נורמאליות
אתם מחשיבים את עצמכם כנורמאלים?זה אכפת לכם בכלל? מה זה בכלל להיות נורמאלי? ביממה האחרונה התחלתי להרגיש טיפה אחרת. מאז יום העצמאות (אולי זה קשור לעצמאות
). תמיד הרגשתי קצת שונה או מיוחדת (אם היה לי רע - הייתי שונה, אם היה לי טוב - הייתי מיוחדת). ואז קלטתי שכולם ככה. וזה נורמאלי להיות ככה. אלא ש.. בתקופה האחרונה (ואני לא מתכוונת רק כמה חודשים, אלא הרבה יותר מזה עד ששכחתי כבר איך זה להיות אחרת) הרגשתי ממש לא נורמאלי. הרגשתי שמשהו ממש לא בסדר. שאני לא מתפקדת טוב. שהכל קורס לי, וזה לא היה כמו פעם שלא הכל הסתדר, אבל בסך הכל הלכתי בנתיב כלשהו, יום עאסל יום בסל, היו בעיות אבל התמודדתי איתם יותר או פחות. זה היה ממש משבר, שנמשך ונמשך ולא יצאתי ממנו. והרגשתי כל כך עקום. קצת לא באמת חיה. אלא נמצאת בתוך בועה שאני לא מצליחה לצאת ממנה. ולא ידעתי מה לעשות כדי להרגיש אחרת, כדי להרגיש טוב יותר. לא ידעתי מה אני רוצה שיהיה אחרת. ואתמול חשבתי לעצמי שאני מרגישה פתאום קצת נורמאלי. רגיל כזה. זה לא שטוב לי, זה לא שפתרתי משהו, זה לא שלא קשה לי, זה לא שלא חסרים לי דברים, זה לא שאני לא מרגישה בודדה פתאום. אבל זה אחרת. אני מקבלת את זה אחרת. אני מרגישה שזה נורמאלי שזה ככה. שזה נורמאלי להתמודד עם כל זה. אני מרגישה שקצת פוצצתי את הבועה שלי או לפחות היא נהייתה פחות אטומה ועבה. וכבר שכחתי מה זה אומר להרגיש ככה. ופעם לא ידעתי עד כמה זה טוב להרגיש ככה. זה היה מעצבן, רציתי יותר מזה (ואני עדיין רוצה יותר מזה), רציתי לשנות. אבל עכשו אני כל כך מעריכה את ההרגשה הזו. היא יקרה כל כך, ואני מקווה שאני לא אאבד אותה. והיא נותנת תקווה. (אולי זה העניין? אולי תקווה ועתיד זה מה שעושה את ההבדל. אמונה שאני אתקדם בחיים, שאני ארגיש טוב ואהיה מאושרת. שהעולם לא כזה מפחיד ומאיים. חיים עם רצונות ושאיפות שונים לגמרי מחיים בלי) אני אפילו לא באמת חושבת שהצלחתי להסביר. מישהו הבין? ויכול לנסות לעזור לי להגדיר?
אתם מחשיבים את עצמכם כנורמאלים?זה אכפת לכם בכלל? מה זה בכלל להיות נורמאלי? ביממה האחרונה התחלתי להרגיש טיפה אחרת. מאז יום העצמאות (אולי זה קשור לעצמאות
