נהיגה...
אבי, בן 71, אובחן כחולה אלצהיימר.
בשלב זה הוא עצמאי ומודע לסביבתו, אולם קיימת ירידה בזכרון, וצמצום מסוים של עולם המושגים.
הדבר בא לידי ביטוי בעיקר מבחינה התנהגותית- הוא מתנהג באובססיביות ועקשנות כלפי דברים מסוימים, ואיננו לוקח בחשבון השלכות ותוצאות של תהליכים.
אחת הבעיות העיקריות היא הנהיגה.
אבא שלי נוהג מעל 50 שנה. והוא נהג בנשמתו.
תוקף רשיונו פג לפני כחודשיים, והוא נשלח לבדיקות רפואיות.
הנוירולוג שבדק אותו ראה ירידה קוגנטיבית מסוימת, אולם ציין שאין מניעה לנהוג.
יש לציין שהוא איננו מודע למחלתו וטוען בתוקף שהוא בריא ושלם ונהיגתו מעולה.
בכל מקרה, הוא לא מקבל את עובדה שרישיונו איננו בתוקף, והוא מתעקש להמשיך לנהוג כבעבר.
אימי, המטפלת בו במסירות, מנסה למנוע ממנו לנהוג, או לפחות להצטרף אליו לנסיעות, כדי לשמור עליו אולם הוא מסרב להישמע לה.
הדבר הפך להיות מוקד למתיחות בלתי פוסקת, מריבות קולניות, וחרדות נוראיות.
הוא עלול לנסוע ללא הודעה מוקדמת לנסיעות בין עירוניות, ורק בנס לשוב בשלום.
לדבריו הוא עושה את זה במטרה להוכיח לה שהוא מסוגל בהחלט לנהוג לבד, ושתפסיק לשגע אותו בנושא.
ניסינו לזייף מכתב שנשלח אליו כביכול ממשרד הרישוי, ובו איסור חמור לנהוג בכבישים בין עירוניים, אלא רק בגבולות יישוב מגוריו, אולם הוא מתעלם גם מזה.
הנושא הפך להיות אובססיבי לגמרי. אם ניקח לו את הרכב, הוא פשוט ייכנס לסוכנות רכב ויקנה חדש, בלי לבדוק בחשבון הבנק אם יש כיסוי.
לא היינו רוצים לפנות למשרד התחבורה ולבטל לחלוטין את הרישיון:
א. כי הוא בוודאות ימשיך לנהוג ללא רישיון ובכך עלול להסתבך יותר.
ב. נראה לנו שבשלב זה הוא אכן נוהג בסדר גמור בכבישים עירוניים, והבעיה העיקרית עלולה להיות בכבישים בין עירוניים, בתנועה סואנת או באזורים לא מוכרים, ואין ספק שהפסקת הנהיגה לגמרי תוביל לבעיות חדשות כמו דיכאון, שיעמום, ניתוק מהסביבה ומי יודע מה עוד.
הסובלת העיקרית היא אמא שלי, שנמצאת בשטח כשעולות לו הגחמות הללו של נהיגה לאיזשהו מקום רחוק, סתם להנאתו, ובריאותה שלה נפגעת מרוב מתח, חרדות, מאבקים ודאגות.
ואם יש למישהו עצה או רעיון איך למנוע ממנו לסכן את עצמו ואחרים, אודה לו מאד.
אבי, בן 71, אובחן כחולה אלצהיימר.
בשלב זה הוא עצמאי ומודע לסביבתו, אולם קיימת ירידה בזכרון, וצמצום מסוים של עולם המושגים.
הדבר בא לידי ביטוי בעיקר מבחינה התנהגותית- הוא מתנהג באובססיביות ועקשנות כלפי דברים מסוימים, ואיננו לוקח בחשבון השלכות ותוצאות של תהליכים.
אחת הבעיות העיקריות היא הנהיגה.
אבא שלי נוהג מעל 50 שנה. והוא נהג בנשמתו.
תוקף רשיונו פג לפני כחודשיים, והוא נשלח לבדיקות רפואיות.
הנוירולוג שבדק אותו ראה ירידה קוגנטיבית מסוימת, אולם ציין שאין מניעה לנהוג.
יש לציין שהוא איננו מודע למחלתו וטוען בתוקף שהוא בריא ושלם ונהיגתו מעולה.
בכל מקרה, הוא לא מקבל את עובדה שרישיונו איננו בתוקף, והוא מתעקש להמשיך לנהוג כבעבר.
אימי, המטפלת בו במסירות, מנסה למנוע ממנו לנהוג, או לפחות להצטרף אליו לנסיעות, כדי לשמור עליו אולם הוא מסרב להישמע לה.
הדבר הפך להיות מוקד למתיחות בלתי פוסקת, מריבות קולניות, וחרדות נוראיות.
הוא עלול לנסוע ללא הודעה מוקדמת לנסיעות בין עירוניות, ורק בנס לשוב בשלום.
לדבריו הוא עושה את זה במטרה להוכיח לה שהוא מסוגל בהחלט לנהוג לבד, ושתפסיק לשגע אותו בנושא.
ניסינו לזייף מכתב שנשלח אליו כביכול ממשרד הרישוי, ובו איסור חמור לנהוג בכבישים בין עירוניים, אלא רק בגבולות יישוב מגוריו, אולם הוא מתעלם גם מזה.
הנושא הפך להיות אובססיבי לגמרי. אם ניקח לו את הרכב, הוא פשוט ייכנס לסוכנות רכב ויקנה חדש, בלי לבדוק בחשבון הבנק אם יש כיסוי.
לא היינו רוצים לפנות למשרד התחבורה ולבטל לחלוטין את הרישיון:
א. כי הוא בוודאות ימשיך לנהוג ללא רישיון ובכך עלול להסתבך יותר.
ב. נראה לנו שבשלב זה הוא אכן נוהג בסדר גמור בכבישים עירוניים, והבעיה העיקרית עלולה להיות בכבישים בין עירוניים, בתנועה סואנת או באזורים לא מוכרים, ואין ספק שהפסקת הנהיגה לגמרי תוביל לבעיות חדשות כמו דיכאון, שיעמום, ניתוק מהסביבה ומי יודע מה עוד.
הסובלת העיקרית היא אמא שלי, שנמצאת בשטח כשעולות לו הגחמות הללו של נהיגה לאיזשהו מקום רחוק, סתם להנאתו, ובריאותה שלה נפגעת מרוב מתח, חרדות, מאבקים ודאגות.
ואם יש למישהו עצה או רעיון איך למנוע ממנו לסכן את עצמו ואחרים, אודה לו מאד.