נוסטלגיה

נוסטלגיה

אז קודם כל אפתח בהקדשה קטנה ללוחשת לתינוקות:
http://www.youtube.com/watch?v=FdkI5p2TzQg

משכתי בטעות איזה מגירה והיא נפתחה מעט, אז החלטתי לפתוח אותה קצת יותר והוצאתי משם תיקית קרטון ישנה שאני יודעת שאני שומרת בה בעיקר תעודות מכל כיתה אפשרית מימי ביה"ס.
עיינתי ממש מעט בשטויות שיש לי שם ומצאתי דברים מכל מיני תקופות.
מצאתי מקבץ ציורים שלי מימי הגן ואפילו יש עליהם תאריכים, היה איזה ציור מתאריך שהוא בערך שבועיים אחרי שעליתי לארץ. מצאתי הזמנה למסיבת סיום עם פתק לאמא מה עליה להביא, תעודה שסיימתי גן ועולה לכיתה א'.
מצאתי כל מיני ברכות ממורות, כמובן תעודות למינהם ועוד כל מיני שטויות.
כמובן שכל זה גרם להתקף בפץ נוסטלגיה לימים אחרים.

כמה אתם מתעסקים מנוסטלגיה?
אוהבים נוסטלגיה?
מתגעגעים לעבר?
חושבים שפעם היה טוב יותר?
מה נוסטלגי בשבילכם?
 


יש לי פטור מלענות???

נראה לי חפרנו על זה מספיק :)
 
עונה בכל זאת..

רק בגלל שמסתבר שהשאלות לא קשורות לחפירה שלנו :)

כמה אתם מתעסקים בנוסטלגיה?האמת שכל יום יוצא לי לחשוב על משהו מסויים מהעבר...

אוהבים נוסטלגיה?אוהבים,ולא אוהבים...אני אוהבת להיזכר בעבר,לראות תמונות מפעם,לשמוע סיפורים מסבתא שלי על איזה ילדה חמודה הייתי היום למשל היא סיפרה לי שראיתי אותה מהאוטובוס שהייתי קטנה והיא דיברה עם איזה אישה זקנה ועזרה לה ואני צעקתי לה והיא לא שמעה אותי...ואז שראיתי אותה בבית אמרתי לה "סבתא שאת תהיי זקנה אני תמיד יעזור לך שתצטרכי עזרה..." אני אוהבת שסבתא מספרת לי סיפורים על איזה ילדה הייתי :)

מתגעגעים לעבר? לדברים מסויימים כן...

חושבים שפעם היה טוב יותר? האמת?! כן!!!

מה נוסטלגי בשבילכם?הכי נוסטלגי בשבילי זה ה"מחנה" של השכונה שהיה לנו שהיינו קטנים, כל ילדי הרחוב :p היינו כל היום ברחוב משחקים מחבואים תופסת ומחפשים חתולים וכלבים נטושים... אני עדיין בקשר עם אחד ה"ילדים" מאותה תקופה, נחמד להיזכר בפעם....
 
הסוף של התגובה שלך הכניס בי פרץ נוסטלגיה חדש

נזכרתי במשחקים בשכונה.
איך שאני וחברות שלי מהשכונה בתקופת היסודי היינו מגדלות חיפושיות בכל קיץ (פרת משה רבנו).
היינו מכינות להן מכל מיני דברים בתים ושאר דברים.
ב"כל מיני דברים" הכוונה בעיקר לקופסאות גפרורים, כוסות חד פעמיות (זכורות לי אלו מקלקר) וכו'.
בתוך הקופסאות גפרורים היינו עושים בית או חדר ומדביקות מלבנים קטנים שישמשו כמיטה.
עם החיפושיות שלנו היינו משחקות כשהיינו בחוץ ובזמן שאנחנו בבית היינו מחביאות את זה במקלט של הבנות.
היינו מכינות גם בית חולים וכל מיני שטויות לחיפושיות... :)
 
חחח בית חולים לחיפושיות.. הן נכנסו לשם?

הזכרת לי שאני הייתי אוספת נוצות של ציפורים עם חברה ומכינה מזה ציור של ציפורים (מדביקה את הנוצות על דף..)
 
הן נכנסו

אבל בהחלט החלק הכי פאתטי היה להדביק מיטה, כאילו שהן אי פעם באמת שכבו במיטה הזו...

חוץ מחיפושיות, בבי"ס היסודי היינו גם מגדלים חלזונות במקום ספציפי הו היה עץ וירוקת פרא סביבו, מעגל השותפים לכך היה רחב יותר.
זה נגמר כשכרתו את העץ...
 

Optimistic Girl

New member
אמממ

פעם בשנה, בדצמבר,
אני עושה סיכום שנתי
שבו אני מעניינת ביומנים האישיים שלי, וקוראת מה עברתי בשנה הנ'ל
איך השתנתי וכו...

אוהבת נוסטלגיה, אבל רק לפעמים, בעיקר בימי דגל אדום... כשבהם אני הופכת יותר מידי רגשנית...

נוסטלגי בשבילי זה שירים שמזכירים לי דברים ספציפיים,
כמו שאת כתבת התעודות שלי...
והיומנים האישיים שלי..
וגם בגדים לפעמים מזכירים לי אירועים מיוחדים וטובים/רעים שקרו...

ולא,
פעם לא היה טוב יותר.

עכשיו הכל טוב, וזה הולך ומשפר
 

raptor89

New member
וואו, אני לפעמים לגמרי חי בעבר


לא שיוצא לי הרבה להתעסק בנוסטלגיה לשמה, אבל יש לי קטעים...
גם לי יש כמה קופסאות כאלה בארון עם שטויות ממזמן שאין לי מושג למה אני שומר, אבל זה שם למקרה ש...

