נעמה בסוודר
New member
זה עצוב, אבל אי אפשר לברוח מזה
המורשת היא עצובה. העם היהודי, כעם, היה במשך תקופת קיומו בגולה עם נרדף. היו תקופות של הפוגה, ואלו בדרך כלל הסתיימו בצורה המוכרת, בין אם קראו לזה גזירות המן ובין אם קראו לזה ליל הבדולח.
קיומה של מדינת ישראל הוא רק פסיק בהיסטוריה הזו, וגם בה, איך שקמה מדינה - מלחמה. כמה שנים אחר כך - מלחמה. עוד כמה שנים - שוב מלחמה.
ובעצם, על אש קטנה-עד-בינונית מלחמה פחות או יותר מאז.
אני מאוד מאוד זוכרת את עצמי כילדה מרגישה, לרמה כזו או אחרת, רגשות שדומים לביטוי שנתן להם אותו ילד. יש בכך משהו מייאש, כי אתה לא עשית כלום, נולדת לתוך העולם הזה.
אבל הצד השני הוא שככל שהתבדרתי ראיתי גם את כל מה שקיבלתי, גם בלי שעשיתי כלום, רק מכך שנולדתי אל תוך העולם הזה.
ההיסטוריה והתרבות של עם ישראל הם לא רק זה, אבל הם ללא ספק גם זה, ואי אפשר בעיניי באמת להתעלם מהחלק הזה, בהיותו כל כך מרכזי.
המורשת היא עצובה. העם היהודי, כעם, היה במשך תקופת קיומו בגולה עם נרדף. היו תקופות של הפוגה, ואלו בדרך כלל הסתיימו בצורה המוכרת, בין אם קראו לזה גזירות המן ובין אם קראו לזה ליל הבדולח.
קיומה של מדינת ישראל הוא רק פסיק בהיסטוריה הזו, וגם בה, איך שקמה מדינה - מלחמה. כמה שנים אחר כך - מלחמה. עוד כמה שנים - שוב מלחמה.
ובעצם, על אש קטנה-עד-בינונית מלחמה פחות או יותר מאז.
אני מאוד מאוד זוכרת את עצמי כילדה מרגישה, לרמה כזו או אחרת, רגשות שדומים לביטוי שנתן להם אותו ילד. יש בכך משהו מייאש, כי אתה לא עשית כלום, נולדת לתוך העולם הזה.
אבל הצד השני הוא שככל שהתבדרתי ראיתי גם את כל מה שקיבלתי, גם בלי שעשיתי כלום, רק מכך שנולדתי אל תוך העולם הזה.
ההיסטוריה והתרבות של עם ישראל הם לא רק זה, אבל הם ללא ספק גם זה, ואי אפשר בעיניי באמת להתעלם מהחלק הזה, בהיותו כל כך מרכזי.