נואל עזב את אואזיס שמתפרקת (?)
טוב. חייבים להראות נוכחות... עכשיו מתמיד. אני, למי שלא יודע, ניהלתי את הפורום למעלה משנתיים בצורה, לדעתי (ולמדתי גם דרך פה להחמיא לעצמי), אכפתית וטובה. הבאתי לפה המון מעריצים ופתחתי פה המון פעילויות, חידונים, סקרים, מצעדים, ביקורות, דיונים, חדשות ועוד ועוד...... הגענו לתקופות מדהימות יחד ותקופות קצת פחות טובות כאשר בחודשים האחרונים חלה ירידה משמעותית בגולשים ובהודעות ואני נכנסתי ויזמתי מדי יום אך לא היה בי עוד כח וזמן (ואפילו מוטיבציה) להמשיך ולתפעל את הפורום ולכן החלטתי שזה לא בסדר מצידי ועלי להעביר את המושכות (אף על פי שאף אחד אינו נקט עמדה ולקח את ניהול הפורום לידיו). למרות כל זה, אתמול (28.8.09) נואל גלאגר עזב את אואזיס בפעם לא הראשונה, אבל כפי הנראה האחרונה. דבר כזה מוציא ממני יצירתיות והשקעה (שדווקא יש בי) והחלטתי שחובה (!!) שיהיה פה שרשור עם דיון גדול על כל מה שהלהקה עוברת.. לא שצריך לסגור את הפורום, יש מספיק מה לדון ולעשות גם כשהלהקה לא פעילה או מפורקת אבל יש איזשהי עצבות גדולה באוויר. לי יש מועקה בלב ואני חייב להוציא את הכל החוצה.
אז בואו נתחיל מהתחלה - ב21 לספטמבר 1972 נולד בשכונת ברנאייג' שבמנצ'סטר להורים אירים ילד בשם וויליאם ג'ון פול גלאגר הלוא הוא מיודענו ליאם גלאגר. מספרים כי הילד הצעיר לא רק שלא אהב מוזיקה אלא אפילו צחק וזלזל במוזיקאים שראה ברחוב במנצ'סטר. עד מרץ 1989 בו יצא אלבום הבכורה של הסטון רוזס ששינה את חייו של ליאם הצעיר. ליאם התאהב בלהקה ובמוזיקה והחליט שייעודו בחיים הוא להיות מוזיקאי (צחוק הגורל, אה?). בשנת 91' ליאם הקים עם 2 חברים מהתיכון פול ארתורס ופול מקגוויגן את אואזיס יחד עם המתופף טוני מקארול. מדברים על כך שThe Rain (כך הם קראו ללהקה בתחילה) הייתה להקה בינונית ומטה שהתאמנה רק פעם בשבוע והופיעה בפאבים מקומיים. נואל אז היה roadie (נושא כלים שכזה) של להקת אינספרל קארפטס (שדרכם חשב על השם OASIS) והוזמן להופעה ע"י אחיו. בסוף ההופעה נואל מתח ביקורת על להקתו של ליאם וזה הציע לו להצטרף ללהקה. נואל הסכים בתנאי שיהיה "הצ'יף" (המחליט היחיד של הלהקה - דיקטטור). ההמשך ידוע לכולנו - אואזיס דרך הופעה בגלאזגו בסקוטלנד סומנה כפוטנציאל אדיר והוחתמה לחוזה של 6 אלבומים ע"י אלן מקגי. באוגוסט 1994 (לפני 15 שנה בדיוק! 30.8.94... ועכשיו כבר ה30.8) יצא אלבום הבכורה של להקת OASIS שנשא את השם Definitely Maybe. רק כותרת האלבום התמוהה והצינית מעלה חיוך רחב וזה עוד מבלי שדיברנו על המוזיקה. אלבום הבכורה סיפק לא פחות מ5 סינגלים (!!!) וביניהם השיר שנבחר כהמנון הבריטי הגדול בכל הזמנים - Live Forever. מעבר לכך, דנפטלי מייבי שבר שיאים רבים ביניהם אלבום הבכורה שמכר הכי הרבה עותקים בשבוע הראשון ליציאתו (ומאז השיא נשבר ע"י הארקטיק מאנקיז). קצת אחרי שנה, באוקטובר 1995, יצא אלבומה השני של להקת אואזיס שקיבל את השם המעניין לא פחות - (What's The Story) Morning Glory, או בתרגום חופשי: (מה זה הקטע הזה?) זקפת בוקר. האלבום השני סיפק להיטים עוד יותר מוכרים אפילו כמו Wonderwall ו-Don't Look Back In Anger. מסוף אותה שנה (95') אואזיס היו בגג העולם - ההשוואות הבלתי פוסקות לביטלס והתואר של "הלהקה הכי גדולה בעולם מאז הביטלס", האלוהיות וההערצה סביבם, ההתעסקות הבלתי פוסקת בתקשורת ברחבי העולם סביבים, הציפייה לאלבום השלישי ובכלל כל הטרנד הזה של שני אחים (ועוד כאלו שחיים באמת כ'רוקרים') עשה את שלו. זקני הדור שהיו נערים באותם הימים מספרים כי ההתלהבות לפני יציאת האלבום השלישי, Be Here Now, באוגוסט 