נגמר החג

[יעל של עדי]

נגמר החג../images/Emo74.gif../images/Emo75.gif

שלום לכולם ראש השנה חלף עבר. זאת יכולה להיות תקופה לא קלה לנו, שאמורים להפגש עם הילדים בגיל של הילדים שלא איתנו. הבת של האחות, הבן של הגיסה, הבן דוד והאחיינית. בקיצור, לא קל. איך התמודדנו עם הקושי? כל אחד בדרכו. לנו באופן אישי מותה של עדי קרה יומיים אחרי ראש השנה. אז החג עובר במחשבה שבעצם בעוד יומיים גילינו שעדי לא תהיה החודש בת חמש. נשמע מוזר לא? גם בגלל הסמיכות לחגים ולימים הנוראים, התאריכים האלה הם בעלי משמעות אבל גם התאריך הלועזי. ואז כמובן, הימים הנוראים בהם נשאתי את עדי בבטני, והיא נולדה רק למחרת יום כיפור (עוד תאריך). ואז אנחנו פוגשים ילדים שהם בני חמש החודש!!!!! אני ממש לא מצליחה לראות את הילדה ההיא. זאת שנולדה יום לפני... אני רואה אבל לא רואה. כמעט ולא מדברת איתה. ובתחילת אוקטובר, כשהיא תחגוג חמש ויזמינו אותי - מה עושים? בשנה שעברה, יום ההולדת שלה, יצא בדיוק ביום בו עדי נפטרה. איך אפשר לחגוג ביום כזה? כמו שאמרתי, לא קל. איך הצלחתם לעבור את כל אותם המפגשים עם הילדים בגיל של הילד שלכם? מה היו התגובות? ובכלל - מה שלומכם בפתח השנה החדשה? אז שתהיה שנה טובה, וחתימה טובה ובכלל רק טוב יעל

 

[פילה סגולה]

ימים נוראים

שלום יעל אני מאמינה שאת בימים לא קלים (דרך אגב, האם נפגש מחר?). אכן אלו ימים לא קלים, שלא מצריכים הרבה כדי שיעלו הדמעות. אני חושבת שאצלך הכאב הוא כפול: החגים בפני עצמם ויום השנה. השנה גם תחילת ספטמבר הגיעה עם החגים. בכורתי המופלאה החלה כיתה א´ ובתוך ים ההתרגשות נחתה עלי עצבות ענקית, שאולי אזכה להיות במעמד הזה רק עוד פעם אחת ולא עוד שלוש פעם כמו שרציתי. אצלי במשפחה אין ילדים בגיל שבו אמורות היו להיות בנותי מן הההריונות האחרונים, ועדיין זה קשה מאוד. ראש השנה הביא עימו מועקה מפתיעה בעוצמתה, הרבה יותר גרועה מזו של השנה שעברה. כנראה זו העובדה שהייתי אמורה להיות היום לפחות אמא לשלושה וכמובן שכל תקופת "חשבון הנפש" אכן גוררת טלטלות. אתמול אפילו הצלחתי לפרוץ בבכי בגלל תינוק זר ותמים בסלקל שהחליט לחצות את קו הראיה שלי. ובכל זאת ממש הכרחי את עצמי לנסות להמשיך בתוכניות החג ואיך שהוא (בניגוד להרגלי) זה דווקא עבד, יחסית. בשנה שעברה בתקופה המקבילה פשוט נסענו לחו"ל, כולנו, נסיעה מבורכת מאוד. השנה בתור "בונוס" קיבלנו אבא במילואים. אני מקווה לנשום קצת בסוכות. מקווה לשנה טובה יותר. בלי הפתעות רעות. ואם אפשר עם בריאות ופריון ביחד. פילה סגולה

 

[הדרך קשה]

ראש השנה

הבן השני שלי נולד בדיוק ביום החג השני של ראש השנה, לפני ארבע שנים. כך שהחג הזה החל לקבל אצלי בשנים האחרונות קונוטציה שונה לגמרי: בערב החג כבר הייתי אחרי התאריך המשוער, היינו בארוחה משפחתית בחצר של בית וישבתי וחשבתי אולי הערב זה יקרה, למחרת החלו הצירים וביום החג השני ילדתי... אלה הדברים שמלווים את ראש השנה עבורי. היות ואצלי ההפלות קרו שתיהן בשנה העברית האחרונה, ושעכשיו אני כבר בהריון מתקדם (שבוע 26), לא עסקתי הפעם בלסכם לעצמי מה רציתי ומה הגשמתי השנה. אז נכון, בערב ראש השנה הקודם איחלתי לעצמי להיות אמא בפעם השלישית השנה, אבל זה לא הסתדר. אני מאמינה שהעניין רק נדחה בכמה חודשים כי בתחילת דצמבר אני אמורה כבר ללדת. מצד שני, מדהים לחשוב כמה דברים קרו השנה, ובאיזו תמימות הייתי שרויה בשנה שעברה - שהכל בחיים באמת הולך בסדר, וצרות קורות רק אצל אחרים... היום אני הרבה יותר מפוכחת ויותר מודעת לדברים הרעים שיכולים לקרות, לא שזה עוזר למישהו, להיפך... אבל אני חושבת שבכל זאת למדתי משהו בשנה האחרונה לפחות על כושר העמידות והנחישות שלי, וזה הרבה מאוד. נכון שעדיף היה שכל זה לא היה קורה, אבל אם כבר, אז לפחות אני יודעת שהחוזק והיציבות בהם אני נאחזת בחיים אינם רק כתוצאה מכך שהכל באמת זרם בקלות, אלא שעמדתי בפני קשיים ויכולתי להם, גם ההפלות וגם המחצית הראשונה של ההריון הזה, עם כל הפחדים. ואתן כולכן יכולות לרשום לעצמכן "פלוסים" על אותם דברים, והרבה יותר ממה שמגיע לי. שתהיה שנה טובה לכולנו.