נגמר לי הכוח לטפס על פילים!

[luli201]

נגמר לי הכוח לטפס על פילים!

מה עושים כשכל זבוב נראה כמו פיל?
כשכל דרישה מהעבודה נראית כמו הר ענק? כשכל חוסר וודאות או צורך לבחור מביאים לייאוש...
כשאני רואה חברים במצוקה וכ"כ רוצה להיות שם ולעזור... ויודעת כמה אנרגיות זה ידרוש ממני ובאיזה מינוס גדול אני יחזור. ומתה מפחד. מתוסכלת מכך שהמינימום של אחרים בשבילי הוא המקסימום ושדברים שלאחרים זורמים מעצמם אני צריכה אלף משוטים. וכועסת על עצמי שלא עושה מספיק בשביל אותם חברים יקרים.

כבר לא רוצה להפסיק את הטיפוס ולקפוץ למטה אבל גם אין לי כוחות לטפס על הרים שלא נגמרים. ריקים ומשמימים. תקועה למעלה ואין לי כח להמשיך. רק רוצה לנוח וליהנות מהנוף. אבל ההרים הקרובים והגדולים מסתירים לי את הכל ובכלל... מסוכן לעצור.
מהר מאוד מתגלשים למטה...

 

[אלומת האור]

מזדהה אתך

 

[שחר חרישי]

אני מאוד מבינה אותך...

וכל הכבוד לך על הנכונות להמשיך ולהלחם למרות תחושת ההתשה והיאוש...
את יודעת לבטא כל כך או מה עובר עליך. התקשורת הזאת עם עצמך היא כלי חשוב, שיכול מאוד לעזור. חזקי ואמצי,את לא צריכה לחשוב עכשיו על אחרים, אלא לשמור על הכוחות שלך ולשמור את הנפש שלך. כשתתחזקי ותתמלאי בעצמך - תוכלי גם לתת ולמלא אחרים. ותהיי גאה בעצמך על ההתקדמות שכן עשית!

 

[חלי שניר1]

הרים שלא נגמרים

שלום לולי,
כל החיים יש סביבינו הרים אבל אף אחד לא יכול לטפס כל הזמן.
לכן אנחנו חייבים לבחור על איזה הרים נטפס ועל אילו נוותר, כי הם הפחות חשובים וכי הכוחות שלנו מוגבלים.
יש דברים שעבורך הם פילים ונראה לך שעבור אחרים הם זבוב, ויש אולי גם מצבים הפוכים, אבל מי שצריך לבחור את ההרים שלך זו את, ולכן ממש לא חשוב מה נראה לאחרים כמו זבוב.
מה שחשוב זה להעריך נכון את כוחותיך כדי שלא יגמרו לפני סוף הטיפוס, לעלות רק על הרים שאת בטוחה שיש לך כוח לטפס אותם עד הסוף - ולשמור כוחות כדי להנות מהמנוחה והנוף.

 

[luli201]

תודה

רבה לכן. מעודד מעט

חלי... הבעיה היא שאם אעלה רק על הרים שאני בטוחה שיש לי כח לטפס עליהם, אחיה חיים מאוד מונוטוניים, קטנים ועצובים בשבילי. כמעט כל מה שדורש ממני מאמץ נראה לי גדול עליי. וכמעט הכל דורש ממני מאמץ.

 

[חלי שניר1]

נסי לבחור בכל פעם הר אחד

כך לא תסחטי את עצמך וגם לא תוותרי על מה שחשוב לך

 

[מותשתפיזית נפשית]

לעשות כמיטב יכולתך

זה הכי טוב שאפשר.
כשאני חלשה עם עצמי גם לי קשה לעזור ולהתגייס למען אחרים.זה נורמלי.צעד צעד... כשחלשים נראה לי שמומלץ להוריד פרופיל... למזער נזקים.עד העלייה הבאה..

 

[אופירA]

לא מכירה אותך, אבל כמובן את מדברת על דיכאון

ואני מזדהה מאוד עם התחושה של הכל הרים, הכל דורש מאמץ, והחיים נורא קטנים כשעושים רק מה שיכולים, כשיכולים כל כך מעט.

זה דיכאון, וכל עוד אפשר לעשות משהו, אין להשלים עם החיים האלה.
אני שיפרתי הרבה מהכוחות שלי באמצעות תרופות נגד דיכאון - הן נותנות כוח והופכות את ההתמודדויות לפחות הרים.
כמובן שחשיבה מותאמת וטיפולים פסיכולוגיים (שמלמדים את דרך החשיבה המותאמת הזו) מקטינים את ההרים, או יותר נכון לומר, משנים את המשקפיים שמסתכלות על ההרים, ואז ההרים נראים ומרגישים הרבה יותר קטנים, ונהיים יותר עבירים באופן סביר ותקין.
וזה משהו שאני חיה כל החיים. וזה בסדר שזה החיים שלי, ושהם קצת יותר איטיים ומייגעים. אני עייפה בחיים, אבל מרוצה מהם עם כל העייפות.

ממליצה לך לעזור לעצמך ככל שאפשר בעזרת טיפול נגד דיכאון, אם לא עשית את המכסימום עד היום.

 

[luli201]

תודה לכן

מנסה לבחור הר הר... במה שתלוי בי. לפעמים החיים מחייבים להתמודד עם כמה ביחד.

אכן לוקחת כדורים נגד דיכאון וזה עוזר לא להיכנס למצבים בלתי נסבלים וגם לעיתים אף מעבר לכך (אפילו מסייע ליהנות קצת לפעמים אבל עדיין ההרים שם ולפעמים מאוד מאיימים.
מקווה שימשיך להשתפר...
תודה על כל העידוד והעצות��