הי מיכל
אתחיל מהחלק השני של שאלתך: אני חושבת שלנשים מכורות לאשליית אהבה יש קושי עצום לשמוע את הקול הפנימי שלהן. אני מדברת על דעתך האותנטית במובנים הפשוטים ביותר : הכרתי נשים שאהבו את האוכל שהוא אהב, את הסרטים שהוא אהב, את הספרים שהוא אהב והכרתי פעם מישהי שכתבה דוקטורט על ארץ מולדתו של בעלה. הטעם האסתטי של מכורה הוא בדרך כלל טעמו של גבר , תשוקות המין שלה הן משהו שנשאר מאיזו אהבה גדולה ברגעים בהם היא היתה מושא תאווה עבורו... כאלה מין. במהלך ההמנעות - הרבה הרבה אחרי שהיא החלה התחלתי לשמוע את האהבות והשנאות הפנימיות שלי , ושלי בלבד. אפילו העמדות הפוליטיות שלי (ואני אדם מאוד פוליטי) נעשו מעט שונות . איווררתי החוצה את התכונות השליליות שלי, בלי לפחד שמשמעות הדבר תהייה שמישהו ינטוש אותי בגללן - ולכן הם קיבלו גודל הגיוני. הפסקתי לפחד מאיזה סוד נוראי אודות מי שאני באמת - משהו שתמיד פחדתי שהגבר שלי יגלה והתרמית הגדולה תיחשף... כל זה התרחש כשבפעם הראשונה בחיים שלי התחלתי לכוון אותם סביב עצמי, ולא סביב זוגיות או חיפוש אחר זוגיות. זה קורה לאט וביסורים גדולים - וזה ממש לא הכרחי לעשות את זה ככה, כמוני. הכללים שאני שומרת הם : א. השהיה: כשאני מזהה רגש קיצוני אצל עצמי : כעס גדול, תשוקה עצומה, דחיפות לעשות משהו , שינאה חזקה או יצר שלא נותן מנוח - אני משהה את הפעולה שצמודה לרגש הזה. נניח שאני מאוד רוצה להתקשר ולדבר עם מישהו שאסור לי - אני פשוט אומרת לעצמי להמתין שבוע. ברור מה קורה במהלך השבוע, נכון? ב. האם אני מגיבה או פועלת? - כל דבר שאני רוצה לעשות , אני בודקת אם אני מגיבה להפעלה מבחוץ או שאני פועלת. רצוי לפעול , לא להגיב. ג. להפרד מאשליית הספונטניות, הזרימה והשאנטי - אני לא יכולה להרשות לעצמי לממש דחפים, "לזרום" ולחיות באיזי - בדיוק כמו שאדם חולה סכרת לא יכול להתמכר לחשק שלו למתוק.... ד. להקשיב למה שאומרים לי ולא לפרש - זהו אולי העיסוק הכי הרסני של מתמכרות : הפרשנות של הזולת הגברי. בכל פעם שגבר אומר לי משהו, אני פועלת בהתאם למה שנאמר ולא בהתאם למה שאני חושבת, מפרשת או כמהה לשמוע. אם יש משהו סתום ועמום אני שואלת , ואם אין לי תשובה ברורה אני מניחה שפניו לא לקשר. כן, נשים יקרות, זה אומר שאני בעיקר לבד...לפי שעה. יש עוד , אבל אלה העקריים.
> א. כתב שאת "שומרת על הכללים הבסיסיים" - על אילו כללים בדיוק את שומרת?