נוירופידבק
קרן שלום
1. את כותבת שאת "עמיתה למקצוע". עם זאת קראתי בעיון רב את קורות החייים שלך ובשום שלב לא ראיתי שלמדת רפואה. למען האמת בתוך קורות החיים שלך אין רישום של לימודים טיפולייים משום סוג .חינוך גיל רך, חשוב ככל שיהיה, אינו מקצוע טיפולי. גם העובדה שהיית מחנכת בבית ספר לא הופכת אותך לאשת טיפול. מכאן שלא ברור לי לאיזה עמיתות למקצוע את מתכוונת.
2. את כותבת שהטיפול בנוירופידבק לא מיושם בבתי חולים וזו הוכחה לכך שמדובר בטיפול לא יעיל. ברור מאליו שמדובר בטיעון ריק. גם אם התחום לא מיושם בבתי חולים אין בכך הוכחה שמדובר בטיפול רפואי לא ראוי כי יש מכלול גדול של סיבות מדוע לכאורה הטיפול לא מיושם בבתי חולים (למשל שהוא אינו בסל השירותים).
לעצם הענין יש כיום מרפאות נוירופידבק בבית החולים הפסיכיאטרי בב"ש, בבית החולים הפסיכיאטרי באר יעקב, בבית החולים איכילוב ובבית חולים לב השרון. יש קבוצות מחקר מחקרים על נוירופידבק באוניברסיטת חיפה, בר אילן, האוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בן גוריון.
3. את מציינת שיש לי אסיסטנטית בשם לילך. אין לי מושג מי היא, אין לי אסיסטנטית כזו. מעולם לא הייתה לי אסיסטנטית בשם זה. אני מרצה בכיר במכון זלוטובסקי לחקר המוח באוניברסיטת בן גוריון בנגב. לאורך השנים היו לי הרבה סטודנטים שלימדתי והנחתי, היו הרבה אנשים שעבדו איתי. גם אם טעית בשם של ה"אסיסטנטית"(שכאמור מעולם לא הייתה לי) קשה לי לחשוב על סטודנט או עובד אחד שעבד איתי לאורך השנים ולא ראה במו עיניו את התגובה של ילדים עם אוטיזם לטיפול באמצעות נוירופידבק. כיוון שגם במחקרים וגם במציאות מעל 90% מהילדים משתפרים בעקבות הטיפול.
4. בקורות החיים שלך את מספרת שהשתתפת במחקרים רבים. ומכאן את שואבת את סמכותך לדון בתחומים שהם מדעי המוח הטהורים.עם זאת לא ראיתי את שמך מופיע במאמרים בתחום מדעי המוח. ייתכן ותפקידך במחקרים הללו היה שולי יותר מאשר את מנסה לרמוז? אשמח לראות את מאמריך שפורסמו בעיתונות מדעית מקובלת, מבוקרת.
5. את מדברת על מחקרים "מוטים". זו טענה שניתן להוכיח אותה מדעית, באמצעות סטטיסטיקה מוגדרת. עד היום היא לא בוצעה ולא פורסמה. פורסמו עד היום עשרות מאמרים בטיפול באוטיזם באמצעות נוירופידבק בהשתתפות מאות רבות (מעל אלף) ילדים. המחקרים מגיעים ממדינות שונות, אוניברסיטאות שונות, אנשים שונים. קשה לדמיין איך כולם עושים יד אחד להטות מחקרים... המחקרים מתפרסמים בעיתונות המדעית שבה יש ביקורת עמיתים. כמי שמפרסם מאמרים אני יכול להעיד על הדרך הקשה שכל מאמר עובר מרגע כתיבתו ועד פרסומו. הכותב צריך להגיב על כל תג ותג ועל כל הערה של העורך. הערכים לא ששים לקבל מאמרים והם מבררים כל נתון וכל פרט מידע. האם גם העורכים נכללים בתוך הגופים שעושים הטעייה ?
6. כאמור, דיון מדעי צריך להתנהל באופן מדוייק. את כותבת שהטיפול הומצא בארצות הברית לצרכי התמודדות עם הפרעת ריכוז וקשב. מדובר בהטעייה. הטיפול פותח כמחקר לצורך שיפור שינה. בדיעבד הוא התברר כטיפול מדהים לאפילפסיה. התפרסמו עשרות מחקרים בעיתונים המובילים בעולם (כולל SCIENCE) על השפעתו באפילפסיה. רק אז שמו לב שהוא גם עוזר ל ADHD. (המתעניינים יכולים לראות באתר שלי את הגרפים המקוריים שמתארים את הירידה בכמות ההתקפים של החולה הראשונה עם אפילפסיה שטופלה באמצעות נוירופידבק כבר בתחילת שנות ה 70).
לסיכום, הורים לילדים הסובלים מאוטיזם נמצאים במצוקה רבה. הם תולים תקוות בכל טיפול שמציעים להם. אין כמעט טיפול ברפואה שאין עליו מחלוקת. זה לגמרי לגיטימי להתווכח - כאשר נשמרים הכללים של דיון מדעי, מבוסס מאמרים ועובדות. כאשר הורים בוחרים לעשות טיפול בנוירופידבק הם לפחות יודעים שמדובר בטיפול שהוכח מדעית, מתבצע בו מחקר אקטיבי (גם כיום). אם הוא נעשה באופן מקצועי הוא מניב תוצאות טובות מאוד. כפי שכבר פירסמתי יש הוכחות ברורות בהדמיה מוחית שמלמדות על שיפור בתפקוד המוחי של הילדים עם אוטיזם (למשל
https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/28245068).. ואחרי כל זה אני הראשון שיכול להעביר ביקורת על מחקרים בתחום- אבל גם אחרי שאני מברר לעצמי היטב את הבעיה שיש בכל מחקר- אני נותר עם הידיעה שמדובר בטיפול ראוי שמוצדק להציעו לילדים ומבוגרים עם ASD.
ד"ר דורון תודר