נושא את הנושא
אז יש את העניין הזה שאני מסתכלת על כל המוגבלויות ועל כל החסימות והמיינדפאקים ועל כל השטויות כל הסיפורים והמעשיות כל הניגודים וההתנגדויות אני פשוט כל כך רוצה לחיות לא לרחף בהזיות בעולמות של מלאכים ושל פיות רוצה פשוט להיות כאן, בעולם בחיים, בקיים ממש להתקיים ממש להתעצם ממש לממש כל שניה להתחדש לזרום עם מה שיש אז מה הבעיה? תמיד זו אשליה הפער המדומה בין יהיה והיה בין יתקיים ובין קיים בין יתגשם ובין התגשם בין העתיד ובין העכשיו בין האור ובין הדם בין זיכרון ליתלהד"ם בין יתנשם ובין נשם בין גבר בין אישה בין הטורף והנטרף בין המצליף והמוצלף בין הנצח למוחלף בין האשם ובין החף בין המוגשם והפוטנציאל בין האוקיינוס והגל בין מה שיש ומה שאין בין המלא למתרוקן בין השקר לאמת בין לקבל בין לתת בין מה שחי ומה שמת בין העכשיו לעתיד בין האינסוף לתמיד בין הניסתר לתגלית בין הפיסגה לתחתית בין הסילוף לתכלית בין האהבה לפחד בין הראש לתחת בין הציניות והאהבה בין הלב והמחשבה בין מה שדולק ומה שכבה בין החייזר לבנאדם בין רק זה או גם וגם בין המשמעות לסתם גבוה נמוך טיפש חכם שלם לא מושלם בין הקר לחם בין הער לנם היגדים על ניגודים גידים של ניגודים גדודים של ניגודים פשוט מדהים כל כך הרבה מה לנקות אי אפשר יותר לחכות הכל הדחקות הכל החנקות הכל התחלות האהבה כל הזמן חוצה ימים וגבולות כל רגע מחדש החל רש החל רש מראה מראות רואה צלולות נטולת נטולות צלילים וקולות ניסים ונפלאות בכל רגע בכל שנייה בכל 0.01 השנייה אינסוף התגלמויות התלבשויות התיישבויות השתנויות השתקפויות התנשמויות התנשפויות בכל אות ואות עוד ועוד אם מסתכלים אפשר לראות הנה ישנה כאן דמות יפה נמצאת רואה כל האשליה והיא תמיד ניסתרה תמיד נמצאת בהכרה אני קוראת לה אהבה וזו כבר הסתכלות שונה החסד כל הזמן נמצא הסוד נמצא בהבחנה האלוהות משחקת משחק מחבואים ואיך שהיא אוהבת שתופסים אותה על חם שסופרים אותה אחת שתיים שלוש שמבחינים בה בדבש ובדם רק כשבאמת הספיק לבן אדם והוא נקרע כולו דם בחשכת מרחביו האינסופיים בין קצוות מחודדים וניגודיים רק כשבאמת הוא סבל מספיק ואי אפשר יותר להחליק ואי אפשר יותר להחזיק ואי אפשר יותר להדחיק להערים טריק על טריק נו די כבר סבלתי מספיק עכשיו אדם מוביל את עצמו להשתחרר מכל מה שמעיק לנשום אל תוך כל מה שמחניק כן כשאדם כל כך רוצה להשתחרר זה כאב שאי אפשר לתאר לא ניתן לסבול את זה יותר את כל השיר כאב שהולך וחוזר זה לא עוזר אף פעם לא עוזב עד שנפתח הלב הלב בולע את הכאב הוא טורף את הספק הוא חונק את הזיכרונות הוא מפרק את כל הדרעק ים של ריק שאינו ריק לא מתחבר לא מתנתק נוכח קיים חי ושורק לא מסתפר לא מסתרק לא מלכלך רק ממרק הוא חיק כל החיקים צחוק כל הצחוקים דממה דוממה שלל צבעים וחכמה בלי שבריר של תנועה בלי מקום בלי צורה רק אור ואהבה מפוצצים כל חסימה בשקט בדממה האור מסנוור פרפר למנורה והפרפר כל כך רוצה להשתחרר אל החומר להתחבר גם אם קשה - לא לוותר שיתפוצץ וישבר שיתנפץ ויגמר כל מה שאינו אמת שיתגלה כל ההסתר. אני נוסעת לאשראם לא בשביל לפגוש אנשים אולי יש בזה מן ה-גם ללמוד לחיות עם בני אדם פשוט אני מרגישה שאני חייבת חייבת חייבת להיכנס בכל ה"מוגבלויות" האלה ולפרק אותן באהבה מתוך קבלה מוחלטת