חייבת להגיב לליאורי!
ליאורי יקרה...המצב שאת מתארת מזכיר לי כ"כ הרבה ימים שבהם ישבתי בעצמי בבית לבד..הייתי בטוחה שאני פשוט אשב ואהרוג את עצמי לאט לאט בזה שאני לא אוכלת...לא היה לי טעם לחיים שליף הכל סבב סביב החרדה. תקשיבי מתוקה, החיים זה הדבר הכי הכי הכי הכי יקר שיש בעולם כולו. זאת מתנה שאי אפשר להחליף. אף אחד לא אומר שלחיות זה קל, לא...זה אפילו קשה מאוד לפעמים. אבל זה כל הכייף, לעמוד באתגר, לקום בבוקר, לנשום את האוויר, להסתכל על השמיים, לראות את השמש, לצאת מהבית לראות אנשים...לשתות נס קפה...ללכת, לראות טלוויזיה. הדברים הקטנים האלה שאנו לא שמים לב אליהם משום שהם כה ברורים מאליהם. אנו צריכים להיות אסירי תודה על שאנו חיים. אל תזרקי את הכל רק בגלל שאת לא מרגישה טוב. ואל תגידי אף פעם שאת דפוקה!!!! זה בסדר, זה לגיטימי, זה קורה להרבה אנשים...יש דבר כזה שנקרא חרדה ואנשים חיים עם זה. יש לך כאן הרבה דוגמאות. אז ראשית תפסי את עצמך בידיים, העיזרי במי שרק יכול לתמוך ואת מרגישה שעוזר לך מכל הלב...והכניסי לך לראש שהכל יהיה בסדר!!!! את רק צריכה כוח רצון יקירה!!! הכל יסתדר בסופו של דבר!!! המשיכי ללכת לפסיכולוגית, לא חבל על הכסף...זה עוזר!!!!!!!!!!!!!! ותתחילי בלחייך. זה כבר יתחיל לשפר לך את המצב רוח. את תהיי בסדר מותק, אל תחשבי שלילי, גם כשהכל נראה שחור, בסוף תמיד יש נקודת אור ואפשר לנצח את החרדה, הפחד, הבחילה וכל ההרגשות הרעות והסימפטומים הדפוקים. הכל בעזרת כוח הרצון. תשכנעי את עצמך שאת מסוגלת, כי אני יודעת שאת מסוגלת!