נהיגה, רשיון נהיגה

talia olav

New member
נהיגה, רשיון נהיגה

שלום חברות וחברים, אני ממשיכה לקרוא את הדברים הנבונים שנכתבים כאן, אך מתוסכלת מאד מכך שבמקרה שלנו העצות לא עובדות. להזכירכם, בן זוגי ואני מטפלים בקרוב חולה, בן 82. הוא אובחן לפני כשנה, ועדיין עצמאי מבחינה פיזית, אך הוא כבר מאד מאד מבולבל, ומבחינה קוגניטיבית מצבו החמיר לאחרונה. בתו היחידה נפטרה לפני שנים, ואנו הקרובים לו ביותר בישראל - מלבד אשתו. כמובן, כל ההחלטות מתקבלות בתאום עם האשה ובהסכמתה. אך נראה לי שדוקא ילדים יכולים לקבל החלטות עבור הוריהם ולהתערב בחייהם יותר בקלות (הכל יחסי...), לעומתנו, ש"זכותנו" להתערב בחייו נמוכה יותר. הבעיה הנוכחית נמשכת כבר כמה שבועות, וקשורה למכונית של הקרוב ולנהיגתו. לפני חודשים אחדים היתה נפילה חדה במצב קרובנו. איחסנו אז את האוטו שלו במחסן העומד לרשותנו, ואף מנענו אפשרות שיחדש את ביטוח הרכב שלו (טלפנו אל סוכן הביטוח שלו). מדי פעם כשהנושא עלה עודדנו אותו לפנות אל רופא, תוך הסבר ש"מעל גיל 80 חייבים אישור רופא לחידוש רשיון". יש לציין כי הקרוב סרבן רופאים, ואינו מקבל טיפול אופטימלי כי הוא מסרב בתוקף להפגש עם רופאים. כך שחשבנו שנוכל לנצל את הבקשה גם לכך שיראה רופא מומחה. אך הקרוב סרב. אשתו לא מוכנה גם להביא רוםא הביתה בניגוד לרצונו. במקביל לקחנו את הקרוב לפני שבוע לראות את האוטו, שמור היטב במחסן. אך זה לא עזר. כאשר הכעס של הקרוב מתפרץ, הוא מתלונן שאנחנו "דורכים עליו" - הוא מרגיש מושפל מכך שאנו מונעים ממנו לנהוג.הלחצים עלינו גברו מאד, והיום לראשונה האשה ביקשה מאתנו שנחזיר את האוטו, כי היא אינה עומדת יותר בכעסים שלו. אנחנו מתלבטים מה לעשות. מבחינתנו, הכי קל זה להחזיר את האוטו ובכך לכאורה יהיה סוף לקונפליקט. אך אנו חוששים שהוא ינסה לנהוג, ובכך הוא עלול לסכן אנשים אחרים (בנוסף לעצמו כמובן). חשבנו גם על אפשרות להחזיר את האוטו אך לנתק משהו כך שהאוטו לא יניע - אך פתרון זה לא ישים קץ לתסכול שלו ולהאשמות כלפינו. במפגש האחרון אתמול ביקשתי לראות את הניירות, כי כדי להחזיר את האוטו צריך רשיון בתוקף וכו' - אך הוא כעס שזה לא העסק שלנו... אשמח להארות / עצות... תודות כתמיד ט-א
 

ronnyw

New member
בנושא הקרוב והנהיגה

שלום לך. לפי המסר הסדור והרהוט שלך, נראה לי שאת רואה את התמונה נכון. כמובן שהעיצה המתבקשת היא "לא לנהיגה". זה עניין של חיים ומוות (ממש), ורק תארי לך איך את או אישתו תרגישו, אם "תיכנעו" ואז אכן יקרה משהו.... בעיקר שהוא לא נהג זמן מה, התדרדרותו המשיכה, מיומנותו פחתה... הוא לא ימשיך מנקודה בה הפסיק, אלא מנקודה נמוכה יותר. העיצה היחידה שאני יכולה לתת, היא שאת - וכל המעורבים - חייבים להבין שצריך להתחיל לכפות על האיש דברים. כבר דנו בזה הרבה בפורום, רבים וטובים ממני נתקלו באותה בעיה. החולים אינם מודעים למצבם, הם רוצים להמשיך בחייהם הרגילים ואינם יודעים שיכולתם פחתה. צריך לגייס את כל כוחות הנפש + יכולת אילתור (שלא לאמר לשקר) + הרבה סבלנות ונכונות לויכוחים. גם סרבנות התרופות שלו בעיתית (אבא שלי היה כזה, בעצם הוא כזה גם היום, כך שממש קטונתי מלתת עיצות...). האם יש משהו שחשוב לו? למשל, האם הוא קמצן? אם כן, תנסו דרך הכיס. למשל: הביטוח רוצה יותר כסף כי לא עשה בדיקות, או הביטוח הלאומי מחייב וכאלה. האם יש לו יראה וכבוד לרבנים? הכניסי רב לתמונה. או אולי עורך דין סמכותי שהוא מכבד במיוחד? אני אישית נכשלתי בהרבה ממאבקי עם אבא שלי, שקשה מאוד לתחמן אותו. אבל בחלק הצלחתי (בעיקר בעזרת בלופים ומניפולציות). עם אימא שלי זה היה יותר קל.... שיהיה בהצלחה...
 

