נוטעת עץ לכבוד סיום השבוע

צלליתה

New member
נוטעת עץ לכבוד סיום השבוע

לפעמים אני רואה איזו שטות בטלויזיה והשטות (בנגוד למידע חשוב לו אני באמת זקוקה) נתקע בראש ולא עוזב. ככה שמעתי פעם איזה משפט בסרט, או אולי איזו סדרה, איש אומר שכאשר היה ילד תמיד דלקו נרות בבית, והיום שדולקים נרות הוא מרגיש שהכל יהיה בסדר (נשמע הזוי לחלוטין....אולי בכלל חלמתי את זה......). אבל נתקע לי. לפעמים בערבים של לבד לבד מדליקה נרות ופתאום הכל נראה נעים ויפה. אתמול היה ערב של נרות וצפיה מכוונת בטלויזיה. את הסרט נשים גנובות אוכל מהיר ראיתי מזמן, בקולנוע. יש פה בצכונה קולנוע קטן עם בעל בית שאוהב קולנוע ודואג להביא את הסרטים היותר משובחים, אחרי שכבר הציגו שבועות בבתי קולנוע שבעיר. קולנוע שכונתי. הלבוש המקובל טרניג ונעלי בית. ראיתי פעם גברת שהגיעה בחלוק גדול וחם, ובצדק. היה קר. כבר לא זוכרת אם הייתי עם אקסי או עם חברה. סתם זוכרת את הערב, כמה נהנתי מהסרט, כמה חייכתי. סתם סרט קטן ומשמח. אז על המסך הקטן, בסלון של הבית (לבושה בטרניג כמובן) הסרט היה בעיקר סתם. אבל הדלקתי נרות והכל היה בסדר. סוף שבוע טוב לכולם
 

גריפון

New member
צריך קולנוע כזה בכל שכונה...

אצלנו יורדים ככה למכולת השכונתית. אני מסתלבט על זה מהחלון ויורד לפעמים גםם כן בטריינינג-של-מיטה (בעברית פיג'מה.) עם חלוק הרחצה אני לא מעז, אבל אולי אם יגמר לי פעם השמפו באמצע המקלחת, מי יודע... ליד הבית החדש לא תהיה מכולת. שכונה חחדשה ואופנתית. שמה יש סופרמרקט, גדול, ממש מתחת לבית, אבל אני לא חושב שיראו שם הרבה נעלי-בית.
 

noa128

New member
סינמה פרדיסו

כבר שנים שלא הייתי בסרט. וסרט הוא בדיוק כמו ללכת לים וכמו לצאת לקפה עם חברות (רק לפני שבוע דיברנו כאן על כך, זוכרת?) מסוג הדברים ש"אין לי כוח" לעשות, וכשכבר עושה לא מבינה מה היססתי... התיאור שלך את בית הקולנוע השכונתי הזכיר לי את בית העם בראש פינה, שאליו הולכים עד היום לסרטי "איכות" בנעלי בית וטרנינג וצועקים למקרין "פוקוס!".. ונפלא בעיניי שהיום אפשר לעשות "קולנוע שכונתי" בסלון
עם הבונוס של עיצוב האוירה לפי בחירתך. עץ קטן ורענן נטעת לנו פה צלליתה אהובה. ושבת שלום
 

צלליתה

New member
מה לא ללבוש

(איך אני אוהבת את שתי הפקעצות הבריטיות האלו! ומי יתן ויגיע גם יומי. מישהו יזרוק את כל הארון הקיים שלי, ויקנה לי בגדים חדשים ומחמיאים בסכום סמלי של אלפיים פאונדס. ) בימים שהיתה לי קטנה אחת בגן ועוד יותר קטנה בבית במיטה , הייתי נועלת מגפים עד הברך, מעיל ארוך מתחת לברך וכך יוצאת להביא אותה אל ומהגן. והקטנה היתה בוכה, למה את בפיזמה. (היום היא בעצמה סמרטוטרית ידועה וצוחקת מזה). אני מספרת את זה כי אני רוצה שיהיה ברור שאני זו שהתחלתי בנוהג של להסתובב בפיזמה במקומות ציבורים חשובים. (אהבתי את הביטוי שלך גריפון, טרניג מיטה). כידוע אחד מסממני ההיטק היה דרישת העובדים לעבוד בפיזמה. גם מי שהגיעו לעבודה (בנגוד לעובדים מהבית) עמדו על זכותם להתלבש בנוחות. גם אני עצמי עבדתי פעם בחברה שהיה לה קשר להיטק. הייתי צריכה להגיע לפגישה בתל אביב. היה קר. היה גשם. חזרתי לנהל הבאת ילדה מהגן. אף אחד לא הניד עפעפ. אותו מעיל עדיין תופס מקום בארון שלי. מזמן הייתי צריכה להשליך אותו אבל הנוסטליגה והחיוך משאירים אותו במקומו. המעיל של היום הוא קצר, בקושי מכסה את התחת ומכריח אותי להיות לבושה בכל עת. אם כי בשכונה הזאת, הליכה (או נסיעה) לסופר בטרניג מיטה או טרניג חדר כושר בהחלט מקובל. ופעם, הרבה הרבה לפני שבכלל היה היטק למדתי באיזה מקום שהתאחסן בבנין ישן וקפוא. היה חמום רק בחדרה של המנהלת. יום אחד זומנתי אליה לישיבה, ושוב, היה קר, היה גשום. הגעתי לישיבה בטרניג ומעיל ארוך. מיד הותקן חמום בכל הבנין ואותה מנהלת ואני ידידות עד היום. הפיזמה שלי שינתה את ההיסטורה.
 

פּרפרית

New member
../images/Emo13.gif העלית חיוך על פני

גם בסיפור הראשון (מה יש עוד מקומות כאלה??? בארץ שלנו???)העלית בי זיכרונות, בלונדון היה לנו בית קולנוע "שכונתי" או למען האמת "The club" מקום יותר מחביב, הריהוט בו היה עשוי מכורסאות עתיקות (משו כמו 50 מקומות ישיבה) עוגות קפה והרבה בירה...אוי...הייתי רוצה לחזור לימי ראשון שם... הסיפור השני, לאמר ת'אמת הפיז'מה שלי...לא הייתי מוציאה את האף החוצה אפילו לא בתוך המעיל. (יש לי פיז'מה עירקית אמיתית שאני חולה עליה) אבל אני מאמינה שזה קשור לגיל, לא? כשהייתי צעירה לבשתי סמרטוטים גדולים בעשר מידות כי ידעתי שלא משנה מה אלבש- אני נראית טוב! היום.... אני יודעת שאני נראית טוב אבל רוצה שכולם ידעו ולכן הסמרטוטים שינו מידה. רק מהמעיל הארוך עוד לא נפטרתי- אני עדיין משתמשת בו. ובהחלט שבת שלום לכולם.
 
למעלה