יש רגעים שאני ממש מתגעגע לדברים שהיו פעם,
אבל לרובזה עובר די מהר כי יש דברים שצריך לעשות...

לאדם יש נטייה לזכור את הטוב, אז נראה כאילו פעם היה טוב יותר.
לא חושב שבאמת היה טוב יותר ככלל. יש דברים שהשתפרו ויש דברים שהתדרדרו, וזה גם משתנה מאחד לשני..
 
גם לי יש מלא

דברים נוסטלגיים מוחבאים בחדר:
ברכות יום הולדת,
הזמנות של ימי הולדת מבית ספר יסודי,
מכתב תודה של קצין ששלחתי לו משלוח מנות לפני 15 שנה (שבו הוא פירט את כל חייו.. אז אני התלהבתי מזה..היום זה נראה לי הזוי)
מכתבים של ההורים שלי לפני שהם התחתנו (הם רבו דרך מכתבים וזה מצחיק.. בדומה לאימיילים של היום)
כמובן שמכתבים וברכות של אקסים וגם מתנות (אני אפילו שומרת את הפרח שהחבר הראשון קטף לי מהלובי של הבניין שלי
וגם את ההתכתבות שלנו בכיתה-למדנו באותה כיתה בתיכון)
יומני בית ספר שאני וחברות שלי היינו מתקשקשות בהם באמצע השיעור

ובטח יש עוד מלא דברים שאני לא חושבת עליהם כרגע..

אני מאד מתגעגעת לילדות שלי בעיקר (ימי הגן ובית הספר היסודי המוקדם)
חושבת שפעם היה טוב יותר בעיקר בזכות זה שלא היתה את כל הטכנולוגיה הזאת (נכון שזה מקל על החיים אבל יש לזה גם המון חסרונות)
 

EdisonGirl

New member
כל החדר שלי הוא מעין מחסן נוסטלגי

בבית של ההורים, כמובן. אני צוברת ושומרת כל דבר, ובכלל, טיפוס מאוד נוסטלגי. יש לי אפילו את כל הפתקים שהעברתי והעבירו לי באמצע השיעור מכיתה א' ועד י"ב, בתוך קופסה אחת מפוצצת. יש מדף שלם בארון שמוקדש למחברות, קלסרים ועבודות שעשיתי בביה"ס. יש לי יומן שהולך איתי לכל מקום (הכוונה לכל בית), שהתחלתי לכתוב בכיתה ח' באופן כמעט יומיומי, ואני יכולה ממש לראות את כל ההתפתחות שלי במהלך השנים.. וזה על קצה המזלג ממש.

אני כל הזמן נזכרת בדברים. ההתעסקות שלי בנוסטלגיה היא בסופו של דבר יומיומית, בגלל שנוסטגיה בשבילי היא גם דרך קלה לעודד את עצמי כשדברים מסוימים קורים, כי הנוסטלגיה היא אוסף של דברים חיוביים שבאמת קרו לך, והם מעודדים אותך שיש לך את'זה.

אני חושבת שגם היום טוב, פשוט בעבר הייתי מחוברת יותר לעצמי, כי היה לי יותר זמן, והיום כשיש כ"כ הרבה דברים להתרכז בהם, קשה לי למצוא את הפנאי לשבת לי לבד ולחשוב ואני זוכרת שבעבר ממש הגדרתי את זה כאוויר לנשימה. היום אני מבינה שזה נכון. ההתעסקות הבלתי פוסקת בהכל חוץ מעצמי גורמת לי להרגיש מנותקת. ואחרי שכתבתי את זה בפעם הראשונה, מה שגרם לי גם להפנים את זה (הודות לך
) זה הולך להשתנות באופן מיידי.
 
האמת?

קצת מפדח אותי להסתכל על דברים שכתבתי פעם...
אבל יש לי תיבת נוסטלגיה רצינית בבית שיש בה כל מיני פתקים ישנים שהעברתי לחברות בשיעורים משעממים בתיכון, מכתבים מאקסים ויומנים שכתבתי בגיל ההתבגרות (ומכילים את כל הדרמות והשטויות שעברו לי אז בראש.)
 
חבל שאין לי את הכל!

יש לי כמה התכתבויות מהשיעורים עם חברות מכיתה ו' ויומנים שכתבתי מכל מיני גילאים ואת זה אני קוראת אחת ל... אבל זה מעציב אותי, כי אני רואה שאפילו תקופות שלא זכרתי בצורה שלילית היו בהן סממנים של דברים לא נעימים.
 
לי דווקא יש את הכול.

אמרתי לעצמי שאולי כשיהיה לי ילד או ילדה בגיל ההתבגרות, אני אקרא את היומנים האלו כדי להבין מה עבר לי בראש בגיל הזה, כדי לנסות להבין אותם יותר...
אבל עכשיו זה מפדח אותי נורא שהייתי בת טיפשעשרה חסרת היגיון וכתבתי שטויות איומות על כל מי שאני מכירה בערך.
 
לזה התכוונתי כשאמרתי שעצוב לקרוא את זה לפעמים

יש דברים שלא זכרתי אותם כפי שהם היו, והם מתועדים ביומן.
וזה כולל בין היתר דברים שכתבתי על אחרים, מה אמרו ומה עשו ואיפה נפגעתי.
יש דברים שהם באמת שטויות וסתם מאפיינות את הגיל אבל הם לא נכתבו סתם, אלא כי הציקו לי.
 
למעלה