהבים, בטרם אנו יודעים כמעט דבר על האדם שמולנו. אלא שדמותו תואמת לדמות שציירנו בדמיוננו. הצורך לאהוב הינו הזקקות שמוטבעת בנו. ועצם ההתאהבות אם דו צדדית הינה, תלוית זמן היא. ותזמון. כמוך -לרובנו טעם האהבה הוא טעם החיים משנדמה שאבדה לנו אנו חשים אבודים. סיפורך ילדה כה ברור למתבונן מהצד: לא הוא אהובך, נערה לא בו, לא איתו לא הוא. רב הקדשת והמון השקעה, של ליבך ונפשך כוחך ואונך. חיסכי כוחך נערה, חדלי מזו ההשקעה. הוא דומה הוא נראה אך הוא- אינו זה שליבך אווה. הניחי לו, הרפי ממנו. שילך לו לדרכו. זו לא תבוסה ילדה, ליבך יחלים אט אט, עוד יבוא היום עוד יגיע איש שאיתך חלום ירקום.

 

[רוח סערה]

ליידי לי, ו.. אישי היקר

ליידי לי, אני לא מרגישה מובסת ואפילו מתפלאת כי שוב איני כועסת, הוא הרחיק אותי במיומנות, במילים יפות, בעדינות, אני יודעת שהוא אוהב, שלו, בפנים, יותר כואב, אוהבת אותו בכל ליבי, ולכן משחררת, חופשי, הייסורים והתלאות ייגרמו לי לעלות בנתיב הנתינה שאינו יודע גבול, אותו נתיב שהוא סרב לאמץ ולא, אין זה תעלול, זה רק התמודדות "פייס טו פייס". כי כשהייתי כמותו סבלתי די והיום הוא אומר, אני טובה מידי, אינני צעירונת בשנים, אך מלאים שמחה חיי, שמחה שעלתה לי בדם, בזכות ולא בחסד רכשתיה ואין שום אדם, שיניא אותי ממנה. הלב מדמם זה נכון, פצוע וחבול לאין ערוך, וזו רק התחלה של מסע ארוך.. מסע שאמרנו "נעבור יחד" והפרעתי לו מסתבר, בדרך אל עצמו, ועכשיו, עם הרבה פחד, אני…. הולכת ממנו.

 

[ליידילי]

לרגע לא חשבתי

שאת חשה מובסת... לחלוטין לא. אבל כתבת "איני מוותרת"... וכאשר אדם מתחפר כך, הוא לא מתבונן לימין ולשמאל. ואני רק חשבתי שאת עלולה לזהות ויתור=תבוסה. ולכן אמרתי את שאמרתי. מאחלת לך כוחות והצלחה.

 

[המוסקיטר האחרון]

האם זה נגמר לפני שזה התחיל?

קראתי ובראשי עלו מספר הרהורים... אני קורא בין השורות את המשפטים ששמעת כאשר הוא החליט לסיים את הקשר: "מצטער אם נפגעת" "זה היה צפוי" "את טובה מידי" ומיד אני חושב על כל אלה שהקשר הזוגי מתחיל להפחיד אותם... כאשר הקשר הופך לרציני מדי... ואני ממשיך לקרא בין השורות מה את כותבת על עצמך "כי כשהייתי כמותו סבלתי די" ואז אני חושב שידעת את הסוף הצפוי עוד בהתחלה... ואני מוסיף לקרא בין השורות ומוצא את המשפט : ...מסע שאמרנו "נעבור יחד" וכך אני מבין ששניכם ידעתם מראש לאן זה הולך... שידעתם מראש שאין לזה סיכוי אבל היה ניסיון שמבחינתך, הצליח ומבחינתו, נכשל אבל למרות הכל לדעתי הרווחת כי היום את יודעת שאת כבר לא "כמותו" והיום את כבר מסוגלת והוא לא

 

[רוח סערה]

תודה על העידוד שאני כל כך זקוקה לו

אתה קורא נכון מוסקיטר אחרון, הוא בוחר להיות חלש, או שמא בורח, הוא מעדיף לבד, ואין הוא סולח, בעיקר לעצמו.

 

[המוסקיטר האחרון]

פשוט, לשכוח ממנו....

כל כך הרבה אהבה את רוצה לתת והוא לא מעריך את זה קמצוץ חוכמת חיים את רוצה להעביר לו והוא לא לומד לא מגיע לו תשכחי ממנו יבוא מישהו אחר שיידע להעריך שיידע לקבל שיידע לאהוב והכי חשוב שיידע לתת

 

[רוח סערה]

לשכוח פירושו לחדול...

ואין לי עניין לחדול, יש לי עניין לזכור, להנציח, כי זה מראה לי כמה אני טובה, כמה אני ראויה ללא פחות מהטוב ביותר! הוא מעריך את אהבתי, ואת קמצוץ החוכמה, הוא רק בוחר לעצמו את הדרך הקשה, ויודע לתת רק פוחד מעצמו, עוד לא תם הסיפור בנבכי נשמתו, נהנית בינתיים מהחופש שקיבלתי ומקווה שלא ישכח את הדרך חזרה, אולי הוא יזכור שגם אהבתי, לחכות לו? אני לא מבטיחה....

 

[המוסקיטר האחרון]

לחכות, פירושו לעצור במקום...

אני חושב שאפשר לזכור ואולי גם אפשר (וצריך) להתרפק על זכרונות אבל להנציח את העבר? לקוות שלא ישכח את הדרך חזרה? אולי לתקופה קצרה תקופה שבה אנו נותנים לנפש שלנו להתאושש תקופת מעבר ותו לא.. לחכות לזכור להנציח לא חשוב כמה זה מראה לך שאת טובה, זה רק משמר את העבר והורס את העתיד ואם יום אחד הוא יזכור שגם אהבת הוא יידע שהוא הפסיד אותך למישהו אחר....