נוסטלגיהשל עולם תעשייתי

[סבך הפטל האדום]

נוסטלגיהשל עולם תעשייתי

בשנת 1988 או 1989, כבר לא מסוגלת לספור...סי בצוותא, אורות כחולים, עולם תעשייתי ואנרגיה שהטריפה את החושים. היינו שם כמה חברה שלימים יהפכו להיות "הקבועים". אלה שמגיעים תמיד גם אם ההופעה על החוף בעכו. וצוותא, עם האינטימיות, וכסאות העץ שלא תמיד עמדו במשקל גופנו הרוקד, והגופיה והבנדנה והסיכות המטורללות וגם הכובע השחור של "שבור קיר". ולהקה מקומית והחיוך של צוף והאטרף של מישל. והשיער הקצוץ וריח של זיעה וגרון שמתייבש כי שרים הכי חזק שאפשר. וימים אחרים בחוץ. בלי להסתכל לצדדים מפחד, בלי לחפש חשודים. רק להיות שם, להרגיש את הרגע כאילו חוץ מזה אין כלום. ואחר כך - שעות ארוכות בלי שינה כי האנרגיות עוד השתוללו, וציפיה לפעם הבאה שהחושים שלנו ייטרפו. ימים אחרים.

 

[actress]

אם יש לך כתבות או תמונות שאת רוצה

לשתף אז בכיף, והיית בהופעה האחרונה בחולון במסגרת פסטיבל האישה?

 

[ט י נ ה]

עם זכורונת כאלו אפשר רק לעוף קדימה

הי סבך הפטל האדום אם יכולתי לחבק אותך או אותך על המילים הללו זה כל כך חשוב לי לדעת שאנשים כמוכם זוכרים לי את הרגעים האלו כי בדיוק לפי שבועיים הופעתי שוב בתל אביב אחרי שנים שלא היעזתי לפתוח קופה והיה מלא מפוצץ אומנם רק 300 איש אבל כל אחד זה כמו מליון בשבילי ועולם תעשיתי פתח את המופע ומלכת להבבות החדש סגר אותו ובמצע היה שוב המון בלוז ורוק אנד רול ומוסיקה שחורה שמטריפה את החושים ואני אומרת תאספו את כל האנשים שחזרו אל בתיהם ובואו איתם הלאה איתי אל תשאירו אותי רק עם אנשים חדשים השמועה מתחילה שוב לרוץ זמר או זמרת שאוהבים לא נוטשים נשיקות סי