talia olav

New member
תודה רוני, ובוקר טוב!

תשובתך אמנם היתה הארה עבורי - נראה לי שטעינו בהגדרת הבעיה. לי ברור היטב שאין ברירה אלא לכפות על החולה דברים מסויימים. כבר כתבתי בעבר שאנחנו למודי נסיון מחותני, שאף הוא היה חולה אלצהיימר. אלא שהפעם הבעיות שונות לחלוטין. מקריאת תגובתך הובהר לי שהבעיה העיקרית טמונה בעצם באשת החולה (החביבה והאהובה). לאורך עשרות שנות נישואיהם היא חיתה בצילו, ומעולם לא ידעה לעמוד על שלה. עתה הבעיה מחריפה, כי למרות שהיא מודעת למשמעות המחלה - היא ממשיכה להכנע למשאלותיו. כמובן, היא זו שחיה איתו יום יום, והיא זו הנושאת באופן שוטף בתוצאות ההחלטות. אנחנו לא גרים בקרבת מקום, ובניגוד למצב עם החותן - לא יכולים לבקר על בסיס יום-יומי. כך שהשאלה היא בעצם באיזו מידה עלינו לכבד את בקשות האשה. אלה משתנות כל יום. ביום ו' נפגשנו והיא בשום אופן לא רצתה שנחזיר את האוטו - אך בשבת שינתה את דעתה, נוכח השבת הקשה שעברה עליה.
 

zs1957

New member
להיות רעים = הצלת חיים

שלום רב, זאת הסיסמא של איריליה והיא אכן נכונה. אני לא הייתי מתווכחת עם החולה ובוודאי לא עם רעייתו הכנועה ,אשר חוששת מפניו. הייתי כותבת מכתב למשרד הרישוי ומבקשת כי לא יחדשו לו את רישיון הנהיגה עקב מחלתו ואף מפאת גילו המבוגר. הם יזמנו אותו למבחן כשירות בשל גילו ומחלתו ולא יחדשו לו את הרישיון. הקרוב שלך אינו מודע למחלתו , לא מטופל וכל דבר שמציעים לו מכעיס אותו. אלה שינויי ההתנהגות שעובר החולה בשלבי המחלה. כדאי לדבר עם האשה בנושא ולשמוע מה דעתה יש להבין את האשה כי כל הזעם של החולה מופנה כלפיה. היא רוצה שקט ,אך אינה מודעת לסכנה מפני תאונה שהאיש יכול לעשות. מומלץ שעובדת סוצאלית מהרווחה תכנס ותדבר עם האשה כדי שהיא לא תשנה את דעתה לעיתים תכופות. אני טיפלתי במקרה של זוג ערירי בני 82 שהבעל ביקש להפסיק לנהוג והאשה לחצה עליו להמשיך בנהיגה ולא רצתה לקבל שהוא חולה ואינו יכול לנהוג.הבעיה נפתרה שהכנסנו עובד מהביטוח הלאומי והוא נוהג ברכב 3 פעמים בשבוע. בשאר הימים הם נוסעים במונית. גם זה סוג של פיתרון. אשמח לסייע בכל עת זהבה שחם
 

