נוכחות בעת סיבוב רופאים

[ronnyw]

נוכחות בעת סיבוב רופאים

עניין שעלה בפורום בעבר, אבל נראה לי שהגיע הזמן לרענן. בשבוע שעבר אימי אושפזה ליממה אחת בבית חולים (שזה סיפור בפני עצמו, אבל לא על זה רציתי לכתוב. כיום היא בסדר). כדרכו של בית חולים - יש סיבוב רופאים. בסיבוב רופאים לא נותנים לבן משפחה להיות נוכח, בלי קשר למצבו ולהסכמתו של החולה. כיוון שהייתי למודת נסיון מאישפוזים קודמים שלה, הבאתי איתי את המסמך המשפטי המוכיח שאני אפוטרופסית של אימא שלי מכל וכל, בהנחה שיינתן לי להיות נוכחת בביקור. יוק !! זרקו אותי החוצה בלי שום קשר למכתב. "מדיניות בית החולים". רצתי לעובדת הסוציאלית של המחלקה, וביקשתי את התערבותה. אמרה לי שאני צודקת, היא אישית חושבת כמוני, אבל אכן "זו מדיניות בית החולים". נשארתי בחוץ. (ושתבינו - זו לא רק בעיה של חולי אלצהיימר. יחד עם אימא שלי שכבה אישה ערביה, שאינה בקיאה בעברית. בנה רצה להישאר על מנת לתרגם לה ולרופאים. שנינו בילינו יחד במסדרון...) עכשו, לך תדע מה אימא שלי אמרה לרופאים, מה ענתה לשאלותיהם, אם ומה זכרה מאישפוזיה הקודמים... נראה לי שזו טעות חמורה מצד טווי המדיניות של בית החולים, ועובדה שבבתי חולים אחרים נוהגים אחרת. מה דעתכם?

 

[פנטזי1]

כבר מזמן אמרתי שאפילו בחלם לא

מתנהגים כמו שאצלינו.אם כך מה הטעם לעשות אפוטרופסות על גופם של החולים אם זה לא מענין את הרופאים והם לא מבינים את החשיבות של זה.אפשר פשוט להשתגע.אם היו שואלים את אבא שלי מה שלומו הוא מיד היה אומר שהכל בסדר, או להיפך לפעמים כאב סתם יכול לשגע אותו ואז זה סוף העולם.אז איך אפשר לסמוך על חולה כזה שיסביר מה קורה איתו.

 

[עדן244]

ביקור רופאים

האמת היא שבזמן ביקור רופאים לא לוקחים פרטים רפואיים על אשפוזים קודמים וכד'. את זה עושים בזמן קבלת החולה למחלקה ואז בן משפחה נוכח ונוכחותו אפילו חשובה. בביקור רופאים נדונים נושאים רפואיים תיאורטיים ומעשיים (בבתי חולים אקדמיים זה זמן לימוד למתמחים). אם חסרה אינפורמציה שואלים בן משפחה. כך לפחות היה נהוג במחלקה הנוירולוגית בה התמחתי.

 

[ronnyw]