97' הייתה פשוט מטורפת. אנשים לא ידעו את נפשם מרוב אושר כשיצא האלבום והוא מכר כחצי מיליון עותקים ביום יציאתו רק בבריטניה!! למרות זאת, האלבום זכה לביקורות שליליות מצד מבקרי המוזיקה (ופחות מצד המעריצים שדווקא די נהנו משירים כמו Stand By Me או All Around The World שהפכו ללהיטים באופן מידי) שטענו כי אואזיס איבדו את הקסם שלהם. לאחר מכן חלפו כ3 שנים (מאוד לא) תמימות עד הוצאת אלבום הסטודיו הרביעי, Standing On The Shoulders of giants, בהן השתן עלה לראשם של האחים גלאגר. התהילה, הכסף, האופוריה, האלוהיות, ההערצה ובכלל כל ההמולה עשו את שלהם. נואל וליאם התחילו לריב עם כולם וביניהם ולא הצליחו להסתדר עם ההצלחה המסחררת והמהירה הזו. האלבום עצמו ספג ביקורות חריפות גם מצד הקהל (למרות שגם הוא מכר 300 אלף עותקים ביום המכירות הראשון) ונחשב לאלבום הכי פחות טוב של אואזיס. באותם ימים נואל וליאם היו בשפל - מריבות, סמים, גירושין וסקנדלים אחרים רבים.... האלבום הציג סאונד שונה לחלוטין בהשפעות רוק פסיכדליות בשירים כמו Who Feels Love לצד שירים קצת יותר "אואזיסיים" אבל עדיין פחות קולעים כמו Go let it Out. כביכול האלבום נחשב כ"נפילה" של אואזיס (אף על פי שרבים מחשיבים את Be Here now כנפילה - אני לא), הוא עדיין הציג סאונד אואזיסי לצד מוזיקה קצת שונה... ויש בזה הרבה עניין. למרות הביקורות על האלבום הרביעי, האלבום החמישי שיצא כשנתיים לאחר מכן (02') - Heathen Chemistry הגיע לראש המצעדים בבריטניה כמו כל האלבומים של הלהקה. באלבום הזה אואזיס חזרו לעשות רוק קצת יותר מוכר ופשוט עם שירים כמו Little By Little ו-The Hindu Times. למרות זאת, רבים הרגישו שזהו זה - נגמר הקסם. אואזיס לעולם לא ישובו להפיק אלבום כמו דפנטלי מייבי או מורנינג גלורי - ופה לדעתי מצויה הטעות. אואזיס מעולם לא טענו שהם רוצים או שואפים להפיק אלבום כמו מורנינג גלורי... מורנינג גלורי היה אלבום צעיר עם הרבה צעקנות של תחילת הדרך. בהמשך, האמירות והיצרתיות משתנה.. אתה כבר לא מדבר כמו מעמד הפועלים ואתה מתבגר ויוצר מוזיקה שונה מעט וזה לגיטימי, ולמרות כל זה ליין ה"אואזיסיות" (רק להקה גדולה באמת יכולה ליצור סגנון לעצמה) נשאר סביב שירים כמו Stop Crying Your Heart Out או Songbird - שירים שלא נשמעו כמותם עד אותה התקופה ובכל זאת - נואל היה כבר בן 35... לא ילד, ולגיטימי שהוא יעשה מוזיקה שונה אף על פי שאנחנו, קהל המעריצים רוצה לשמוע אלבום המנונים שיכבוש את העולם בשנית.
טוב. חייבים להראות נוכחות... עכשיו מתמיד. אני, למי שלא יודע, ניהלתי את הפורום למעלה משנתיים בצורה, לדעתי (ולמדתי גם דרך פה להחמיא לעצמי), אכפתית וטובה. הבאתי לפה המון מעריצים ופתחתי פה המון פעילויות, חידונים, סקרים, מצעדים, ביקורות, דיונים, חדשות ועוד ועוד...... הגענו לתקופות מדהימות יחד ותקופות קצת פחות טובות כאשר בחודשים האחרונים חלה ירידה משמעותית בגולשים ובהודעות ואני נכנסתי ויזמתי מדי יום אך לא היה בי עוד כח וזמן (ואפילו מוטיבציה) להמשיך ולתפעל את הפורום ולכן החלטתי שזה לא בסדר מצידי ועלי להעביר את המושכות (אף על פי שאף אחד אינו נקט עמדה ולקח את ניהול הפורום לידיו). למרות כל זה, אתמול (28.8.09) נואל גלאגר עזב את אואזיס בפעם לא הראשונה, אבל כפי הנראה האחרונה. דבר כזה מוציא ממני יצירתיות והשקעה (שדווקא יש בי) והחלטתי שחובה (!!) שיהיה פה שרשור עם דיון גדול על כל מה שהלהקה עוברת.. לא שצריך לסגור את הפורום, יש מספיק מה לדון ולעשות גם כשהלהקה לא פעילה או מפורקת אבל יש איזשהי עצבות גדולה באוויר. לי יש מועקה בלב ואני חייב להוציא את הכל החוצה.