ענתי44

New member
האם תוכלי להסתכל בעיניים של אשתו

גם אם חלילה וחס הוא יעשה תאונת דרכים? או חמור מזה בעיניים של קרובי המשפחה של משפחה תמימה שתסע לה לתומה ותהיה מעורבת בתאונה בעל כורחה??????? אני מצטערת שאני ככה מטיחה בפניך את האפשרות של תאונה. אבל כבר היה מקרה כזה. שהסבא נהג והמשפחה נכנעה והוא נהרג בתאונת דרכים ולקח איתו עוד קורבנות. כולנו חווים את המלחמה המתישה הזו עם היקיר לנו.הוא מוציא את כל זעמו על הפגיעה בעצמאותו ובעיקר על המחלה שפגעה בו עלינו. בגלל זה אומרים שאלצהיימר זו מחלה של המשפחה כולה. וכמו רוני גם אני נכנעת לאמא לא אחת. אז אני מוותרת בדברים מסויימים, למשל שנה אני כיבסתי תחתונים עם צרכים כי אמא סירבה לטיטול, עד שגיליתי את תחתוני הטיטול, אבל כשזה נוגע לדברים חשובים אני כמו נמרה. לא קל לי. ואני מרגישה חצופה ורעה ואכזרית שכפיתי עליה משהו אבל בשורה התחתונה אני יודעת שזה לטובתה. אני מבינה את המצוקה שלך כי זה לא קרוב ראשון כמו הורה או אח אבל, מאחר וביתו לא בין החיים, אז אתם " ילדיו" ועליכם חייבים להיות חזקים בשבילו ובעיקר בשביל אשתו. אסור לו לנהוג!!!!!!!
 

talia olav

New member
הי ענתי,

אני זוכרת את עמדתך הנחרצת בנושא מהפעמים הקודמות שדנו בכך. לנו אמנם ברור שאסור לו לנהוג, והשאלה היא איך לפעול מחד, ומי בעצם מינה אותנו להחליט מה מותר ומה אסור (אף אחד כמובן...). אך ברוח הדברים שאת כותבת בן זוגי החליט לפעול כך שהוא עצמו יהיה "האיש הרע". נראה בימים הקרובים מה יקרה...
 

ענתי44

New member
talia olay יקרה

אני כל כך מבינה את אשתו, ששנים היתה על תקן עושה דברו, אבל היא חייבת לצמוח למען בעלה ולמענה היא. אני לא הייתי במצבה אבל הייתי הילדה המפונקת של אמא. אמא שאהבתי מאוד וכיבדתי, ולפתע דרך המחלה של אמא ראיתי את הגיבנת שלי, ונאלצתי להתבגר. ומיד! לא קל לי היה לומר לאמא לא. לא הייתי מסוגלת לפתוח את הדואר של אמא שלי, וכשעשיתי זאת הרגשתי כמו פושעת. אבל אין ברירה. אתם צריכים לשכנע את אשתו שתעמוד בהתפרצויות שלו ולא תתיר לו לנהוג. אוףףףףףף אני כועסת על הרשויות שמטילים דבר חמור כזה על המשפחות. אבל אין ברירה אתם חייבים להיות "רעים" בקשר לזה שאתם לא מוסמכים להתערב, אולי בעיניי החוק אתם זרים, אבל, אתם בעיניי כל מוסכמה חברתית עושים את הדבר הנכון. אתם עושים מצווה. אולי יש אפשרות חוקית להיות מוסמכים בעיניי החוק להיות מעורבים. צריך להתייעץ עם עו"ס
 

talia olav

New member
להיות רעים

נראה אם יצליח לנו להיות רעים...כאמור, בהבטים אלה נדמה לי שדוקא לילדים יכול להיות קל יותר - גם בנושא אפוטרופסות... אדווח אם יהיו לי תובנות חדשות כלשהן.
 

אירילה

New member
להיות רעים = הצלת חיים ../images/Emo73.gif

שלא יהיו לכם רגשי מצפון בכלל בנושא אי החזרת הרכב והרשיון ,הרעים הם הטובים במקרה זה. זה קשה מאוד אבל חייבים לעשות זאת וללא כל דיחוי ,גם במחיר של כעס מצד החולה.
 

zs1957

New member
להיות רעים = הצלת חיים

היי גרשון, איזה יופי של חרוז. בנושא של רישיון נהיגה רופא המשפחה, או הנוירולוג, או הפסיכוגריאטר, צריכים לדווח למשרד הרישוי על מחלת החולה ולבקש שלא יחדשו לו את הרישיון.זה יקל מאד על בני המשפחה. זהבה שחם
 
למעלה