נוסטלגיה זה דבר מצחיק.

La Milagrosa

New member
נוסטלגיה זה דבר מצחיק.

נוסטלגיה זה דבר מצחיק.
יש איזו קבוצה בפייסבוק שעיקרה נוסטלגיה של חיפאים שזר לא יבין בחיים שלו, ושכל חיפאי יבין ישר.
פתאום שמתי לב לדבר נורא מעניין.
כותבים בקבוצה אנשים עשירים, שראו חצי עולם ושהחצי השני פרוס לרגליהם. אנשים שחיים היום בווילות שמשקיפות לחופי אוקיינוסים רחוקים, שיכולים לקנות ולעשות כל מה שרק מתחשק להם.
כותבים בקבוצה גם אנשים לא עשירים, אבל כאלו שהגיעו רחוק מבחינת הגשמת כל חלומותיהם ועשו את זה מאות ואלפי קילומטרים מחיפה שלנו.
דבר אחד משותף לכולם.
האמוציות, ההתרגשות, הסנטימנטים שדברים פשוטים מפעם פעם פעם מוציאים מכל האנשים האלו. זכרון של מנת פלאפל עם כוס צוף ברחוב החלוץ אחרי הקולנוע מביא אנשי עולם שאכלו במסעדות פאר, להתפייט בעיניים מצועפות (מרגישים את זה דרך צג המחשב) על טעמן של אותן קציצות.
זכרון השירים הדביליים בסרטים הערביים של יום שישי, שאת חציים לא הבנו ואת חציים השני בקושי ראו מרוב שלגים ואיכות טכנית מחורבנת, משחרר שאגות גיל מגרונותיהם של אנשים אנינים שראו כבר הכל.
מראה חיפושית חבוטה משנות השבעים מעורר גלי געגועים באנשים שאין ג'יפ יקר שהם לא נהגו עליו
איש אינו מרגיש משהו או זוכר את אף אחת ממכוניות היוקרה שהיו לו במרוצת השנים. זו רק החיפושית ההיא, עם הנזילות שמן והחור בריצפה שקנית פעם מאיזה ערבי בעכו העתיקה, שמעלה בך את הערגה.
 

Y. Welis

New member
מסכים. לדעתי הנוסטלגיה אינה למשהו ספציפי

כמו אנשים, אירוע מסויים, חפץ (כמו רכב) או אפילו תוכנית TV או סרט - היא *לתקופה*.
&nbsp
כי כל תקופה שהיתה, היתה ייחודית לזמנה. היה בה צירוף ייחודי של זמנים, אירועים ואוירה (שלדעתי היא העיקר); מצב פוליטי מסויים, כמות אוכלוסיה (כמה אנשים היית רואה ברחוב, ובאילו שעות), בקיצור - רוח התקופה: היא זו שעושה את הייחוד, והיא לא נשמרת לזמן רב, ובמיוחד במאה האחרונה.
&nbsp
 
נכון,

הנה סיפור אישי קצר,
לאחרונה יצא לי לבקר בעיר ילדותי .
הרחובות שזכרתי כרחבים ופתוחים שהלכתי בהם לבד לגן ולביה"ס (מי שמע אז על הסעות...) כיום הם צפופים להחריד, מכוניות משני הצדדים וממש אין אפשרות ליסוע בכביש. חלק מהבניינים נראים כמו סלאמס ובניינים חדשים יותר נבנו באגרסיביות מגעילה ללא אף מרחב.

אז היתה לנו ילדות והיום? קרעכצן לימין וקרעכצן לשמאל
 

Y. Welis

New member
גם אצלי. לפני 30 שנה בשכונה שלי היו 5-10 מכוניות. הרחוב היה

שומם בלילה ורוב הדיירים היו פורשים בין 9 ל-10.
&nbsp
היום - אין חניה כמובן (גם אין חניון - למרות שהתקן קובע שצריך), המבוגרים הסתלקו והשכירו לצעירים, ואלה לא נוהגים לישון לפני 1 בלילה.
&nbsp
כך שהגעגוע הוא בהחלט לדבר מדיד - למצב אחר של קיום: מדינה של 4 מליון איש אינה דומה בדבר למדינה של 9 מליון. אלה לא אותן מדינות. זה כמו להחליף דירה וארץ, מבלי לעבור: הסביבה מתחלפת, כמו בהילוך מהיר (עם פסקול שמושמע לאחור...).
וזה מבלי שהזכרנו את השינוי במנטאליות.
&nbsp
מהבחינה הזו, געגוע כזה יכול להיות נוח יותר בחו"ל. אולי אפילו נעים יותר.
&nbsp
 
לדוגמא ...
חזרתי לפני כחודש (אחרי שיותר מעשור עבר מהביקור האחרון שלי שם) לדירה הישנה בחולון שבא גדלתי מגיל אפס ועד שהייתי בן 15 ועם כל זה שהכל הרגיש לי קטן יותר ממה שזכרתי ,חלקים מהדירה נשארו כמו שעזבנו (רק חבוטים יותר כי לדיירים שאמי השכירה להם לא היה אכפת ממש
) וה"צביטה" בלב כמו שאומרים בהחלט לא איחרה להגיע ,פועמת חזק והעלתה את הזיכרונות הטובים והרעים של פעם מעל לפני השטח ...
 

Y. Welis

New member
תמיד נקנא באמריקאים שבאו מעיירה קטנה, וחוזרים לבקר את ביתם

הישן - שנראה בדיוק אותו הדבר (the old house looks the same, as I stepped down from the train), עם אותם דברים בחצר, ואותה עיירה ישנה.
&nbsp
המדינה הזו משתנה בקצב מהיר לאחרונה, ולא רק בבניה הלא-נורמלית (אם אתה נוסע פעם בשנה בכביש לאיזור ירוש' - תגלה שינויים בכל פעם), אלא גם באופי המקומי; כאילו שעברת לארץ אחרת.
&nbsp
אלה דברים שאנשים לפני מאה שנה או 50, לא הכירו כמעט (ועדיין לא מכירים, באיזורים הכפריים בארצות המערב; במיוחד באנגליה ששומרת בעוז על המסורת). מעניין אם לא היה להם קל יותר. באותן שנים ילדים היו יורשים את האחוזות של הוריהם... גרים דורות באותו המקום.
&nbsp
 
אני זוכרת ששכנה הביאה שק 20 קילו סוכר חום.

בתור ילדה בת 5-6 חשבתי שהיא מביאה חול הביתה ושאלתי למה להביא חול הביתה. אני זוכרת שהיא אמרה שזה "פסולת סוכר". נו שוין... היום "פסולת הסוכר" נחשבת לסוכר "בוטיק" ...
 

ג רפאל

New member
ככל שהחולף הזמן אני נהיה פחות ופחות נוסטאלגי

אני ממש לא מתגעגע לעבר ולא מנסה לשחזרו.
אני מתגעגע להורי ולביתנו. אך בלעדיהם הבית לא מעניין אותי, ועברתי ברחוב סמוך ולא עצרתי לראות.
אני גם בשלב של הינתקות מחפצים הקושרים לעבר ששמרתי וצברתי לאורך השנים - חפצים וכלים שמקורם מבית הורי, הורי אשתי ובני משפחה אחרים. כבר הזמנתי מעריך לחלק מהדברים. המסע לעתיד צריך להיות קל יותר וללא משקלות מן העבר.
נוסטלגיה זה כבר לא מה שהיה.
 
למעלה