משלחת נוער מד"א לפולין 2003
אז כל מה שליאור הסבירה זה נכון ואני רוצה להוסיף קצת... אם יש דבר שאזכור למשך כל חיי זה את המסע לפולין דרך מד"א עברו מאז שנסעתי כבר 4 שנים!! מפחיד איך שהזמן רץ והכל צרוב בזיכרון כאילו קרה רק אתמול... אתם נוסעים למשלחת שמייצגת את מד"א! את רוב המסע תעשו במדים של מד"א יצגו את מד"א בכבוד תדעו ללמוד בימים ובלילות במלון גם להנות אתם תכירו אנשים מדהימים.. ותתפלאו כמה קל למשלחת שנפגת כל כל קצת לפני הטיסה להתחבר כמו פזל וליהיות החברים הכי טובים. המלצות: קחו איתכם יומן מסע תכתבו הכל!! קשה לזכור ואז לרשום כל פעם באוטובוס תשקיעו קצת ותכתבו הכל! אתם מצלמים תמונות תרשמו מה צילמתם למי מכם שלוקח מצלמה דיגטלית ממליץ לקנות כרטיס זיכרון גדול יש הרבה מה לצלם.. אין הרבה מה לבזבז בפולין תקבלו זמן שוק והכל אבל ממליץ לא לקחת יותר מדיי כסף. כשתיהיו בזמן חופשי בשוק ממליץ בחום את הארנקים לשים בכיס הקדמי!! בסה"כ משלחת מדהימה שונה כל כך מבית הספר אולי יותר מאוחר אני יסרוק תמונה ויראה לכם אני ועדי ממד"א רחובות צולמנו בערב יום השואה במהלך הטקס המרכזי בקרקוב בעמוד הראשי של העיתון הגדול בפולין !! אני מצרף את מכתב סיכום המשלחת בעיניי אולי תבינו ממנו מה היא משמעות המשלחת של נוער מד"א לפולין וכמה היא שונה ומיוחדת להבדיל מכל משלחת אחרת משלחת נוער מד"א לפולין 2003 הנסיעה הזאת, הנסיעה לפולין שלה ציפיתי כל כך הרבה זמן. אני פוקד את קברי בני עמי וצופה בתופת הנוראה שביצעו בהם, נסעתי לפולין, נסעתי כמתנדב מד"א שאמון בהצלת חיים. נסעתי לפולין בכדי ללמוד, לראות ולנסות להבין את מה שעברו בני עמי ע"י נוטלי החיים. נסעתי ללמוד אבל חזרתי עם סימני שאלה רבים עוד יותר ממה שנסעתי. הסתובבתי ברחבי אשוויץ, מיידנאק, טרבלינקה ועוד גטאות ומחנות השמדה רבים, ופשוט לא האמנתי, קשה להאמין למה שרואים שם פשוט בית חרושת למוות. בית חרושת שריק מאדם נקי ומסודר, הכל מבריק ומטופח, אין ריח, אין עשן, אבל הדמיון, הדמיון שלא מפסיק לעבוד ואפילו לשניה, ולחשוב שמיליונים מתוך העם שלי עברו את זה וחלקם הצליחו לשרוד את התופת ולעבור ממחנה למחנה ממחבוא למחבוא בידיעה שהם בודדים בעולם הזה אותם עשרות, מאות, אלפים של ילדים ומבוגרים בלי משפחה פשוט גורמים לי להעריץ אותם עוד יותר, ולחשוב על עד כמה כוח, תעוזה ואמונה היה בהם. בכל צעד שצעדתי באשוויץ טרבלינקה מיידנאק ועוד מחנות השמדה וגטאות רבים בכל סיפור או עדות ששמענו מאותם אנשים למדתי להעריץ אותם עוד יותר את אותם ילדי השואה ניצולי השואה שהצליחו לעבור את כל התופת הזו. חזרנו לארץ ולקח לי הרבה זמן לחשוב מה לכתוב, אולי יותר מדי זמן כי פשוט לא עיקלתי היו רגעים עצובים, היו רגעים שמחים, היו רגעים קשים, היו רגעים שפשוט רציתי לעזוב הכל ולחזור לארץ, הגעגועים, הגעגועים למשפחה ולחברים היו גדולים, אבל שם למדתי יותר מכל מה זה להעריך את האוכל שאני אוכל, את המדינה בה אני חיי, את הבית החם, המיטה, השמיכה והכרית, כל דבר בעצם, כל דבר שלהם שם לא היה ולנו היום יש, אני מנסה לדמיין איך הם יכלו להחזיק מעמד שם בלי כל אלה. כשעמדתי על אדמת פולין הארורה שבה נרצחו מיליוני בני עמי והחזקתי את הדגל גבוה גבוה הייתה לי הרגשה בלב, הרגשה של גאווה הרגשה של חוזק הנה אנחנו, העם שניסו להשמיד הקמנו מדינה וחזרנו לשם לראות לדעת להבין וללמוד את מה שהיה שם ואולי לא יותר מכל אבל גם להראות להם הנה אנחנו חיים וקיימים, והעבודה שחזרתי לשם לא סתם אלא במדים ייצוגיים של מגן דוד אדום בישראל גוף רשמי של מדינת ישראל, גוף שמציל חיים מדיי יום. הייתה לי הגאווה ללכת ולהסתובב בכל מחנה השמדה או גטו עם המדים של מד"א וההרגשה היא שונה, כי אני מישהו שמנסה להציל חיים כמעט כל יום, ואז אני רואה איך הם לקחו חיים ואיך הרופאים והאחיות שהיו שם נאלצו לקחת חיים בלית ברירה. לאחר מצעד החיים מאושוויץ 1 לאושוויץ בירקנאו התקיים טקס במעמד נשיא מדינת ישראל מר משה קצב, טקס לזכר אותם אנשים שנספו בשואה, בסיום הטקס לא הושמעה שירת התקווה ההמנון הלאומי של מדינת ישראל דבר שמאוד מאוד הפריע לי! לאחר לכת נשיא מדינת ישראל לקחנו יוזמה החברה' של מד"א והתחלנו לשיר את שירת התקווה יחד עם קבוצה של יהודים מארה"ב זה היה מרגש, מרגש עד מאוד. למדתי רבות מהמסע לפולין אני לא מצטער כלל שיצאתי אליו אני עוד לומד מהמסע וכל יום אני מודה לה' שאני חים וקיים. יוני עוזיהו חבר משלחת נוער מד"א לפולין 2003