ושלמה של הרגע כפי שהוא בא בלי סיפור ובלי סיבה גם אם הוא יביא את האין-ברירה את השד הכי נורא את הפחד הכי גדול את הכאב הכי עמוק פשוט להיות שם לראות שזה מתוק בלי שפיטה ובלי שחיטה ההתייחסות פתאום שונה פתאום יש קבלה פתאום אני רואה אני רואה את השקר וזה כואב נורא אבל אנחנו כבר יודעים שהאמת היא לא כל כך יפה לעומת הפנטזיה הכל כך מתוקה וצריך אומץ לשחרר אחיזה באשליה ולצלול עמוק אל לב ההוויה אל מי אני מה אני מה אני עושה פה ולמה זו רק החלטה זה פשוט נורא פשוט לעצור את כל התנועה אך ההחלטה באה מהרצון אם יש רצון אמת שאיננו לצון ובבוא הרצון נפל האסימון שחיים שאינם נחווים עכשיו - אין זהו אלא שיגעון שחיים שאינם נחווים עכשיו - זהו מוות חשכה ועיוורון שחיים שאינם נחווים עכשיו - נחצצים על ידי אשליה של זיכרון בחיים שנחווים עכשיו - אין חיפוש אחר פיתרון בחיים שנחווים עכשיו - הכל טוב אור שמחה ורון אז קדימה עכשיו בלי לבזבז עוד רגע אחד אחרון על לגרד את הגב על לנתח את המצב לא ארנב לא צב לא פרה לא קצב בלי תנועה הכל ניצב ואז כל החרא פתאום צף וכל הכאב הרב מרב וכל הדם שאדם זב וכמו שזה בא - כך זה עזב אך יש שם פתאום חלל רחב מקום שאינו עובר ושב תמיד שם כל הזמן לא זז לא זר כולו רז כולו פז כולו שיר כולו שר כולו ישר כולו אפשר כולו אושר כולו מאושר כולו אור שלא נגמר מאינסוף לאינסוף מגולם לפרפר. כלום לא נשאר רק מה ששר. בחוץ יש מן סרט כזה שרץ כהרף עין מתחלף זה יפה לראות איך השמש עולה ואיך הירח מתקלף כל רגע לקפוץ למעלה לוותר על מה יהיה הלאה זה סתם בלה בלה מה שבא בא הכל מלמעלה הכל זה אהבה בא אורבליבה בה.
אז יש את העניין הזה שאני מסתכלת על כל המוגבלויות ועל כל החסימות והמיינדפאקים ועל כל השטויות כל הסיפורים והמעשיות כל הניגודים וההתנגדויות אני פשוט כל כך רוצה לחיות לא לרחף בהזיות בעולמות של מלאכים ושל פיות רוצה פשוט להיות כאן, בעולם בחיים, בקיים ממש להתקיים ממש להתעצם ממש לממש כל שניה להתחדש לזרום עם מה שיש אז מה הבעיה? תמיד זו אשליה הפער המדומה בין יהיה והיה בין יתקיים ובין קיים בין יתגשם ובין התגשם בין העתיד ובין העכשיו בין האור ובין הדם בין זיכרון ליתלהד"ם בין יתנשם ובין נשם בין גבר בין אישה בין הטורף והנטרף בין המצליף והמוצלף בין הנצח למוחלף בין האשם ובין החף בין המוגשם והפוטנציאל בין האוקיינוס והגל בין מה שיש ומה שאין בין המלא למתרוקן בין השקר לאמת בין לקבל בין לתת בין מה שחי ומה שמת בין העכשיו לעתיד בין האינסוף לתמיד בין הניסתר לתגלית בין הפיסגה לתחתית בין הסילוף לתכלית בין האהבה לפחד בין הראש לתחת בין הציניות והאהבה בין הלב והמחשבה בין מה שדולק ומה שכבה בין החייזר לבנאדם בין רק זה או גם וגם בין המשמעות לסתם גבוה נמוך טיפש חכם שלם לא מושלם בין הקר לחם בין הער לנם היגדים על ניגודים גידים של ניגודים גדודים של ניגודים פשוט מדהים כל כך הרבה מה לנקות אי אפשר יותר לחכות הכל הדחקות הכל החנקות הכל התחלות האהבה כל הזמן חוצה ימים וגבולות כל רגע מחדש החל רש החל רש מראה מראות רואה צלולות נטולת נטולות צלילים וקולות ניסים ונפלאות בכל רגע בכל שנייה בכל 0.01 השנייה אינסוף התגלמויות התלבשויות התיישבויות השתנויות השתקפויות התנשמויות התנשפויות בכל אות ואות