CrazyPenguin
New member
נולדתי בארץ הלא נכונה
מקווה שזה לא ישמע לכם מטופש ותצליחו להבין אותי. כל החברים שלי חושבים שזה שיגעון שיעבור, שאני לא באמת יודעת מה אני רוצה מעצמי ושאני חיה בסרט.
אני מרגישה כאילו אין לי מה לחפש פה בישראל. לא רואה את עצמי מתקדמת, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה משפחתית.
סיימתי צבא רק לפני שנה, מאז אני עובדת ונוסעת לחו"ל מדיי פעם עם כל הכסף שהרווחתי (פעם בחצי שנה לפחות, רק כי אני חייבת הפוגה מהמקום הזה).
לא רואה את עצמי נרשמת לאוניברסיטה בארץ, רק כי אני יודעת שתואר לא באמת יעזור לי בכלום. וגם אם תואר יקדם אותי למצוא עבודה סבירה יחסית- לא אהיה מאושרת. אז אין טעם.
יוצא לי לדבר עם אנשים מאירופה ואיכות החיים שלהם כל כך שונה משלנו, זה מדהים. אפילו כשהם עובדים בחנות בגדים הם מגיעים למשכורות כל כך גבוהות, ההוצאות שלהם נמוכות והם פשוט חיים טוב.
לגבי משפחה אני יודעת שמוקדם מדיי לדבר על זה, אבל לא מצליחה למצוא אף בחור בארץ. אני לא בררנית מדיי, לא שטחית, אבל פשוט זה לא זה. בגיחות הקצרות שלי לאירופה יצאתי פה ושם עם בחורים אירופאים והבנתי שזה בעצם מה שחיפשתי כל הזמן הזה, ולצערי בארץ אני רק מבזבזת את הזמן שלי.
אז מה שקורה הוא שהבנתי עם עצמי שפה אין לי מה לחפש, אבל לעבור ככה לבד לחו"ל נשמע לי מטורף מדיי. כמובן שאין לי אזרחות אירופאית מה שמסבך את כל העניין.
אני מרגישה מיואשת כל כך, תקועה במדינה שאני לא אוהבת עם אנשים שאני לא מתחברת אליהם, מושכת את הימים עד שאמצא פיתרון קסם שכנראה גם לא יגיע.
האמת היא שאין לי שום דבר לשאול אתכם או להתייעץ איתכם לגביו. פשוט הייתי חייבת להוציא את התסכולים לאנשים שאולי יצליחו להבין אותי ולא יחשבו שזה שיגעון של רגע ושזה יעבור....
אבל אשמח לשמוע אם יש כאן עוד מישהו שמרגיש כמוני.
מקווה שזה לא ישמע לכם מטופש ותצליחו להבין אותי. כל החברים שלי חושבים שזה שיגעון שיעבור, שאני לא באמת יודעת מה אני רוצה מעצמי ושאני חיה בסרט.
אני מרגישה כאילו אין לי מה לחפש פה בישראל. לא רואה את עצמי מתקדמת, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה משפחתית.
סיימתי צבא רק לפני שנה, מאז אני עובדת ונוסעת לחו"ל מדיי פעם עם כל הכסף שהרווחתי (פעם בחצי שנה לפחות, רק כי אני חייבת הפוגה מהמקום הזה).
לא רואה את עצמי נרשמת לאוניברסיטה בארץ, רק כי אני יודעת שתואר לא באמת יעזור לי בכלום. וגם אם תואר יקדם אותי למצוא עבודה סבירה יחסית- לא אהיה מאושרת. אז אין טעם.
יוצא לי לדבר עם אנשים מאירופה ואיכות החיים שלהם כל כך שונה משלנו, זה מדהים. אפילו כשהם עובדים בחנות בגדים הם מגיעים למשכורות כל כך גבוהות, ההוצאות שלהם נמוכות והם פשוט חיים טוב.
לגבי משפחה אני יודעת שמוקדם מדיי לדבר על זה, אבל לא מצליחה למצוא אף בחור בארץ. אני לא בררנית מדיי, לא שטחית, אבל פשוט זה לא זה. בגיחות הקצרות שלי לאירופה יצאתי פה ושם עם בחורים אירופאים והבנתי שזה בעצם מה שחיפשתי כל הזמן הזה, ולצערי בארץ אני רק מבזבזת את הזמן שלי.
אז מה שקורה הוא שהבנתי עם עצמי שפה אין לי מה לחפש, אבל לעבור ככה לבד לחו"ל נשמע לי מטורף מדיי. כמובן שאין לי אזרחות אירופאית מה שמסבך את כל העניין.
אני מרגישה מיואשת כל כך, תקועה במדינה שאני לא אוהבת עם אנשים שאני לא מתחברת אליהם, מושכת את הימים עד שאמצא פיתרון קסם שכנראה גם לא יגיע.
האמת היא שאין לי שום דבר לשאול אתכם או להתייעץ איתכם לגביו. פשוט הייתי חייבת להוציא את התסכולים לאנשים שאולי יצליחו להבין אותי ולא יחשבו שזה שיגעון של רגע ושזה יעבור....
אבל אשמח לשמוע אם יש כאן עוד מישהו שמרגיש כמוני.
