לנור, והי גם למיכל שעוד פה
אתמול בליה נכנסתי לפורום כמה דקות אחרי שנור כתבה על החששות שלה אם לשלוח את הילדים ומייד יצאתי ולא סתם היא נכנסה לי ישר לחרדות ולפחדים שליוו אותי משך כל אתול, הקשבתי לחדשות באובססיביות אם כבר ירדו האתרעות.. כי ידעתי שמחר, ז"א היום, אני צריכה להיות בחדרה, בעיניני עבודה. והיתי בחרדת חדרה איומה, והתעלמתי והכחשתי ברגעים, וברגעים אחרים כמעט ובטלתי וכשראיתי את הודעתך רציתי להגיד לך מהבטן שלא תעזי לשלוח את הילדים לביה"ס, בערך לתקופת זמן של כל החיים, שילמד עם מורים פרטים בבית, ולשתף אותך בפחדים שלי לסוע בחדרה. אבל מכמה סיבות ברחתי, הראשונה כי חשבתי שבעצם אם את כל כך חרדה את בטח משם... והשנייה שידעתי שהתשובה שרציתי להגיד לך מהבטן, היא טעות איומה כי מסכימה עם כל מה שאחת מהצד ועזרא כתבו, אי אפשר לעצור את החיים ומה יום מיומיים? תקופות ארוכות חייתי בתחושה שלא נורא אם החיים שלנו יוגבלו ולא נלך לקניון או לכל מקום המוני (יותר מ-3 אנשים), ולאט לאט הבנתי שזה לא משנה מה נעשה, וסון התאומים הבהיר לי סופית שאין ביטוח לאף אחד בשום מקום. ונסעתי לחדרה, וחזרתי ורק בדרך חזרה נזכרתי ששכחתי לדאוג. אין ברירה נור, SHOW MUST GO ON ו