עוד ועוד אם מסתכלים אפשר לראות הנה ישנה כאן דמות יפה נמצאת רואה כל האשליה והיא תמיד ניסתרה תמיד נמצאת בהכרה אני קוראת לה אהבה וזו כבר הסתכלות שונה החסד כל הזמן נמצא הסוד נמצא בהבחנה האלוהות משחקת משחק מחבואים ואיך שהיא אוהבת שתופסים אותה על חם שסופרים אותה אחת שתיים שלוש שמבחינים בה בדבש ובדם רק כשבאמת הספיק לבן אדם והוא נקרע כולו דם בחשכת מרחביו האינסופיים בין קצוות מחודדים וניגודיים רק כשבאמת הוא סבל מספיק ואי אפשר יותר להחליק ואי אפשר יותר להחזיק ואי אפשר יותר להדחיק להערים טריק על טריק נו די כבר סבלתי מספיק עכשיו אדם מוביל את עצמו להשתחרר מכל מה שמעיק לנשום אל תוך כל מה שמחניק כן כשאדם כל כך רוצה להשתחרר זה כאב שאי אפשר לתאר לא ניתן לסבול את זה יותר את כל השיר כאב שהולך וחוזר זה לא עוזר אף פעם לא עוזב עד שנפתח הלב הלב בולע את הכאב הוא טורף את הספק הוא חונק את הזיכרונות הוא מפרק את כל הדרעק ים של ריק שאינו ריק לא מתחבר לא מתנתק נוכח קיים חי ושורק לא מסתפר לא מסתרק לא מלכלך רק ממרק הוא חיק כל החיקים צחוק כל הצחוקים דממה דוממה שלל צבעים וחכמה בלי שבריר של תנועה בלי מקום בלי צורה רק אור ואהבה מפוצצים כל חסימה בשקט בדממה האור מסנוור פרפר למנורה והפרפר כל כך רוצה להשתחרר אל החומר להתחבר גם אם קשה - לא לוותר שיתפוצץ וישבר שיתנפץ ויגמר כל מה שאינו אמת שיתגלה כל ההסתר. אני נוסעת לאשראם לא בשביל לפגוש אנשים אולי יש בזה מן ה-גם ללמוד לחיות עם בני אדם פשוט אני מרגישה שאני חייבת חייבת חייבת להיכנס בכל ה"מוגבלויות" האלה ולפרק אותן באהבה מתוך קבלה מוחלטת ושלמה של הרגע כפי שהוא בא בלי סיפור ובלי סיבה גם אם הוא יביא את האין-ברירה את השד הכי נורא את הפחד הכי גדול את הכאב הכי עמוק פשוט להיות שם לראות שזה מתוק בלי שפיטה ובלי שחיטה ההתייחסות פתאום שונה פתאום יש קבלה פתאום אני רואה אני רואה את השקר וזה כואב נורא אבל אנחנו כבר יודעים שהאמת היא לא כל כך יפה לעומת הפנטזיה הכל כך מתוקה וצריך אומץ לשחרר אחיזה באשליה ולצלול עמוק אל לב ההוויה אל מי אני מה אני מה אני עושה פה ולמה זו רק החלטה זה פשוט נורא פשוט לעצור את כל התנועה אך ההחלטה באה מהרצון אם יש רצון אמת שאיננו לצון ובבוא הרצון נפל האסימון שחיים שאינם נחווים עכשיו - אין זהו אלא שיגעון שחיים שאינם נחווים עכשיו - זהו מוות חשכה ועיוורון שחיים שאינם נחווים עכשיו - נחצצים על ידי אשליה של זיכרון בחיים שנחווים עכשיו - אין חיפוש אחר פיתרון בחיים שנחווים עכשיו - הכל טוב אור שמחה ורון אז קדימה עכשיו בלי לבזבז עוד רגע אחד אחרון על לגרד את הגב על לנתח את המצב לא ארנב לא צב לא פרה לא קצב בלי תנועה הכל ניצב ואז כל החרא פתאום צף וכל הכאב הרב מרב וכל הדם שאדם זב וכמו שזה בא - כך זה עזב אך יש שם פתאום חלל רחב מקום שאינו עובר ושב תמיד שם כל הזמן לא זז לא זר כולו רז כולו פז כולו שיר כולו שר כולו ישר כולו אפשר כולו אושר כולו מאושר כולו אור שלא נגמר מאינסוף לאינסוף מגולם לפרפר. כלום לא נשאר רק מה ששר. בחוץ יש מן סרט כזה שרץ כהרף עין מתחלף זה יפה לראות איך השמש עולה ואיך הירח מתקלף כל רגע לקפוץ למעלה לוותר על מה יהיה הלאה זה סתם בלה בלה מה שבא בא הכל מלמעלה הכל זה אהבה בא אורבליבה בה.