סיבוב רופאים

אולי כך (כפי שציינת) זה אמור להיות, אבל בפועל זה לא !! דוגמא מהאישפוז האחרון (שעליו יצא קיצפי): אמא הגיעה למחלקה ב02:45 לפנות בוקר. אף אחד לא שאל אותי כלום. אני רצתי אחרי האחיות, וסיפרתי מה מצבה של אימא. רופא הגיע בסביבות 05:00 (היה עסוק כל הזמן, זו מחלקה עמוסה עם מקרים קשים מאוד), ואכן שאל אותי שאלות שונות. לא רשם מילה !! (שמתי לב, כי אני מודעת לבעית אובדן המידע בעת חילופי משמרות. יתכן שרשם מהזכרון מאוחר יותר). ב"סיבוב הרופאים" ב- 11:00 הגיעו שתי רופאות שלא ראיתי קודם. הן אלה שסילקו אותי מהחדר. אבל בהמשך הסיפור יש טוויסט: באמצע הביקור הדלת נפתחה, ואחות קראה לי, כי אימא רצתה פיפי. לקחתי אותה והחזרתי אותה למיטה, ואז הרופאות הפגיזו אותי עם שאלות שהיו חשובות להן (על ההיסטוריה הרפואית שלה, על איך הגיבה לתרופות בעבר, עד כמה היא מבולבלת וכו'.) עניתי בשקיקה, ולא חדלתי לתמוה, מה היה קורה אילו לא ביקשה פיפי... עוד דוגמאות לכך שהמידע לא עבר: אימא בקשה פיפי. באה אחות, נתנה לה סיר, נתנה לה ליד את כפתור המצוקה, ובקשה שתלחץ עליו כשתסיים. אמרתי לאחות: "אין מצב שהיא תזכור מה לעשות עם הכפתור. במקרה כזה אתן - האחיות - חייבות לזכור לבוא לקחת". האחות אישרה שאכן כך הן תנהגנה. ומה אתה חושב קרה בפעם הבאה?... ניחשת נכון !! (ואימא קיבלה תרופה משתנת, והסיפור חזר כל חצי שעה !!) השיא (בענין הפיפי) היה, שכשנטשתי לחצי שעה (הפעם היחידה שעזבתי אותה במשך כל האישפוז) חזרתי, מצאתי אותה שוכבת מכוסה ומנומנמת. אחרי כחצי שעה של נמנום היא נעורה - זזה, ושפכה את כל הסיר. כלומר, מישהו הביא לה סיר בהעדרי, והיא נשכחה ושכבה עליו שעה מבלי שהיא (או אני) נדע על כך. כמובן שאין מה לדבר על כפתור המצוקה... רוצה דוגמא נוספת? נתנו לה עם הארוחה כוס פלסטיק קטנה עם כדורים. אמרתי לאחות שהיא לא תדע מה לעשות, וחייבים לתת לה אותם יחד עם המים, ולוודא שבולעת. האחות הסכימה. ומה לדעתך קרה בארוחה הבאה? ניחשת שוב !!! הערה: כמובן שכל זמן שאני הייתי לצידה, דאגתי לכל - לכדורים, לסירים, לחברותא, להשגחה שלא תסתובב ותאבד במחלקה או בבית החולים. אבל לא ידעתי לכמה זמן אושפזה, ודאגתי מה יהיה אם תישאר שם זמן מה ללא השגחה. לכן הקפדתי והיסברתי לאחיות חזור והסבר מה מצבה ועד כמה היא אינה אחראית. אני לא מצפה שהצוות יצליח להתגבר על כל המשימות (אם שמת לב - אין לי מילת ביקורת על הצוות. הם עובדים קשה מאוד ועושים את המיטב), אבל אני כן מצפה שהצוות (כולל הרופאים !!) ייעזר בי (וכן, גם שמידע יעבור בניהם). שנהיה בריאים !!

 

[zs1957]

המצב שאת מארת דוצה בבתי חולים

נוספים בארץ.אני כאפוטרופסית תמיד מדברת עם הרופא הבכיר של המחלקה והאחיות.אני מבקשת תמיד שתאושפז באותה מחלקה שם הצות הרפואי מכיר אותה ומתייחס בהתאם. גם לי זכורים מקרים שבהם הרופאים לא רצו לשמוע על חלתה של אמי. המשפחה צריכה להיות מעורבת ולבקש את כל האינפורמציה על מצבו של החולה ועל הטיפול שהוא מקבל. זהבה שחם

 

[ענתי44]

רוני זו המדיניות בבית החולים.

אמא שלי אושפזה בשני בתי חולים. אחד, בבית חולים שבו אובחנה כחולת אלצהיימר וכמטופלת במרפאה הנירולוגית.הרופאים במחלקה הפנימית זרקו אותי החוצה, למרות שאמא בשעת הקבלה למחלקה היתה יחידה בחדר.גם אחרי הביקור סירבו לדבר איתי.מאחר ובמכתב הפנייה למיון מצויין מחלות ותרופות וכן בתיק שלה באותו בית חולים, ולאור העובדה שהיה זה רק חודש אחרי האיבחון וטרם ידעתי מספיק על אלצהיימר נכנעתי למדיניות.ואז כעבור 5 ימים, הצמידו לחדר של אמא אחות מתלמדת שביקשה לדבר איתי. משאלון קצר היא גילתה שאמא חולת סכרת ושבגיליון הרפואי שלה לא מצויין. מסתבר כי כששאלו את אמא אם מלבד אפילפסיה יש עוד מחלות אמא ענתה שהכל בסדר. אז מנעו ממנה את הטיפול ונתנו לה אוכל עתיר סוכר ובבדיקה התברר שהסוכר גבוהה מאוד. למרות הטעות הזו עד השחרור לא הרשו לי להכנס. בבית חולים אחר, שאנחנו מאושדפזות יותר, גם לא מרשים לי להיות נוכחת אבל מדברים איתי לפני או אחרי, גם אחות וגם רופא.