נושאים מעורבים
החלטתי שאני מתפטרת מהעבודה. וזה לא בגלל שאני מפונקת או מתבכיינת על זה. זה כי אני עובדת כמו חמור, מעל 8 שעות ביום, אני נמצאת בלחץ מטורף שאני חוזרת הביתה עם כאבי ראש איומים, אפילו תנאים מינימלים אין לי. (כגון : שירותים, שתייה). אני עובדת במקלט. אשכרה מקלט. אין מקום לזוז. אין מקום לנשום. יש שם כל מיני ג'וקים וליכלוך - בקיצור - חירבה! (ראו תמונה מצורפת). הדבר היחידי שהרגיע אותי היום, היה לבקר אישה נכה שהכרתי ברשת לפני כמה חודשים. אישה מבוגרת עם שיתוק מוחין שאני מבקרת אותה מידי פעם, מארחת לה חברה ומסבירה לה דברים במחשב. אין לכם מושג כמה אושר והרגשה טובה עושה לי להיות לידה. קשה לי להסביר את המרגש. אני מרגישה כאילו הלב שלי מתמלא באור ופתאום, אני מרגישה שאני יכולה לנשום. ואז עולה החיוך, והעיניים שלי נוצצות. היא בת 47. מנתניה. היא נולדה עם שיתוק מוחין. היא כותבת במחשב והכל רק עם הרגליים. היא לא יכולה עם הידיים. אני בקושי מבינה מה היא אומרת ומדברת, אבל אני לומדת. ואם אני לא מבינה ... היא כותבת לי במחשב על קובץ וורד כזה. וככה אנחנו מנהלות שיחה. היא כותבת לי ואני עונה לה בע"פ. היא אישה זהב. ולהיות איתה ... רק אושר. אני מודה שבפעם הראשונה שהלכתי אליה (לפני כמה חודשים טובים) מעט חששתי. אני זוכרת שקניתי לה זר פרחים. לא רציתי לבוא בפעם הראשונה אליה הביתה בלי כלום. היא גרה עם מטפלת פיליפינית. ממש נחמדה. אבל התרגלתי אליה. נוצר קשר חם. וזהו אני מניחה. שלכם, קארין.
החלטתי שאני מתפטרת מהעבודה. וזה לא בגלל שאני מפונקת או מתבכיינת על זה. זה כי אני עובדת כמו חמור, מעל 8 שעות ביום, אני נמצאת בלחץ מטורף שאני חוזרת הביתה עם כאבי ראש איומים, אפילו תנאים מינימלים אין לי. (כגון : שירותים, שתייה). אני עובדת במקלט. אשכרה מקלט. אין מקום לזוז. אין מקום לנשום. יש שם כל מיני ג'וקים וליכלוך - בקיצור - חירבה! (ראו תמונה מצורפת). הדבר היחידי שהרגיע אותי היום, היה לבקר אישה נכה שהכרתי ברשת לפני כמה חודשים. אישה מבוגרת עם שיתוק מוחין שאני מבקרת אותה מידי פעם, מארחת לה חברה ומסבירה לה דברים במחשב. אין לכם מושג כמה אושר והרגשה טובה עושה לי להיות לידה. קשה לי להסביר את המרגש. אני מרגישה כאילו הלב שלי מתמלא באור ופתאום, אני מרגישה שאני יכולה לנשום. ואז עולה החיוך, והעיניים שלי נוצצות. היא בת 47. מנתניה. היא נולדה עם שיתוק מוחין. היא כותבת במחשב והכל רק עם הרגליים. היא לא יכולה עם הידיים. אני בקושי מבינה מה היא אומרת ומדברת, אבל אני לומדת. ואם אני לא מבינה ... היא כותבת לי במחשב על קובץ וורד כזה. וככה אנחנו מנהלות שיחה. היא כותבת לי ואני עונה לה בע"פ. היא אישה זהב. ולהיות איתה ... רק אושר. אני מודה שבפעם הראשונה שהלכתי אליה (לפני כמה חודשים טובים) מעט חששתי. אני זוכרת שקניתי לה זר פרחים. לא רציתי לבוא בפעם הראשונה אליה הביתה בלי כלום. היא גרה עם מטפלת פיליפינית. ממש נחמדה. אבל התרגלתי אליה. נוצר קשר חם. וזהו אני מניחה. שלכם, קארין.
(אגב..זה נשמע כמו משהו מיני..אז ממש לא! אני מחפשת חברות)